מאת:יחיאל מילר
בתחרות "איש הברזל", תוצאה של פחות מ- 9 שעות, או תוצאה טובה יותר, עושה את ההבדל בין טריאתלט מקצוען לבין טריאתלטים אחרים. חלקם אפילו מצטיינים וטובים, אלא שאין בכך יחוד, כיוון שכמותם יש רבים. שי פיפמן נסע באוגוסט השנה לאוסטריה, כדי לנסות להשיג זמן של 8:45 שעות. בסופו של דבר, הוא סיים את התחרות בזמן של 9:13:27. התוצאה נחשבת לטובה, במיוחד במושגים ישראלים, אבל מהבחינה המקצועית, שי פיפמן כשל בניסיון לרדת מ- תשע שעות, ואכזב את הספונסר מבית "סוקוני" הישראלי, שקיווה לצרף את שי לנבחרת העולמית של החברה, הישג, שהיה מעניק לו את האפשרות לחיות כטריאתלט מקצוען לכל דבר, חופשי מדאגות כלכליות.
שי פיפמן – אלוף ישראל בחצי איש ברזל
למעשה, התוצאה של שי מצביעה על כך שיש לו את היכולת להתקדם ולרדת משמעותית מתשע שעות. בדיעבד, מתברר שהספונסר אכן נתן לו מספר חודשים להתרכז באימון ובהכנות לתחרות. הוא התגורר בנאות הכיכר שליד ים המלח, וכל שנדרש ממנו היה להתאמן נכון ולעשות את הנדרש ממנו על מנת להגיע למטרה. אם כך, השאלה המתבקשת היא מדוע המטרה לא הושגה.
לדעתי, שתי סיבות עיקריות חברו יחדיו ומנעו ממנו את ההצלחה:
שי השתתף בפעם הראשונה ב"אירנומן" ועליו לרכוש ניסיון נוסף. קצת קשה לנסות להטות את הכף לכיוון ההצלחה ע"י גיחה חד פעמית, לתחרות שדורשת הכנות פיסיות ונפשיות ללא גבול. כדי להתחרות נכון, ברמה העולמית, יש לרכוש ניסיון, וכולנו, כבר למדנו שאין קיצורי דרך.
לשי היו שלושה מאמנים טובים, כל אחד במקצועו, שחייה, אופניים וריצה. אבל, למעשה לא היה לו מאמן בעל שיעור קומה שלו ניסיון באימון ספורטאים לאיש הברזל. הכוונה היא למאמן שיכול היה להדריכו כיצד לחלק נכון את הכוחות, באיזה קצב לשחות, לרכב ולרוץ. דברים שנשמעים מובנים מאליהם למקצוענים, אבל לשי הם היו חסרים. שי יצא רביעי מהמים בדירוג הכללי. כאן כבר היה ברור שהיה זה צעד פזיז מצדו להשקיע כל כך הרבה אנרגיה דווקא בשחייה. את קטע האופניים הוא סיים ב- 4:46:49, כאשר התכנון המוקדם שלו היה לקבוע זמן של 5 שעות. כתוצאה מכך הוא הגיע למרתון – השטח החזק שלו- כשהוא עייף, מותש, ובלי סיכוי סביר לרדת משלוש שעות. הסיפורים על קלקול קיבה והתייבשות במהלך המרתון, הם "קשקוש" של חובבנים. אם היה לידו מאמן עם ידע וניסיון בתחרויות מסוג זה הוא היה מייעץ לשי להאט את הקצב בשחייה ובאופנים, כך שיגיע למרתון כשכוחו במותניו.
השתתפתי עם שי, לאחרונה, בשני ימי אימונים כדי לתהות לאן מועדות פניו כיום, והאם יש לו סיכוי ממשי לנסות להתחרות שנית ב"איש הברזל" ולהשיג את המטרה. לדעתי שי נמצא בכושר לא רע, למרות חצי הפגרה שנטל לעצמו לרגל חתונתו – שיהיה במזל טוב. לו אישית המטרות לעתיד עדיין לא נהירות כל צורכן. יובל בראון מנכ"ל "סוקוני" ישראל, מוכן לתת לשי הזדמנות שנייה להתחרות באיש הברזל באוסטרליה באפריל 2003. עד אז שי יידרש להשתתף באליפות ישראל באילת בדצמבר 2002. כדי להצליח בכך הוא יצטרך לשהות חודש לפני התחרות במחנה אימונים מיוחד. לאחר מכן ימשיך שי בהכנות למרתון טבריה כשהמטרה שלו לרדת משעתיים וחצי. לי נראה, שהמטלה הזאת מיותרת ועדיף שיחל באימונים לקראת התחרות הגדולה באוסטרליה. לי אין כל ספק שהוא מסוגל לרדת משעתיים וחצי במרתון. אבל, חשוב יותר שילמד כיצד לשלב זאת יחד עם שחייה ואופניים.
באדיבות מגזין עולם הריצה
