הבלוג של עינב לקראת ישראמן גרמין 2016: בלוג 01 | בלוג 02 |
לקום, לישון, לקום, לישון. טוב, קמה. לא. חוזרת למיטה. יאללה קומי! 10 כן 10 שבועות לישראמן גרמין. איפה בכלל הדילמה? איזה מחשבות שליליות יכולות לרוץ בראש? הכל צריך להיות חיובי לזרום חלק, כי לקחת החלטה שאת רוכבת בשלשה (גם כן אני והרעיונות שלי) ויחד עם ההחלטה צירפתי לעצמי את מאמן הרכיבה דני צור שהוא רוכב תחרותי והספיק להיות אלוף ישראל בסייקלוקרוס קטגורית הפרו, אלוף הליגה במסטרס ואפילו לקח מקום ראשון תחרותי בעילית. הכרנו במועדון בו אני מתאמנת ואני מודה שהחיבור היה מיידי. היה בו משהו שמאד חיבר אותי אליו לגישה שלו שהיתה "את חזקה, זה אפשרי". צור מאמין בלהתחרות כמה שיותר, לעבוד נכון וגם בהנאה ומנוחה.
כל מה שהלב צריך בשביל לפעום והגוף בשביל לחלום זה את כביש 12 ועוד 90 ק"מ של עליות, ירידות. עינב עובדיה | צילום: אלבום פרטי
עוד כתבות לקראת ישראמן גרמין 2016
"איך הפכתי את ה'פחד' לדחף בישראמן גרמין"
הסרטון השלשות הוירלי לקראת ישראמן גרמין 2016
למה כדאי לכם לעשות את ישראמן גרמין בשלשה?
איך מנהלים את מסלול הרכיבה בישראמן גרמין לאורך 180 ק"מ
התכנית שהוא הכין עבורי הגיעה במהרה. ומה אני אגיד לכם, זו היתה בהחלט קפיצה למים עמוקים. כשקראתי אותה אמרתי לעצמי "אני? אין מצב". מסתבר שהאמונה שלו בי חזקה הרבה יותר מהמחשבות שלי.
התשוקה מנצחת
אז מה היה בתכנית: מתיחות, חיזוקים ו-4 אימוני רכיבה וזה כואב כן כואב לי לשבת על הכיסא שעות ועכשיו אל תכתבו לי בתגובות תחליפי כסא או שימי טייץ אחר. יש לי הכל מהכל, אין מה לעשות זה כואב, זה יכאב אבל אומרים שבסוף זה משתפר. אני בטוחה שיש שמחייכים עכשיו ואומרים שעות? כן, גם שלוש שעות אחרי שיום לפני עשיתי שעתיים אימון זה כואב ואני בטוחה שבעשרה שבועות הללו זמן הכיסא יעלה והכאב שם (לא אסביר את המקומות המדויקים, אבל גם הבנים פה והבנות מבינים בדיוק על מה ואיפה אני מדברת) יתחלף בנקודות כואבות אחרות. אני קוראת להם שרירי אופניים שהרי פתאום אחרי כל רכיבה אני מגלה איזה שריר חדש שלא ידעתי שקיים, לא הכרתי אותו שרצתי ופתאום עכשיו הוא שם מתחזק לו עוובד.
אז מאיפה מקבלים כוחות אם כואב? יש לי משפט שמלווה אותי, "התשוקה מנצחת". הרצון העז הזה לעשות משהו בשביל עצמי בשביל הגוף והנפש שלי בוער בי ברגליים, בוער בי על האופניים, מנצח כל כאב ומעודד אותי להמשיך לפדל שהרי כל מה שהלב צריך בשביל לפעום והגוף בשביל לחלום זה את כביש 12 ועוד 90 ק"מ של עליות, ירידות, רוח, נוף מדברי, אינספור רוכבים טריאתלטים שמהמבט שלהם אני מבינה שגם להם כואב והם ממשיכים לפדל כי הנפש חזקה מהגוף והתשוקה מנצחת.
אז ממשיכים? יש בכלל ספק? למי? כל שבוע מביא איתו עלייה בעומסים אתגרים התמודדויות מזג אוויר משתנה, מסלולים חדשים, תוספות בשעות, תוספת של עליות, אני לפעמים עוצרת וחושבת למה לא בחרתי באיזה תחביב אחר? אז למה באמת לא? כי שאני באה ועושה טסט וואטים אחרי חודש וחצי שעשיתי לראשונה ומגלה שיפור משמעותי. אני מבינה כמה התחביב הזה כואב אבל שווה, כמה התוצאות ממהרות להגיע שעובדים נכון.
אז כן עוד 10 שבועות והאמת… אני מתחילה להתרגש.
