מטרידנים, תוקפים ומאיימים מטבעם גורמים לנשים להרגיש חנוקות, כאילו נמנע מאיתנו טווח שלם של אפשרויות לפעול ולעשות בעולם. אחד מהדברים שמאזנים את התחושה ושגורמים לנו להרגיש שהעולם נפרס לפנינו הוא הריצה. היא גורמת לנו להרגיש חופשיות וחזקות, מסוגלות להגשים מטרות ולהגיע ליעדים. לא סתם התמכרנו לזה לפני מספר שנים.

הקיום שלנו כנשים חופשיות וחזקות נפגע | צילום: pixabay

בכל עונה, בכל שבוע, אנחנו מארגנות את לוח הזמנים שלנו סביב אימוני הריצה וסומכות על כך שלא משנה אם חשוך או מואר, אם אנו לבד או ביחד, נוכל לרוץ בפארקים, בחוף וברחובות מבלי להיות בסכנה. המחשבה שזמן הריצה הזה ייכבש בידי תחושות של פחד ופגיעות היא בלתי נסבלת, פוגעת בנו לא רק כאתלטיות, אלא כקיום שלנו כנשים חופשיות וחזקות.

טיפים לריצה בטוחה

אין שום סיכוי שנוותר על הריצה, אבל כשיותר ויותר נשים מדווחות שהותקפו או הוטרדו בזמן שרצו, סימני השאלה מתחילים לחלחל – "מה הדבר החכם לעשות?". חלקנו משנות את מסלול הריצה שלנו כדי להישאר במקומות הומי אדם, אחרות ישנו את שעות הריצה כדי לרוץ רק כשמואר, אולי אחרות יזמינו חברות או חברים לרוץ איתם.

לנו, כמדריכות הגנה עצמית ובטיחות אישית, יש כמה אסטרטגיות שאנו משתמשות בהן:

1. להישאר מודעת: להביט סביב ולהיות נוכחת. זה יעזור לי לאתר סכנות (וגם: נופים יפים! חיות מגניבות! אנשים מחייכים!).

2. סכנה: אם מגיע מישהו ואני מרגישה סכנה, או אם הוא מראה אותות סכנה כמו: בוהה בי, עוקב אחריי, צועק לעברי, מביט מסביב או עושה תנועות גוף מהירות – מותר לי להרים ידיים לעצור, להביט בו ולומר לאט, ברור, איטי ובטון נמוך: לך מפה, תתרחק! ולחזור על זה שוב ושוב…

3. שינוי מגמה: מותר לי בכל שלב שהוא לבחור בשביל אחר, או לרוץ הרחק ממצב שלא נעים לי למרחב שמרגיש לי נוח יותר – עם תאורה, עם אנשים, או פשוט מרחב שבו אני מרגישה רגועה.

לגברים יש נקודות חולשה

ועדיין, הטיפים האלו יכולים להיות מתסכלים, ואנו מכירות בכך: לפעמים הרעיונות האלו גורמים לנו כנשים להרגיש מוגבלות. הן אומרות לנו "אם האימון היחיד שזמין לנו הוא בלילה, במקום ריק או חשוך, בלי חברה מלווה, רחוק מהקהל, לא נוכל לרוץ מבלי להרגיש מתוחות ולהביט מסביבנו כל הזמן". לנו, כמדריכות הגנה עצמית ובטיחות אישית, יש רעיון נוסף והוא נשמע ככה: הדבר היחיד שתמיד נמצא איתי הוא הגוף שלי – לא אף אדם אחר, פנס רחוב אחר, ציוד לחימה אחר. אז איך אפשר להפוך את הגוף שלי להיות כשיר וחזק להגיב לתקיפות ולאיומים באופן אינסטינקטיבי?

האם נשים חזקות מספיק כדי להגן על עצמן מתקיפה?

הרבה נשים שואלות אותנו את זה, והתשובה ברורה: ברור לגמרי. במיוחד אם אנו יודעות להשתמש במה שחזק בביולוגיה הנשית. בניגוד לשיעורים אחרים של אמנויות לחימה והגנה עצמית, אנחנו מלמדות בשיטה שמיועדת לגוף של אישה (ולחוזקות הייחודיות שלו) שנלחם בגוף של גבר ובפסיכולוגיה של גבר (ובחולשות שלהם).

מה עליכן לעשות בשעת מצוקה:
1. האגן, הירכיים והרגליים של נשים חזקים ביותר (כי תוכננו להחזיק הריון וללדת) והם חזקים במיוחד אצל נשים שמתאמנות בריצה. אנחנו מלמדות נשים להשתמש בחלקים החזקים האלו, בניגוד לגברים שמשתמשים בפלג גוף עליון חזק.

2. לגברים יש נקודות חולשה שגם שוורצנגר לא יכול לחזק: אזור הפנים (אף, עיניים, פה, שיניים) ואזור האשכים, שהם בגדול איבר פנימי רגיש שהטבע "תלה" מחוץ לגוף ממש כאילו ידע שנידרש להגן על עצמנו למול תוקפנות זכרית.

אם נלמד אלף-בית של שימוש נכון בנתונים האלו – נוכל להגן על עצמנו במהירות וביעילות, ממש כמו שכשלמדנו לרוץ בצורה הנכונה השגנו בהדרגה יעדים שהרגישו קודם בלתי אפשריים.

הרבה נשים מפחדות שברגע האמת לא יוכלו להגיב

בין ריצה לקיפאון

"אבל רוב הנשים קופאות בעת תקיפה", עונות לנו הרבה נשים ששומעות את הרעיון שלנו והן צודקות. אבל קיפאון הוא חלק מהסיפור ולא כולו. אחת מהתגובות הטבעיות של הגוף שלנו למצב לחץ ואיום היא לקפוא, והרבה נשים מפחדות שברגע האמת לא יוכלו להגיב או לעשות משהו. אחרות שחוו קיפאון מופתעות, "קראנו כתבות, צפינו ביוטיוב, תכננו בראש מה נעשה אם…", אך החוויה ברגע האמת היתה שונה מהתכנון, דברים התרחשו אחרת מהמתוכנן. הרבה נשים מתביישות בעצמן על היעדר התגובה ולצערנו הרבה מהאנשים סביבן מתקשים לעזור, בעיקר עם הערות כמו: "טוב, אמרתי לך לא לצאת לרוץ שם", או "אולי כדאי שתרוצי עם חבר? או "בחדר הכושר – מקום בטוח עבורך?" או "אם את רוצה לרוץ ברצינות את רצה בכל מחיר!".

בואו נציב עובדות בשטח: אם אנחנו מותקפות או מאוימות, יש שינויים במוח שלנו ואין לנו שליטה על זה. בעתות לחץ מערכת העצבים מופעלת, המוח הקדמי מנמיך ווליום והמוח הקדום (מוח הזוחלים) מגביר ונכנס לפעולה מרכזית יותר. למה זה חשוב? כי במוח הקדמי יש את כל התכנונים שלנו "מה נעשה אם מישהו יקפוץ עלינו", מה שמענו שאחרות עשו, מה ראינו בסרטון. ב"מוח הזוחלים" גם יש מידע, שנאגר בו במשך הישרדות של אלפי שנים, כשניסינו לא להיות ארוחת הערב של טורף זה או אחר. מוח הזוחלים גורם לנו להגיב בבריחה, לחימה או קיפאון, ואין לנו גישה לכל התכנון המוקדם.

שיטת אימון עצבית: ללמוד הגנה עצמית כשמוח הזוחלים מופעל

מכיוון שברגעים של לחץ או איום מוח הזוחלים שולט בתגובות שלנו, הגוף יודע להשתמש בתגובות שנגישות ממוח הזוחלים. זה אומר שאם נאמן את הגוף בזמן שמוח הזוחלים עובד, נוכל להרחיב את טווח התגובות שלנו לאיומים ולתקיפות, כשהגוף נמצא בלחץ. הדרך לעשות את זה היא להשתמש בשיטת למידה ואימון שמותאמת למוח הזוחלים ומאפשרת לגוף ללמוד מיומנויות חדשות שמערכת העצבים "דחוסה" בלחץ ומפעילה את מוח הזוחלים.

ב"תנועה בטוחה" אנו מאמנים בשיטה מיוחדת שמגיעה אלינו מארה"ב מציעים לנשים ללמוד בסימולציה כשמוח הזוחלים שלהן מופעל. זו מתודה שנחשבת לשיטת ההגנה העצמית היעילה ביותר בעולם כיום: למידה מבוססת גוף, שמוטמעת הגוף. בתהליך הדרגתי ומפוקח אנחנו מייצרים אימון שמקטין זמני קיפאון תגובה ומרחיב את טווח התגובה האוטומטית האפשרית, את אופציות ה"בריחה" וה"לחימה". בזכות העבודה העצבית תגובות חדשות מוטמעות בגוף והופכות לנגישות מהר יותר.

איך זה קורה?

כל הקבוצות שלנו מיועדות לנשים בלבד, ומובלות בידי מדריכה אישה. אבל בחדר יש גם מדריך גבר שנמצא בתוך חליפת מגן מרופדת. והתפקיד שלו הוא לתקוף אותנו בדרכים הנפוצות ביותר שבהן נשים מותקפות – מלפנים, מאחור, מהצד, עם דיבור, בלי דיבור, וכו'. אנחנו לומדות כיצד להגן על עצמנו, מתאמנות בטכניקות במגוון דרכים, ואחת מהן היא למול אותו גבר. והוא לא בובת מכות או שחקן – הוא מגיב לעוצמה, לדיוק ולכוונה שלנו, וכל קרב נראה אחר מהשני, מגיב למציאות של שני המשתתפים בקרב. זה מאפשר לנו ממש להרגיש מה זה להיות מותקפת ולתת מכות לגבר אמיתי, נושם וגדול מאיתנו. זה מאפשר לנו להרגיש בגוף מה חזק אצלנו, ועם כמה כוח אנחנו מסתובבות בעולם.

והיכן שבדרך אמנויות לחימה והגנה עצמית כוללים אימונים של שנים, אנחנו יכולים להציע סדנאות קצרות יחסית לרכישת מיומנויות לכל החיים. איך? כי אנחנו משתמשים בלמידה שמיועדת למוח הזוחלים. זה אולי נשמע מפחיד, אבל מדובר בתהליך מחזק וברוב הזמן מהנה. תכנית האימונים היא הדרגתית, מפוקחת, מבטיחה את הבטיחות הרגשית והפיזית של כל אישה.

ממש כמו חובשים וצוותי חירום

הרבה מאנשי ה"חירום" מדווחים על קיפאון בפעמים הראשונות שלהם למול מצב חירום. אימון בסימולציה הוא כלי ידוע עבור אנשים שמתמודדים עם מצבים מעוררי לחץ על בסיס יומיומי. שוטרים, חיילים, חובשים, כוחות עזרה ראשונה, צוותי חירום במשברים בינלאומיים ואסונות טבע – כולם הוכשרו דרך אימון בסימולציות או במצבים קרובים למציאות, כדי לעזור לגוף שלהם לקפוא פחות ולפעול מהר יותר.

לקחת לעצמך מחדש את המרחב

עכשיו, בינינו, כנשים: לקפוא פחות זה מחזק, לדעת להגיב זה מגניב, להרגיש עד כמה את חזקה זו מתנה לחיים. אבל בסופו של עניין החוויה של "אני יודעת מה לעשות ואסתדר גם במקרה אמת", הופכת את המרחב שאנו רצות וחיות בו לאפשרי ומאפשר. דרך הגוף אנו מבינות שאנחנו לא צריכות להקריב את הזכות שלנו לרוץ ולחיות, עבור אף אדם ושום איום. וזה הניצחון האמיתי במרתון של החיים.

תמר פריאל וג'יל שיימס | מדריכות בקואופרטיב "תנועה בטוחה" המציע מגוון תכניות בטיחות אישית והגנה עצמית