פעילות אירובית או אימון כוח? מחקר חדש בדק את השפעתם על שחרור שני הורמוני מפתח שאחראים לוויסות התיאבון: גרלין ופפטיד YY – על תוצאות המחקר, מולי אפשטיין
מאת:מולי אפשטיין
ממצאי המחקר מצביעים על כך שפעילות אירובית, בהשוואה לאימון שאינו אירובי, טובה יותר לדיכוי התיאבון. המחקר אף מספק הסבר אפשרי לממצאים המעניינים. לדברי ד"ר David J. Stensel מאוניברסיטת Loughborough שבאנגליה, מחקרים מסוג זה יוכלו לספק מענה הולם לשאלה כיצד יכולה הפעילות הגופנית לסייע בשמירה על משקל תקין.
מסילה לעומת אימון משקולות
קיימים מספר הורמונים שעוזרים לווסת את התיאבון, אולם החוקרים התמקדו בשני הורמונים ראשיים – גרלין ופפטיד YY. גרלין הוא ההורמון היחיד שגורם להגברת התיאבון, ואילו פפטיד YY גורם לדיכוי התיאבון. הגרלין נתגלה על ידי קבוצת חוקרים יפנים לפני 10 שנים. בהתחלה יוחסו לו תכונות של הורמון גדילה ורק לאחר מכן למדו החוקרים לזהות את תפקידו כמעורר תיאבון. ההורמון פפטיד YY התגלה קצת לפני 25 שנה.
במחקר הנוכחי השתתפו 11 סטודנטים שהגיעו ל־3 מפגשים בני 8 שעות. במהלך המפגש הראשון הם רצו 60 דקות על גבי מסילה נעה ולאחר מכן נחו במשך 7 שעות. במפגש השני הם ביצעו 90 דקות של עבודה בחדר הכושר ולאחר מכן נחו במשך 6.5 שעות. במהלך המפגש השלישי הנבדקים לא ביצעו פעילות גופנית כלל.
במהלך כל אחד מן המפגשים נדרשו הנבדקים למלא שאלון לגבי תחושות הרעב שלהם בנקודות זמן שונות. בנוסף, הנבדקים קיבלו 2 ארוחות במהלך כל אחד מן המפגשים. לאורך כל המפגש מדדו החוקרים את ריכוז ההורמונים גרלין ופפטיד YY בנקודות זמן שונות.
החוקרים מצאו שלאחר הפעילות האירובית על גבי המסילה הנעה רמות הגרלין צנחו ואילו רמות ההורמון פפטיד YY עלו, מה שמצביע על דיכוי התיאבון. לעומת זאת, האימון בחדר הכוח הניב תוצאות מעורבות – רמות הגרלין ירדו, מה שמצביע על דיכוי התיאבון, אולם רמות ההורמון פפטיד YY לא השתנו באופן מובהק.
בהסתמך על שאלון תחושת הרעב אותו מילאו הנבדקים במהלך כל ביקור, מסתבר שהן הפעילות האירובית והן אימון הכוח דיכאו את התיאבון, אולם הפעילות האירובית עשתה זאת באופן חזק הרבה יותר. השינויים בתחושת הרעב נמשכו כשעתיים בכל אחת מן הפעילויות הגופניות, כולל הזמן שנדרש לביצוע הפעילות עצמה. "העובדה שתחושת הרעב מדוכאת במהלך ומייד לאחר ביצוע פעילות אירובית עצימה ידועה זה מכבר והוכחה כבר במספר לא מבוטל של מחקרים. ממצאי המחקר הזה מראים שלאימון כוח יש השפעה דומה, אם כי באופן מוחלש בהשוואה לזו המושגת באמצעות הפעילות האירובית", ציין ד"ר Stensel.
מתמקדים בגרלין
מחקרים קודמים שבחנו את תגובת ההורמון גרלין לפעילות גופנית לא היו חד משמעיים, אולם יתכן שהמחקר הנוכחי יוכל להסביר את התוצאות המעורבות. ההורמון גרלין מופיע בשתי צורות – acylated ו־ non-acylated. החוקרים מדדו רמות של גרלין בצורתו ה־ acylated, המכונה גם גרלין אקטיבי, משום שהוא יכול לעבור את המחסום דם־מוח ולהגיע למרכז התיאבון במוח. לדברי החוקרים דרוש מחקר נוסף על מנת להבין את תפקידו המדויק של הגרלין האקטיבי.
בעוד שהמחקר הראה שפעילות גופנית מדכאת את הורמוני התיאבון השלב הבא יהיה לגלות האם לתגובה זו יש גם השפעה על הפחתת האכילה.
————————————————————————————————————
מולי אפשטיין – פיסיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט".
