הטריאתלטית לשעבר נעמה לוי בת ה-19 נמצאת כבר שבועיים בידי החמאס בעזה. אחת מתוך 210 חטופים מאז ה-7 באוקטובר. פרוץ הלחימה תפס את נעמה ממש בימיה הראשונים בנחל עוז, לאחר שסיימה קורס תצפיתניות. היא התפנתה למרחב מוגן עם תחילת אזעקות "צבע אדום" וירי הטילים לאזור, אולם עם השתלטות החמאס על הבסיס נחטפה, כשמשפחתה גילתה על כך מסרטון שהופץ ברשת ובו היא נראית עולה על רכב חמאס כשהיא אזוקה.
לכתבות נוספות בנושא:
4 מבני משפחתו של הטריאתלט נדב גולדשטיין ז"ל נחטפו לעזה
מבוקר של מלחמה עד הדמעות והדגל: הישראליות באליפות העולם באיש ברזל
מאמן הטריאתלון מהעוטף איבד את בנו ונותר חסר כל, כעת קבוצתו מגייסת עבורו תרומות
במרבית שנות נעוריה התאמנה בטריאתלון בקבוצת "אלתרמנס" בהרצליה. מאמנה רן אלתרמן סיפר לשוונג: "אימנתי אותה בערך ארבע שנים, עד 2019. בשנתיים האחרונות היא התאמנה בקבוצת הנבחרת שלנו, וגם אמא שלה אילת התאמנה בטריאתלון בעקבותיה. כמתאמנת היא הייתה ילדה שקטה. יש מתאמנים שכל היום רק מקשקשים, היא הייתה תמיד כולה מרוכזת באימון. ילדה מאוד רצינית".
נעמה לוי (מימין) על הפודיום במרוץ הרצליה | צילום: באדיבות רן אלתרמן
"בשונה מרוב הקבוצה, היא הגיעה לאימונים מרעננה, ככה שהיה לה יותר קשה, אבל ולמרות המרחק הייתה מגיעה כמעט לכל האימונים, כשגם ההורים עשו פה הרבה מאמץ. גם אם במקרה פספסה אימון, היא הייתה משלימה לבד. היא אמנם לא הייתה מהראשונות במקצים, אבל תמיד משקיענית והראתה התקדמות יפה כל הזמן בתוצאות. בגיל הזה אני פחות מחפש פודיום, הדרך זה מה שחשוב, ולה הייתה דרך. אני זוכר את ההתמדה שלה מצוין, אני תמיד מעריך את אלה שהם שקטים ומתאמנים, כי אני יודע מה זה להוריד את הראש ולעבוד, היא הייתה כזאת. היא גם טריאתלטית טובה בהקשר הזה שלא היה לה חלק יותר חזק מבין שלושת הענפים, היא לא הגיעה מענף מסוים ושם בלטה, אלא טובה באותה מידה בכל שלושת הענפים".
איך שמעת שהיא חטופה?
"האמת שאני שמעתי על זה לראשונה דרך התקשורת. הטלוויזיה הייתה פתוחה ברקע ופתאום שמעתי קול מוכר, הרמתי את הראש להסתכל ואלה היו ההורים שלה היו בראיון. שפשפתי את העיניים כדי להבין שאני לא מתבלבל, לצערי אלו אכן היו הם".
דיברת עם המשפחה מאז?
"כן, התכתבתי עם אילת האמא כמה פעמים, אני זוכר אותם גם אז בדיוק כמוה כהורים שקטים, לא מהדוחפים והמתערבים. תמיד היו עוזרים בכל מה שיש, אמא שלה אפילו התנדבה בתור רופאת התחרות בטריאתלון ילדים שארגנו בהרצליה. אני מבין שהם היו מאוד אבודים, לא כל כך ידעו מה לעשות בהתחלה, ובגלל זה לקח להם זמן לצאת לתקשורת. אני יודע שהם מנסים לקבל מידע בכל דרך, בסוף הם רק רוצים להחזיר את הילדה הביתה. כל השבוע הייתי דבוק לטלוויזיה יחד עם כל המדינה, מתוסכל וכואב את הכאב, ופתאום זה מישהו שהוא נורא קרוב אליך. כל הזמן אני מסמס לאמא ובודק איפה אפשר לעזור, זו סיטואציה הזויה… ואצלי זה באמת עוד כלום ביחס למה שהמשפחה חווה. הלוואי והיא וכל החטופים יחזרו בשלום".
נעשתה פניה לארגון הטריאתלון העולמי?
מאחל לכל השבויים והחטופים לחזור הביתה בשלום!!