רצת האולטרה מרתון הישראלית פנינה צדיקריו רשמה השבוע הישג אישי יוצא דופן, לאחר שסיימה במקום השלישי הכללי מבין הנשים ב-Ultra Serres ביוון, במקצה ל-24 שעות. מדובר במרוץ שנערך כולו במסלול מעגלי של 2.5 ק"מ להקפה, אשר משמש בימים כתיקונים כמסלול מרוצי מכוניות, ולראשונה השתתפו בו ישראלים, כאשר במרוץ פרט לפנינה רץ גם עופר רגב.
לכתבות נוספות בנושא:
האישה הראשונה של הבארקלי: ג'סמין פאריס עשתה היסטוריה בעולם האולטרה
עשה היסטוריה: רץ בריטי השלים מסע ריצה לכל אורכה של אפריקה
מעל 900 ק"מ ריצה ב-6 ימים: קמיל הרון שברה שיא עולם מטורף לחלוטין
התוצאה של פנינה, שחגגה השנה 50, עמדה על 180.223 ק"מ והיא הייתה רחוקה רק כ-550 מטר מהתקדמות מדרגה אחת למעלה על הפודיום וזכייה במדליית הכסף. את המטרים האחרונים של הריצה עשתה עטופה בדגל ישראל, וכך גם עלתה על הפודיום לקבלת המדליות במעמד מרגש במיוחד.
נציין כי המסלול האטרקטיבי, יחד עם הארגון המוקפד וההכרה של התאחדות האתלטיקה העולמית הצליחו להביא למרוץ כמה שמות גדולים במיוחד, על אף היותו חדש יחסית בעולם האולטרה. אלא שהתנאים שחיכו לרצים היו קשים ומאתגרים במיוחד – חום כבד של 29 מעלות מהבוקר עד הערב, לעומת קור מקפיא בשעות הלילה, וזאת בתוספת רוחות פנים עזות שלא עשו לאולטראיסטים חיים קלים.
התמודדות הקשה אילצה לא מעט משתתפות ומשתתפים לפרוש, כולל נורה הונקלה הפינית המצוינת, מדליסטית הכסף מהספרטתלון האחרון עם 23:23 שעות (הזכורה גם מהספרטניון כאן בארץ), נאלצה לפרוש בשל התנאים הקשים, אולם נשארה על המסלול עד הסיום כדי לעודד את שאר הרצות, בהן את פנינה שהתחברה איתה עוד כשהייתה בארץ.
פנינה צדיקריו סיפרה לשוונג בסיום: "הייתה תחרות מרגשת ומעצימה, לצד ספורטאים ורצי עלית מהעולם. לעמוד על קו הזינוק לצד רצות אולטרה ששמן הולך לפניהן עם רזומה מכובד מאוד (רובן סיימו את הספרטתלון). עם התנאים הלא פשוטים והחום ששרר, ובתקופה כה מורכבת, מטלטלת ומאתגרת בארצנו, השליחות והייצוגיות עבורי הוסיפו ערך עליון להעצים ולחזק את מדינת ישראל, ולהראות את הנחישות והחוסן המנטלי. להתמודד בכל תנאי עם הקושי, המשברים, ולהילחם עד הסוף".
על הקשיים שבדרך: "בעולם האולטרה יש התמודדויות עם משברים, החוסן הפיזי והמנטאלי הוא חשוב במיוחד, לדעת להתרומם מהקושי ולנצח את המסלול. היה מרוץ בתנאים לא פשוטים כלל, שררו תנאי חום קשים ורוחות שהעצימו את האתגר. אישית אני עדיין מתמודדת עם דלקת טורדנית, בק"מ ה-60 החלו הכאבים, עבורי זו התמודדות לא פשוטה (ריצה לצד הכאב) בנוסף לתנאי התחרות. אבל כשיש לי את המעטפת המדהימה, אין דבר העומד בפני הרצון".
התמיכה של בעלה כמלווה: "בכל סיבוב שהסתיים בעלי היקר אלי טיפל בי במסירות ובנאמנות והמון הכלה. התמיכה שלו היא מודל למופת. ההתמודדות שלו 24 שעות של ערנות, מעקב והכלה לכל צרכיי אינה מובנת מאליה. התפקיד של המלווה משמעותית ומהווה רשת ביטחון והשפעה משמעותית להתנהלות של הרץ ולהצלחתו. גאה בך ומורידה בפניך את הכובע, אנחנו יחדיו יד ביד לאורך כל הדרך במסע המופלא הזה. אני רוצה להודות גם למאמן שלי רן בר, לגלעד קראוז על התמיכה והמעקב הצמוד, לנותני החסות המדהימים שלי ספונסר, גרמין, אלטרה וריינד אופטיקס, ולכל מי שעקב ועודד מהארץ".
התמיכה בחטופים: "לאורך כל שעות הריצה ענדתי את סיכת החטופים לאות הזדהות. בשעות הלילה הקשות, ההתמודדות עם הקור, צניחת טמפרטורות, הריצה לבד, העלתה בי מחשבות על החטופים הנמצאים מעל חצי שנה בחשיכה ובתנאים מחפירים. עצם המחשבה עליהם נתנה לי כוח להמשיך ולרוץ למענם. אנו חזקים ונחושים להמשיך ולהילחם ולהחזיר אותם הביתה".
הריצה עם הדגל בסיום ועל הפודיום: "זו הייתה תחושת סיפוק וגאווה ישראלית. עמידה על הפודיום עטופה בדגל ישראל היה מעמד מרגש במיוחד. ראוי לציין את גודל הפירגון החם על המסלול, החיזוק והחיבוק החם על הפודיום. תודה להפקה המדהימה על קבלת הפנים החמה בסיום המופלא והמרגש, הפירגון החם מצד המשפחות, המלווים, הספורטאים הנפלאים. צוות ההפקה המדהים, הגיע אלי אישית, חיבקו והתרגשו משבירת ההישג האישי שלי, על רוח הלחימה והנחישות.