מאת:מולי אפשטיין
אנשים מבוגרים וחלשים, בעלי כשירות תפקודית נמוכה נמצאים בסיכון מוגבר להתאשפז בבתי חולים בהשוואה לבני גילם שנהנים מרמת כוח גבוהה יותר ומיכולת תפקודית גבוהה יותר. המחקר מצא שצפיפות השריר, שהיא המדד לכמות השומן לעומת כמות הרקמה הרזה שנמצאת בשריר, היא מדד מדויק יותר לחיזוי הסבירות לאשפוז בהשוואה למדדים אחרים, כמו מסת השריר או גודלו.
צילום: Mikael Häggström
"ממצאי המחקר שלנו מחייבים מחשבה נוספת באשר לאופן שבו אנו מגדירים סרקופניה שמשמעותה איבוד מסת השריר בגיל המבוגר", אמר ד"ר Peggy Cawthon, חוקר מהמכון למחקר רפואי בקליפורניה. "מרבית ההגדרות שמתייחסות לסרקופניה מתמקדות במסת הגוף הרזה ובגודלו של השריר ואילו המחקר שלנו הראה שזו הסתכלות על גורמים לא נכונים. אנחנו מצאנו שכוח השריר ויכולת התפקוד שלו הם מדדים הרבה יותר טובים למדידת יכולת התפקוד של האדם", הוסיף החוקר.
החוקרים עקבו במשך 5 שנים בממוצע אחר 3,011 נבדקים בריאים שאינם מוגבלים, בטווח גילאים של 80-70 שנה. הם מדדו את יכולת התפקוד שלהם בכמה דרכים, ביניהן מהירות ההליכה, היכולת שלהם לקום ולהתיישב על כיסא מספר פעמים ברציפות, כוח הלפיתה שלהם והכוח של שרירי הרגליים. בסיום תקופת המחקר 55% מן הנבדקים התאשפזו פעם אחת או יותר בבית חולים. מסתבר שאלה שחוו את מרבית האשפוזים, היו האנשים שזכו לציונים הנמוכים ביותר במבחני הכשירות השונים. מגמה דומה נרשמה גם לאחר ניתוח משתנים כמו גיל, מצב רפואי, מסת הגוף הרזה או גודל השריר. עוד מצאו החוקרים שהנבדקים בעלי צפיפות השריר הנמוכה ביותר באזור הירך, או במילים אחרות אלא בעלי כמות השומן גדולה יותר בשרירים אלה, היו גם הם בעלי סיכויי אשפוז גבוהים יותר בהשוואה לבעלי יחס טוב יותר של שריר־רקמת שומן.
"הממצאים חשובים במיוחד משום שהם מחזקים את הטענה שהתערבות על ידי פעילות גופנית, כזו שמשפרת את היכולת התפקודית, יכולה להשאיר אנשים מבוגרים ופגיעים מחוץ למעגל האשפוז. פעילות גופנית לא רק שתשפר את יכולת התפקוד של הקשישים ותהפוך אותם ליותר עצמאיים, היא אף תקטין את הנטל הכלכלי העצום שרובץ על מערכת הבריאות שנאלצת להתמודד עם ממדי האשפוז של אוכלוסייה זו", הוסיף החוקר.
אחד מכל 5 אמריקנים מעל גיל 65 סובל מאיבוד מסת שריר. בשנת 2000 עמדו הוצאות הטיפול הישיר באוכלוסייה זו על 18.5 מיליארד דולר! על פי תחזיות רשויות הבריאות האמריקאית אוכלוסיית גילאי ה־65+ אמורה להכפיל את עצמה עד לשנת 2050. משמעות הדבר, נטל כלכלי עצום על מערכות הבריאות שצריכות לטפל בצרכים המיוחדים של האוכלוסייה המבוגרת.
תכניות מניעה שמטרתן להפחית את שיעורי האשפוז של האוכלוסייה המבוגרת בארה"ב, אינן רק עניין כלכלי אלא מדובר בהצלת חיים ממש שכן מחקרים מראים שאפילו אשפוז קצר בבי"ח גורר בעקבותיו סיכון רב יותר לירידה ביכולת התפקוד ולמוגבלות.
"מרבית השיטות למדידת מסת השריר ולמדידת צפיפות השריר מסתמכות על טכנולוגיות הדמיה מורכבות כמו טומוגרפיה ממוחשבת כמותית (QCT). שיטות אלה גוזלות זמן רב והן מאוד יקרות", ציין ד"ר Cawthon. "לעומת זאת, אנחנו מצאנו ששיטות פשוטות בהרבה – כמו מדידת מהירות ההליכה – קלות יותר לביצוע, זולות יותר ואפילו מדויקות יותר בניבוי פוטנציאל האשפוז של אוכלוסייה ייחודית זו. בדרך זו אנו מסוגלים לבצע סריקה לקבוצות גדולות יותר של אנשים ולעזור לאותם אלה שבסיכון באמצעות התערבות פשוטה, כמו פעילות גופנית".
צילום שער: Kristian Sekulic
————————————————————————
מולי אפשטיין – פיזיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט".
למאמר המקורי הקליקו כאן
