גיד האכילס הוא נושא כאוב עבור רצים רבים, פשוט כי הוא עצמו כואב. איך תדעו אם אתם סובלים מטנדופתיה של גיד האכילס, איך נמנעים מן הפציעה וכיצד מטפלים בה – הכל להלן
מאת:ג'ודי הורוויץ
גיד האכילס הוא אחד מהאיזורים השכיחים לפציעות בקרב אצנים. למעשה, לפי מחקר שנערך בשנת Maffuli et al) 2004) נמצא כי שיעור הפציעות בגיד האכילס היה גבוה פי 10 באצנים מאשר באנשים שאינם מתאמנים. בעיות בגיד זה קיימות גם בקרב רוכבי האופניים. למרות שנושא זה טרם נחקר לעומק בקרב הרוכבים, ידוע כי הבעיות נגרמות בשל מנח לקוי של כף הרגל על הפדל או בגלל הגברת התדירות של אימוני עלייה.
בדומה לשאר הפציעות בקרב אצנים, בעיות בגיד אכילס מופיעות לרוב כתוצאה ממיקרו טראומה חוזרנית, בשילוב עם התאוששות לא מספקת. הגיד אינו מצליח להסתגל לשינויים החדים בעומס, ותאיו לא מסוגלים לתקן את הנזק שנגרם לסיבים.
במצב תקין של הגיד, מבנה התאים (הבונים את הגיד) והקולגן מאורגנים כראוי. לעומת זאת, בטנדנופתיה קיים חוסר ארגון וניוון של הרקמה, דבר הגורם לחולשה בגיד. מעניין לדעת כי במצבים האלו קיים לרוב חוסר בתאים דלקתיים. עקב כך, המונח טנדיניטיס הוחלף במונח טנדנופתיה המייצג בעיות בגיד שאינן דלקתיות.
גיד האכילס מתחיל בעקב והופך לשריר שנמשך עד הברך
הגורמים לאכילס טנדנופתיה
פציעות בגיד עלולות להיגרם כתוצאה מגורמים פנימיים, חיצוניים ומשולבים:
גורמים חיצוניים: טכניקות אימון לקויות, שינויים בדפוס האימון, פציעות קודמות, נעליים לא מתאימות ותנאים סביבתיים כמו אימון על משטח חלק או משופע.
גורמים פנימיים: פרונציה מוגזמת בכף הרגל, הבדלים באורכי הרגליים, חוסר גמישות בשרירי התאומים ושליטה פרוקסימלית חלשה.
סימנים וסימפטומים לטנדנופתיה בגיד אכילס
1) כאב בתחילתו ובסופו של האימון, ורגיעה במהלכו.
2) כאב המתרחש במהלך פעילויות המעלות עומס על הגיד, למשל ירידה ועליה במדרגות.
3) כאב המופיע בעת מתיחת השריר.
4) כאב המופיע לעתים קרובות בבקרים, ונרגע לאחר פעילות.
5) נפיחות ו/או התעבות ממוקדת של הגיד, העלולה להיות רגישה למגע.
1) כאב בתחילתו ובסופו של האימון, ורגיעה במהלכו.
2) כאב המתרחש במהלך פעילויות המעלות עומס על הגיד, למשל ירידה ועליה במדרגות.
3) כאב המופיע בעת מתיחת השריר.
4) כאב המופיע לעתים קרובות בבקרים, ונרגע לאחר פעילות.
5) נפיחות ו/או התעבות ממוקדת של הגיד, העלולה להיות רגישה למגע.
מרבית הרופאים והפיזיותרפיסטים מסוגלים לאבחן את הבעיה על סמך הסימנים והסימפטומים, אולם בדיקת אולטרא-סאונד היא השיטה הטובה ביותר כיום לאבחון טנדנופתיה בגיד אכילס. חשוב להדגיש כי אם הבעיה לא תטופל כראוי, הכאב יכול להחמיר ולהפריע בפעילויות יומיומיות.
הימנעות מטנדנופתיה בגיד אכילס
באופן טבעי, הימנעות עדיפה על ריפוי. פציעות ריצה רבות נגרמות בגלל אימונים רבים ומהירים מדי. אימונים בקצב המתאים הינם חיוניים למניעת פציעות מאמץ חוזרני. אצנים אינם אמורים להעלות את מספר הקילומטרים השבועיים שהם רצים מעבר ל-10% בשבוע. ימי מנוחה הם בעלי חשיבות רבה ומאפשרים לגוף להתאושש מאימונים קשים. שינויים במהירות, משטחים ודפוסי אימון צריכים להיעשות באיטיות ובזהירות.
הימנעות מטנדנופתיה בגיד אכילס
באופן טבעי, הימנעות עדיפה על ריפוי. פציעות ריצה רבות נגרמות בגלל אימונים רבים ומהירים מדי. אימונים בקצב המתאים הינם חיוניים למניעת פציעות מאמץ חוזרני. אצנים אינם אמורים להעלות את מספר הקילומטרים השבועיים שהם רצים מעבר ל-10% בשבוע. ימי מנוחה הם בעלי חשיבות רבה ומאפשרים לגוף להתאושש מאימונים קשים. שינויים במהירות, משטחים ודפוסי אימון צריכים להיעשות באיטיות ובזהירות.
הגורמים הפנימיים (ראה לעיל) הם קשים יותר לזיהוי עצמאי, ומאובחנים לרוב על ידי אנשי מקצוע רק לאחר שהפציעה מופיעה.
טיפול בטנדנופתיה בגיד אכילס
תרופות: לאור העובדה שקיים מחסור בתאים דלקתיים, שימוש בנוגדי דלקות אינו יעיל בטיפול אלא רק בשיכוך הכאב (Longo et al ,2009).
תרופות: לאור העובדה שקיים מחסור בתאים דלקתיים, שימוש בנוגדי דלקות אינו יעיל בטיפול אלא רק בשיכוך הכאב (Longo et al ,2009).
פיזיותרפיה: פיזיותרפיסטים מעלים את סיכויי ההצלחה בטיפול. פיזיותרפיסט טוב לא רק יטפל בסימפטומים, אלא גם יעזור לזהות את הסיבות הפנימיות והחיצוניות הגורמות לבעיה ולהתמודד עימן. הטיפול יכול להכיל: עיסוי הרקמות הרכות, מתיחות של הגיד שירפו את האיזור וטייפינג להורדת העומס מהגיד.
מתיחות לסובלים מאכילס טנדנופתיה:
גיד האכילס בנוי משני שרירים: הגסטרוקנמיוס והסולאוס. כדאי למתוח את שני שריריו. כל מתיחה צריכה להמשך 30 שניות, ולהתבצע כמה פעמים ביום.
מתיחה לגסטרוקנמיוס ברגל שמאל (ברך ישרה) |
מתיחה לסולאוס ברגל שמאל (רגל מכופפת)
|
תרגילים מסוג "איסנטריק" הוכחו כיעילים לטיפול בטנדנופתיה בגיד אכילס. תרגילים אלו כוללים הרחבה של השריר כתגובה להתנגדות חיצונית. הם גורמים להיפוך האפקטים הפועלים על הגיד, על ידי שיקום הגיד לצורתו התקינה. נמצא כי התרגילים יכולים לשפר את הסימפטומים בכ-60% מהחולים (Longo et al, 2009).
כירורגיה: ב-25%-45.5% מהמטופלים שסובלים מטנדנופתיה בגיד אכילס, טיפול שמרני אינו יעיל. כירורגיה מומלצת לאחר טיפול שמרני שנוסה ללא הצלחה בתקופה של לפחות שישה חודשים (Longo et al, 2009).
29.1.2013
ג'ודי הורוויץ – פיזיותרפיסטית
מוסמכת המתמחה בפיזיותרפיית ספורט. בעלת תואר ראשון בפיזיותרפיה מאוניברסיטת קייפטאון בדרום אפריקה ותואר שני מאוניברסטית לונדון באנגליה. עוסקת
בטיפול בספורטאים מזה 13 שנים.
בעלת מרפאת פיזיותרפיה תל אביב, עובדת גם במרכז פיזיותרפיה צהלה וכותבת בלוג העוסק בפציעות ספורט.
• כתבתה הקודמת: תסמונת אימון יתר