מאת:דנה מורן
כמה פעמים קרה לכם שראו בכם את מומחי הדור לענייני ריצה וספורט?… וכמה פעמים בעצם צטטנו משפטים של גדולים מאיתנו, מבלי לדעת עד לעומק מה עומד מאחוריהם?
לי זה קרה השבוע. במסדרון בעבודה בין כוס קפה אחת לשניה פגש אותי אחד מבעלי התפקידים החשובים בחברה. הבחור רוכב אופני כביש מושבע, כך שמדי יום ראשון ישנו ריטואל קבוע של השוואת ביצועי הסופ"ש. מי רכב יותר מהר, יותר רחוק, שרף יותר קלוריות ועם אילו עליות איתגר את עצמו. מכיוון שבשבת לא רכבתי (לא אלו לא סדקים במוטיבציה… זה יותר קשור לכאב בגב), לא יכלתי להשתתף בטקס. כמעט חצי מתנצלת סיננתי שהפעם רצתי ריצה ארוכה ואיטית. הסיבה המרכזית היתה להוריד דופק ולכווץ את התוספים שנדבקו לי לבטן ולישבן בעת האחרונה.
ואז צצה השאלה המכשילה: למה בעצם עבודה בדופק נמוך שורפת שומנים?!?!?!?
מר ויט רוקח מומחה, אני בעלת תואר ראשון בביולוגיה, ובכל זאת שנינו שמנו פרצוף של חוסר אונים והתחלנו לחפש תשובות במכונת קפה ובקירות מסביב…
כדי להחלץ מהסיטואציה המביכה, חשבתי לבחור בדרך האינטליגנטית ולחזור לספרי האוניברסיטה או לפשפש באינטרנט, בניסיון לאתר תשובה פשוטה וממצה. במחשבה שניה, שני המקורות יניבו המון אינפורמציה, מאוד מתוחכמת ולא בהכרח יעילה. עדיף לפנות למ.י. (בנוסף לכל המעלות יש לו גם תואר שני בתזונה!) ולהבין אחת ולתמיד את מה שמסתתר מאחורי האקסיומה.
התשובה הראשונית היתה קצרה משחשבתי: "בדופק נמוך הגוף עושה ליפוליזה"
או קיי, אמרתי לעצמי בהרהור, מילה יפה אבל למה לקלל?
כניראה שגם פה היה לי את אותו פרצוף מהמסדרון בעבודה… כך שמ.י. ראה לנכון להמשיך עם ההסברים: גם השומן הוא סוג של דלק (לפחות משהוא אחד חיובי אפשר להגיד עליו). בתהליך של ליפוליזה, הגוף מושך את השומן מהמאגרים ומשתמש בו לאנרגיה. בזמן מאמץ, כשהדופק גבוה – הגוף שורף סוכר. בדופק נמוך הוא מפרק את השומן – והנה שוב המילה נזרקת לאוויר – עושה ליפוליזה. שבעת רצון הרגשתי שקיבלתי תשובה הוגנת שהולמת בדיוק לאותה רמה בסיסית שאליה כיוונתי. אגב, ממשיך הדובר, גם קפאין עוזר מאוד בתהליך ומושך אליו את השומנים החוצה מהמאגרים. המממ… קפה. בשלב הזה אני אסתפק בהסברים האלו ואוותר על ידיעה מושלמת של כל המעגלים הביוכימיים. גם אני מסוג האנשים שאם חותכים להם את הורידים ימצאו קצת דם בתוך הקפה שלהם. עצם העובדה שעכשיו ניתנה הזכות הלגיטימית לדבוק ברעל החום הזה, מעלה חיוך על הפנים וכל הסבר נוסף בשלב הזה מיותר [בוודאות יש חילוקי דעות לגבי הכמויות]. מ.י. מסתבר, לא סיים את דבריו …משפט אחרון: "רצוי גם להוריד בכמויות של האוכל"… אבל עכשיו אני מעמידה פנים שאני לא שומעת…
מעניין איזו הטחה לטינית עסיסית אני אקבל בפעם הבאה כשאני אעלה תהייה שכזו?
יצאתי שוב לריצה ארוכה ואיטית בפארק כשהשיחה הזו מהדהדת באזני.
מעבר לכל האופרציה שאני עושה כדי להחזיר את עצמי למסלול אימונים סביר ולכשירות, מסתבר ששמתי לעצמי עוד מטרה: להפסיק להיות ספורטאית אינטואיטיבית, כזו שמסתפקת בהוראות מגבוה. עד עכשיו הייתי חיילת ממושמעת להחריד: ברב המקרים, מה שאמרו לי רצתי, מה שהורו לי אכלתי וכמה שציוו עלי ישנתי. רק את הפציעה כנראה תכננתי לבד… בפורמט החדש אני מנסה להבין מה ההצדקה לכל אחת מהפעולות שאני עושה ואיך זה מקדם אותי לטובת שיקום נכון.
אז מה? אני מסתכלת לסירוגין על מד הדופק ועל שיפולי הבטן, עכשיו אני עושה ליפוליזה?
וממשיכה לרוץ עם חיוך.
