למרות ביטול הטיסה, למרות הקור המקפיא, ועל אף ההפגנות הפרו-פלסטיניות – יצאנו לדרך עם מרוץ חצי מרתון מילאנו שנערך בשבוע שעבר. ללא ספק מדובר באחד המרוצים העירוניים היפים והמאורגנים ביותר באירופה.
לכתבות נוספות בנושא:
לרוץ בשניים: טור אישי על חברות, נחישות, ו-42.2 ק"מ של תקווה בוורונה
מרתון ולנסיה מציג: שיא היסטורי של רצים מתחת ל-3 שעות
מרתון לרנקה 2024: סיפור של חוסן, תקווה ודגל מונף
את ההזמנה למרוץ ביצעתי יחד עם חבריי למרוצים הקודמים באירופה (מוטי שיף, אריאל שושן וחיים כהן), כמעט שנה לפני המרוץ, בהנחה שעד אז תגמר המלחמה. כידוע, המלחמה לא פסקה ולצערנו חברת התעופה אף ביטלה את הטיסה שהזמנו לאור המצב הביטחוני.
דובי מילר והחברים בדרך למילאנו | צילום: פרטי
התלבטנו רבות אם לטוס או לבטל. מחירי הטיסות האמירו באופן לא פרופורציונלי, אירועי האנטישמיות באמסטרדם ובאירופה הגבירו את חששותינו, והיינו על סף ביטול המסע. עד שהגיעה אופציית "אייר חיפה". חברת תעופה חדשה שממריאה בשגרה מחיפה ליעדים קרובים כמו אילת ולרנקה ובימים אלה, עקב המצב, ממריאה זמנית מנתב"ג. לקחנו את הסיכון – הזמנו כרטיס ב-39 דולר ללרנקה וחזרה ב-99 דולר. את הדרך מלרנקה למילאנו וחזרה עשינו עם חברות אחרות בטיסות המשך, ואפילו יצאנו בזמן והגענו בשלום.
מילאנו בנובמבר קיבלה אותנו בטמפרטורה של 6-0 מעלות. קר מאוד, אולם ללא רוח ומשקעים. את היום הראשון ניצלנו לטיול מקסים לאגם קומו ולעיירה בלאג'ו. הנופים מדהימים! חובה לעלות לרכבל הצופה על האגם והעיר קומו, וכמובן לא לפספס את הדרך המתפתלת והאתגרית אל העיירה הציורית מלאת הסמטאות ובתי הקפה.
באגם קומו | צילום: פרטי
למחרת הגענו אל האקספו המושקע באולם הקונגרסים אליאנץ מיקו, הממוקם כ-5 ק"מ ממרכז העיר, שם קיבלנו את ערכות הריצה וחולצת המרוץ היפה עם השרוולים הארוכים, והתחלנו לספור את השעות למירוץ. הטמפרטורות רק ירדו, מה שלא מנע מעשרות פרו פלסטינים להפגין בשבת ערב המרוץ בכיכר הדואומו כנגד ישראל.
בשבת ביקרנו בבית חב"ד המקומי במילאנו. נהנינו מארוחות שבת טעימות ובאירוח כיד המלך (יש שיאמרו – מלך המשיח). יש לציין כי האבטחה על המקום, כיאה לימים אלו, הייתה קפדנית מאוד, ושני חיילים חמושים דורשים הצגת דרכון בכניסה לכל המבקרים.
ההפגנות בדואומו במילאנו | צילום: פרטי
אנחנו קבוצה של שומרי מסורת, אבל באופן טבעי לא הסתובבנו עם כיפות ולא הבאנו דגל ישראל להנפה בסוף המרוץ כפי שעשינו בווינה ובבודפשט. ההפגנות לא הפריעו לנו במסע, אבל באופן מצמרר נתקלנו בהן בדיוק כשנודע לנו על הירצחו של שליח חב"ד באמירויות הרב קוגן ז"ל.
יום ראשון, 24.11, התייצבנו בשעה 8 בבוקר באקספו המחומם. ארגון מופתי שכלל הפקדת תיקים אישיים, חדרי הלבשה ומלתחות. חימום מסודר יחד עם אלפי הרצים לפני המרוץ הכין אותנו בצורה טובה לזינוק.
11,000 רצים יצאו לריצת חצי מרתון ו-10 ק"מ, ביניהם 19 ישראלים אמיצים. המסלול עובר בין האתרים ההיסטורים של העיר במסלול מעגלי, כאשר בקילומטר ה-12 עוברים בכיכר הדואומו האטרקטיבית (הפעם בלי הפגנות) לקול תשואות התיירים במקום.
View this post on Instagram
ריצה ב-3 מעלות, לא משנה כמה תתכונן, היא לא קלה. אני באופן אישי התחלתי את הריצה עם כפפות, שירדו אחרי 5 ק"מ, וחזרו בסוף. רצתי עם מכנסיים קצרים וחולצת מרוץ ארוכה. ההרגשה הייתה מעולה! אוויר נקי, ארגון מתוקתק, המוזיקה והאווירה המדהימה. לא משנה כמה חצאים עשיתי, הסוף היה מרגש ועוצמתי.
המסלול ברובו שטוח. סיום המרוץ באקספו מלווה בהפנינג מרשים ובחלוקת מדליות ומתנות. יצאנו לדרך כאמור בטמפרטורה של 3 מעלות, סיימנו לאחר כשעתיים ב-5 מעלות אבל עם חום בלב. מי שניצח במרוץ היה חאבייר שברייה המקומי עם 1:03:21 שעות. ראשון מבין הישראלים היה אסף גרונגרד עם 1:37:39. חברי מוטי שיף סיים שלישי מבין הישראלים עם 1:38:50 שעות, חיים כהן היה חמישי עם 1:42 שעות. ואני סיימתי עם שיא אישי של 2:04 (לא רע לגיל 55).
אין ספק כי מרוץ בזמנים כאלה, כאשר הבן שלי נלחם בעזה וההתרעות על נפילות טילים בארץ (טרם הפסקת האש) מגיעות למכשירים הניידים, הופכות את המסע למיוחד יותר ובלתי נשכח. הסיפוק היה אדיר, ועכשיו… כבר חושבים על היעד הבא.
המרוץ מומלץ בחום.. וגם בקור! אריוודרצ'י מילאנו. עוד נשוב.
View this post on Instagram
