באולימפיאדת הנכים הנערכת בלונדון, הספורטאים בכיסאות הגלגלים לא רק מנצחים את הנכות עצמה אלא גם את הקשיים הפיזיולוגים הכרוכים בביצוע מאמץ גופני. על הקשיים וכיצד מתגברים בכתבה הבאה
מאת:שי גרינברג
בימים אלה נערכת בלונדון אולימפיאדת הנכים. יותר מ-4000 ספורטאים מ-150 ארצות יתחרו בתחרויות השונות. אולימפיאדת הנכים, שנערכה לראשונה בשנת 1960 ברומא, מהווה סמל לניצחון הרוח והנפש על מגבלות הגוף. האולימפיאדה הינה אירוע אשר מספר המשתתפים בו גדל בהתמדה, מה שגורם לכך שיותר ויותר אנשים בעלי מוגבלויות גופניות יעסקו בפעילות גופנית ברחבי העולם.
במהלך 30 השנים האחרונות, היכולת הגופנית של הספורטאים המתחרים עלתה בצורה דרמטית ונמדד שיפור של 25% באיכות התוצאות. אחד מענפי הספורט היוקרתיים וגם הנחקר ביותר הינו המרוצים והתחרויות הנערכים בכיסאות הגלגלים.
מן המחקרים השונים עולה, שמבחינה פיזיולוגית הספורטאים בכיסאות הגלגלים המשותקים ברגליהם כתוצאה מפגיעה בעמוד השדרה, נאלצים להתמודד עם קשיים רבים בהשוואה לאנשים בריאים. אך למרות זאת כתוצאה מאימון גופני יכולתם הגופנית משתווה בהתאמה ליכולתם של הבריאים, דבר שמעצים את הישגיהם.
מה הם הקשיים הפיזיולוגים איתם הם מתמודדים?
קושי בביצוע מאמץ לאורך זמן עם הידיים: מבחינה פיזיולוגית, ביצוע מאמץ באמצעות הרגליים כגון ריצה, שונה באופן משמעותי מביצוע מאמץ רק באמצעות הידיים. הסיבה היא שמסת שרירי הידיים קטנה יותר והיעילות המכנית של שרירי הידיים קטנה יותר בהשוואה לרגליים. לכן, כל מאמץ של ספורטאים אילו לאורך זמן הופך לקשה יותר לגוף גם למערכת הלב והריאות, וגם העייפות של שרירי הידיים מופיעה מוקדם יותר.
ירידה בתפקוד הלב: כתוצאה מהפגיעה בעמוד השדרה ופגיעה במערכת העצבית אשר שולטת על תפקוד הגוף כולו. בחלק ניכר מהספורטאים, האות העיצבי המגביר את קצב הלב הוא מוגבל, ולכן קצב הלב אינו עולה בהתאמה לדרגת המאמץ בדומה לבריאים. העובדה שזרימת הדם אינה מתחלקת באופן אופטימלי בין השרירים הפעילים לשרירים הלא פעילים בדומה לבריאים, גורמת לכך שחלק ניכר מהדם מתרכז ברגליים הלא-פעילות ובהעדר פעילות שרירית אינו זורם בוורידים חזרה ללב. כל אלה מגבילים בצורה משמעותית את יכולת הלב לספק חמצן לשרירים הפועלים ומגבילים את יכולת המאמץ.
(צילום: רזי לבנת)
ירידה בתפקוד הכללי של הגוף: גם תפקודים נוספים של הגוף המיועדים להקל על הגוף בזמן מאמץ כגון הזעה והגברת זרימת הדם לעור אינם פועלים באופן תקין. התוצאה היא ירידה בקצב ההזעה ובזרימת הדם לעור, אשר מגבילים את היכולת של הגוף להיפטר מעודפי החום אשר פוגעים ביכולת המאמץ.
כיצד הם מתגברים על הקשיים?
למרות הקשיים הפיזיולוגים הרבים, בקרב הספורטאים האולימפיים נמדדו פרמטרים פיזיולוגיים, אשר לא מגיעים אומנם ליכולתם של הספורטאים האולימפיים הבריאים אך כאשר בוצעו ההתאמות הנדרשות נמצא שהם מתקרבים לכושרהגופני של ספורטאים חובבים בריאים.
לדוגמא: בקרב שחקני כדורסל בכיסאות גלגלים נמצא שהיכולת שלהם להאיץ את הכיסא בזמן קצר, שווה ליכולת של אנשים בריאים (לא ספורטאים תחרותיים) לפתח את אותו כוח באופן יחסי באמצעות הרגליים בזמן דיווש על אופניים. גם בזמן תחרות המרתון בכיסאות הגלגלים הכוח הממוצע שהספורטאים הפיקו באמצעות הזרועות היה שווה באופן יחסי לכוח אותו יכול לפתח אדם בריא שהוא ספורטאי חובב להפיק ברגליו באותו פרק זמן.
מתברר שהיכולת הגופנית שהספורטאים מציגים הינה תוצאה של שנות אימון מרובות, שמתפתחת לאורך מספר שנים לאחר הפציעה. ישנו קשר ישיר בין הכושר הגופני לבין הזמן שחלף מהפגיעה הגופנית. כתוצאה מהאימונים הרבים פלג הגוף העליון מתחזק בצורה משמעותית, נמצא שכוח השרירים בזרועות גדול בקרב הספורטאים הנכים ב-30%-50% מאשר באוכלוסייה בריאה. גם מערכת הלב וכלי הדם בפלג הגוף העליון מגיבה בהדרגה לאימונים ומשפרת את תפקודה. בשילוב עם אמצעים שונים לקירור הגוף בזמן המאמץ, כגוון התזת נוזלים קרים או ספריי, הספורטאים מצליחים להציג יכולת גופנית גבוהה הרבה יותר מאשר היה מצופה מהם, דבר שהופך את התחרויות האולימפיות למרשימות הרבה יותר.
3.9.2012
שי גרינברג – הכותב: פיזיולוג ופיזיותרפיסט, מכון פיזיולייף בהרצליה לפיזיותרפיה שיקום וכושר אישי.www.plife.co.il
