בראדלי וויגנס נכנס לתודעה הרחבה כשסיים רביעי בטור דה פראנס של 2009. מאז הוא לא הצליח לשוב לראש הדירוג של הטור אבל עשה כמה דברים יפים. ביולי הקרוב הוא מקווה להתמודד על החולצה הצהובה של הטור לאחר שאתמול השלים את השגת החולצה הצהובה הראשונה של העונה

מאת:יאיר בן עמי

בראדלי וויגנס יהיה בן 32 בחודש הבא. עבור לא מעט רוכבים אופניים זהו גיל בו מתחילה הירידה ביכולת. עבור רוכבים אחרים זהו גיל בה מתחילה הפריחה וצבירת ההישגים. וויגנס אינו יכול להשתייך לאף אחת מהקטגוריות האלו. הוא עתיר הישגים ממסלול הרכיבה אך לא של הכביש אלא מהאולמות.

במשחקים האולימפיים של 2004 (אתונה) הוא הפך לגיבור לאומי כשהיה לבריטי הראשון, לאחר 40 שנים, החוזר הביתה עם 3 מדליות מאותם משחקים. הוא היה חבר סגל הנבחרת הבריטית ברכיבת מסלול. מדליית זהב במרדף, כסף במרדף הקבוצתי במרוץ "מדיסון". כל אלו לא העניקו לו את ההכרה העולמית, העובדה שאת החוזה המקצועני הראשון שלו הוא חתם בקבוצת "לינדה מקרטני" והדרך בה התפרקה הקבוצה לא עזרה.

הוא העביר את המשך הקריירה, אמצע העשור הקודם, בקבוצות צרפתיות כפרנסס דה ז'ו וקופידיס, השלים מהדורות של הטור דה פראנס והג'ירו, ניצח מדי פעם במרוצים נגד השעון ואפילו לבש את החולצה הצהובה של הקריטריום דה דופינה ליברה לאחר שניצח בפרולוג. גם כל אלו לא גרמו להרמת גבה מתעניינת של הציבור הרחב מבין אוהדי ענף האופניים וגם לא עשירייה ראשונה באליפות העולם במרוץ אישי נגד השעון. האלמוניות החלה להתפוגג בשנת 2007, כשחתם על חוזה בקבוצת קולומביה, אצל בוב סטפלטון שלקח את רוכבי טי מובייל שנזנחו על ידי החברה הגרמנית בגלל פרשיות של חומרים אסורים בתקופה שהרבה חברות גרמניות התנערו מהענף. הקבוצה הייתה למעשה של סטפלטון והוא לא זנח את הרוכבים אלא המשיך איתם לנותן חסות חדש.

את הג'ירו דה איטליה של 2008 הוא החל עם המרוץ הקבוצתי נגד השעון בו הקבוצה קבעה את הזמן השלישי בטיבו. הוא סיים את הג'ירו עם מקום 4 במרוץ נגד השעון בקטע הסיום. אבל באותו גרנד טור הוא הבין כי הוא יכול להיות רוכב גרנד טורים אדיר אם רק ישיל כמה קילוגרמים שנותרו עליו מימי המסלול העליזים. זה מה שהוא עשה עד עונת 2009 וגם עבר לקבוצת גרמין – סליפטרים. לג'ירו של אותה שנה הוא התייצב רזה ב- 8 קילוגרם. אבל הוא לא ניסה להתחרות אלא פשוט עשה שימוש בשיטה הישנה והטובה של אימון בגרנד טור במאי כדי להיות בשיא ביולי. הוא סיים במקום ה- 70 ויחד עם אותו מקום שני במרוץ אישי נגד השעון של הקטע האחרון לא גרם לרוכבים שהתכוננו לטור דה פראנס להזיע או לרבים בענף בכלל להתעניין. כל העולם וחבר שלו היו עסוקים בהתרשמות עמוקה מהמקום ה- 11 בו סיים לאנס ארמסטרונג עם חזרתו לדבוקה בגיל 37, אחרי פרישה של כמעט ארבע עונות ובעיקר בספקולציות לקראת טור החזרה של ארמסטרונג. וויגנס חזר לאימונים, לא התייצב לתחרויות בין הג'ירו לטור והגיע ליולי אפילו עוד יותר רזה.

את הטור הוא החל עם מקום שלישי בקטע הראשון אבל זה היה מרוץ נגד השעון ומכאן שאף אחד לא הסיק מזה כי הנה הסוס השחור של הטור עושה שריר ראשון. יחד עם קבוצתו הוא קבע את הזמן השני בטיבו במרוץ הקבוצתי נגד השעון (אסטנה של ארמסטרונג ניצחה) וגם העובדה שהיה כבר במקום השישי עם פיגור של 38 שניות מהחולצה הצהובה (פביאן קאנצלארה שמר עלייה היטב) ובזמן דומה לכל המועמדים לניצחון בטור עוד לא גרמו לו להיות מועמד לראש הדירוג. אבל כשהגיעו ההרים כבר אי אפשר היה להתעלם ממנו. הוא נקט בטקטיקה פשוטה כשישב על הגלגלים של המועמדים לניצחון לאורך כל העליות ושמר שלא יברחו לו ככל שהצליח והוא הצליח. עד כדי כך שבסיום הטור דה פראנס הוא היה רחוק 37 שניות מלאנס ארמסטרונג שסיים שלישי והקדים (בשלוש שניות) את פרנק שלק שסיים חמישי.

מאז המקום הרביעי בטור 2009 הוא הפך לרוכב גרנד טור מוערך. קבוצת סקאי הציבה אותו בראש רשימת הרוכבים שחייבים לרכוש כשהוקמה והוא אכן עבר אליה עם הקמתה ורוכב בה משנת 2010 ועד עכשיו. אבל מאז 2009 הוא לא הצליח לשחזר את ההישג ההוא בטור 2009. תסמונת הנפילה שלאחר העלייה הגיע בגדול עם מקום 24 בטור 2011 למרות הכנה טובה בג'ירו (מקום 40) לפני. בשנת 2011 הוא שינה את תוכנית האימון. בשנת 2011 הוא שינה את ההכנה לטור ולא התייצב לג'ירו אלא לדופינה ליברה וההכנה נראתה מעולה כשניצח. על הדופינה אומרים כי זו תחרות בה אפשר לנצח כהכנה מעולה לטור אבל באותה מידה אפשר להפסיד בה את הטור אם לא מתאוששים כראוי. כנראה שוויגנס היה שייך לקבוצה השנייה ואת הטור של 2011 הוא לא סיים לאחר חוסר מזל משווע של תקלות ופציעות. את כל האכזבה הוא ניתב בזינוק לוואלטה א'אספנייה ובמשך שלושה ימים הוביל בגרנד טור האחרון של העונה לפני שסיים במקום השלישי כשמקדים אותו הכוכב העולה של בריטניה שהוא גם חברו לקבוצת סקאי – כריס פרום הצעיר.

את עונת 2012 החל וויגנס עם מקום שלישי בטור של אלגברא כשריצ'י פורטה (מנצח) וטוני מרטין מקדימים אותו אך הוא מקדים את יורגן וואן דה ברוקה. במסגרת שינוי תוכנית ההכנה לטור דה פראנס הוא זינק לפריז – ניס. אחרי הקטע הראשון (מרוץ אישי נגד השעון) הוא פיגר בשנייה אחת אחרי אריק לארסון אבל כבר בקטע השני הוא לקח את החולצה הצהובה ולא השמיטה מכתפיו עד לסיום. היחיד שיכול היה לנסות ולהפתיע אותו בקטע האחרון (מרוץ אישי נגד השעון בעלייה) היה ליווי ליפהיימר אך גם האפשרות הזו ירדה לאחר שבקטע הלפני אחרון התחזה ליפהיימר ליאצ'ק והיה עסוק ב"נופל וקם" לאורך כל החלק השני של הקטע. הניצחון של בקטע האחרון הגדיל בשתי שניות חסרות חשיבות את הפער בינו לבין סגנו והעניק לו את אחד הניצחונות היוקרתיים בענף האופניים ועימו יש לו ניצחונות בשני מרוצי הקטעים הקצרים היוקרתיים ביותר, השני הוא בקריטריום דה דופינה ליברה בו ניצח ב- 2011.

הניצחון בפריז – ניס מעיד כי הוא בדרך הנכונה ובתקווה כי ימצא את ההכנה המושלמת לטור דה פראנס. וויגנס הוא שען על, ביום טוב הוא יכול לנצח כל רוכב. הוא מטפס מעולה ויש לו הרבה ניסיון. בטור דה פראנס של 2011 ניצח האוסטרלי קאדל אוונס בעל התכונות המאוד דומות לאלו של וויגנס. אם שמים את וויגנס ואוונס אחד מול השני במרוצים נגד השעון או כמטפסים (בעליות ארוכות לפסגות גבוהות). לא תהיה הכרעה חד משמעית. שתי הקטגוריות האלו מכריעות את הטור דה פראנס בהנחה שאף אחד לא סובל מתאונות או חוסר מזל אחר. ההכרעה תהיה לפי היום הנתון של כל אחד מהם. גם בגזרה הקבוצתית אי אפשר לתת יתרון חד משמעי לאחד מהם. בטור דה פראנס הקרוב יהיו הרבה עליות, כמו בכל שנה, אבל קטעי נגד השעון יהיו ארוכים כפי שלא היו מזה שנים (כמעט 100 ק"מ). אלברטו קונטאדור יראה את המרוץ בטלוויזיה וקשה להאמין כי אנדי שלק יהפוך לשען ברמתם. אם וויגנס ואוונס מגיעים לטור בשיא הכושר הם בהחלט יוכלו לקחת את המרוץ להתמודדות על ראש דוכן המנצחים למרות אנדי שלק חייב להיות במשוואה כמטפס הטוב ביותר מבין המועמדים לניצחון בנוסף לראש של יוהן ברונייל, הקבוצה החזקה והאח (פרנק) שהוא תוספת שאין לאף אחד אחר.

יאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת