אנשי הברזל המובילים בישראל הם בדרך כלל ספורטאים חובבים, עד כמה שזה נשמע מוזר. אולי זה לא הכי נכון לקרוא למי שמנצח בישראמן ספורטאי חובב, אבל מה שבטוח זה שהוא לא מקצוען בניגוד לאותם טריאתלטים שמנצחים באליפות העולם בקונה, ספורטאים שסדר היום שלהם מורכב מאימונים, מנוחה ותזונה בלבד.

וכך יוצא שמנצחי הישראמן הישראלים הם כאלה שעוסקים באימון לתחרויות איש ברזל, או ספורטאים צעירים יותר שמחזיקים ברקע כלשהו באחד משלושת הענפים של הטריאתלון, שעברו שירות צבאי מספיק קשה כדי לשמור על כושר גבוה ולא פחות חשוב מהכל – שיש להם את התכונות המנטליות המתאימות להתמודדות עם תחרות כל כך קשה, או אפילו כמה כאלה בשנה, באמצע החיים השוחקים.

אלוף הישראמן עמרי גזית שייך לאסכולה השנייה. הוא בן 31, איש קבע בחיל הים, גדל בקיבוץ דן ושחה כילד בהפועל גליל עליון ובהמשך בנהריה וקרית ביאליק. בכתה ז' החליט להעדיף את השייט על השחייה ולפני הגיוס קיבל מעמד של ספורטאי מצטיין בשייט מפרשיות 420, אבל בסופו של דבר הוא ויתר על זה לטובת גיוס לשייטת וגם שם, אפשר לתאר, שחה לא מעט.

את הטריאתלון הוא גילה רק לפני 4 שנים כפי שהוא מספר: "קצין ביחידה הכניס אותי לזה ועשיתי חצי איש ברזל לראשונה בכנרת. לאחר מכן עשינו ביחד ביחד את איירונמן ברצלונה. לקחתי שנה הפסקה בגלל תפקיד ביחידה, ואז כשיצאתי ללימודים חבר המליץ לי להתחיל להתאמן ב-ZONE 3. זה קרה בנובמבר 2017. ישבתי עם ליאור זך מאור והתחלנו להתאמן".

עמרי גזית מנצח הישראמן | צילום: לארי רוסה

ובאמת די מהר עמרי גזית הפך לאחד השמות החמים בטריאתלון למרחקים ארוכים בארץ ובטח בקבוצת ZONE 3. בישראמן 2019 הוא כבר הוזכר כאחד המועמדים לתואר אלוף ישראל, אבל בקטע הריצה הוא לא הצליח להתקרב לדן אלתרמן. השנה, למרות עונת תחרויות מטורפת שכללה אחרי הישראמן הקודם עוד 3 תחרויות איירונמן כולל אליפות העולם בהוואי, הוא הצליח לפצח את הנוסחה איך לנצח בישראמן ולהגשים חלום.

"בגדול המטרה שלי בשנה שעברה היתה להתחרות באיירונמן פרנקפורט ודרך שם להשיג סלוט לאליפות העולם בקונה. את התחרות בפרנקפורט לא סיימתי, התייבשתי. שבעה שבועות לאחר מכן התחריתי בקופנהאגן ושם סיימתי בזמן של 8:57:29 שע' והשגתי את הסלוט. אבל תמיד היה לי חלום לנצח את הישראמן בין הישראלים, והשנה בכלל התמזל מזלי כי לא היו מתחרים זרים חזקים כך שהייתי המנצח הכללי".

על ההחלטה להשתתף בישראמן רק שלושה חודשים אחרי איירונמן קונה מספר גזית: "הוואי הלך ממש מצוין ואחרי התחרות נשארתי שם לחופש של שבועיים בו כל מה שעשיתי היה לגלוש, לאכול ולישון. זה עשה לי ממש טוב. חזרתי לארץ ודיברתי עם ליאור, הוא לא רצה בהתחלה שאעשה את הישראמן כי הוא חשש מהעומס. אחרי כמה ימים הוא כבר אמר לי שהוא לא נוטה שלא ללכת עם ההרגשות של המתאמנים שלו. אני הרגשתי מצוין אחרי המנוחה, התאוששתי טוב והתחלתי להתאמן".

ואז הגיע ישראמן 2020. אחרי ההופעה שלו בשנה הקודמת, דן אלתרמן הוכרז על ידי רבים ומביני עניין כפייבוריט העיקרי לנצח וגם לשפר את התוצאה שקבע בשנה שעברה (9:51 שע') בגלל תנאי מזג האוויר הסבירים. ב-2019 גזית יצא מהמים יחד עם אלתרמן, שניהם הוזכרו כשחיינים ברמה אחת מעל שאר המתחרים בעילית. אבל הפעם, גזית היה הראושן לצאת מהמים כשאלתרמן עוד לא נראה באופק. "הצטרפו אלינו השנה שני שחיינים חזקים לקבוצה", מספר גזית, "אז הצלחתי להעלות את הרמה שלי בשחייה. זו היתה המטרה שלי, אני לא ידעתי בדיוק מה רמת השחייה של דן אבל ידעתי שאני לא רוצה שהוא יהיה לידי כי התכנון היה לפתוח פער כמה שיותר גדול ממנו, בהמשך גם ברכיבה, כדי לצאת לריצה במרחק גדול ממנו כי רק ככה אפשר לנצח אותו.

"כשהגעתי ל-T2 שמחתי לגלות שהפער עומד על רבע שעה. ואז התחילה הריצה. אומרים שאיש ברזל זה 50 אחוז יכולת ו-50 אחוז התנהלות. אני אומר שזה 50 אחוז יכולת, 30 אחוז התנהלות ו-20 אחוז מנטלי. הריצה היתה מקבילה להרבה התמודדויות מנטליות שהיו לי בחיים. אתה צריך לחפור עמוק, אני קורא לזה מחסנית מנטלית, לשמור דברים שמוציאים ממך עוד קצת. זה או שאני מוציא ממני עוד טיפה או שאני מרחם על עצמי ומוותר לעצמי. אני חושב על הדברים שמוציאים ממני עוד קצת, איך להכאיב לעצמך ולסבול. כל פרסה אני רואה את אלתרמן והוא נראה טוב ואני לא מבין איך הוא נראה טוב. הפער כבר ירד ל-4 דקות וחצי אבל בסוף גם הוא נשבר כשהוא הבין שלא יגיע אליי, והפער גדל לקראת הסוף".

וכך הסתיימה לה אחת העונות המרשימות בהיסטוריה הקצרה של טריאתלון למרחקים ארוכים בארץ. עונה שאותה גזית סיים עם ניצחון בישראמן ועל הדרך גם ירד מ-9 שעות בתחרות בסבב האיירונמן, הישג נדיר במחוזותינו. וכל זה, כשההגדרה של גזית כמו של רבים אחרים היא ספורטאי חובב, זו פשוט עובדה וגם הוא מסביר את זה. "בתקופה זו אני בלימודים מטעם הצבא ועדיין מחויב לתת עוד שעות ליחידה, אבל אני חושב שמה שהופך את ליאור למאמן כל כך טוב זה שהוא יודע להתאים את תכנית האימונים לחיים האישיים ברמה שלא צריך יותר מדי אימונים כדי לא להעמיס. אולי מבחוץ זה נראה מטורף, אבל חברים שלי למשל יודעים שזה לא ככה. לדעתי אני התאמנתי הכי פחות מכל המתחרים שלי, כשבדרך כלל היה לי רק אימון אחד ביום והכי ארוך זה שעתיים על הטריינר. בסופי שבוע הייתי רץ שעתיים וחצי ביום שישי ועושה אימון של 4-5 שעות בשבת כשהאימונים בסופי השבוע היו ארוכים רק ב-6 עד 8 השבועות שלפני התחרות".

אחרי שנה כל כך מטורפת, עמרי גזית בהחלט הבין שזה הזמן לנוח, ובקרוב גם להתפנות להמשך המטלות והשירות הצבאי, מה שאומר שהשתתפות נוספת בקונה לא לגמרי עומדת על הפרק כרגע. "אני צריך לסיים את הלימודים, לקחת קצת חופש. הוואי זה מדגדג אבל מדובר בהוצאה כספית משמעותית. אני מאוד אוהב את הספורט הזה אבל השנה כנראה שאוותר, מה גם שאני חוזר לצבא ולא ממש יודע מה התכניות. בכל מקרה, הספורט הוא בדם והוא חלק בלתי נפרד ממני".