לאחרונה נתקלתי בפוסט בפייסבוק שהציג את השאלה הבאה: "מדוע אתם רצים?" 400 התגובות הכילו מגוון רחב של סיבות: רצון לרדת במשקל, להיות בכושר, להתמלא באנרגיות, לקחת פסק זמן משגרת היום, למצות את הפוטנציאל הספורטיבי ועוד.
ההשפעה של כל אחד מהריצה תלויה במשמעות שהאדם נותן לה | צילום: צלמי שוונג
עוד מאמרים של הפסיכולוג אמיר וייס
אילו תהליכים פסיכולוגיים מתרחשים אצלכם במהלך הריצה?
מדוע הריצה מעודדת את הלא מודע?
מהי ריצת מיינדפולנס?
אז מדוע אתם רצים?
תהיתי לעצמי – עד כמה תשובות אלו ממצות? היתכן שקיימים רבדים נוספים לסיבות שבגינן אנו רצים? אין ספק שעבור כל אדם לריצה יש משמעות הייחודית רק לו. אם כך הדבר, אז ההשפעה שכל אחד חווה מן הריצה תלויה במשמעות שהאדם מעניק לה. אך האם המשמעות שאנו מעניקים לריצה כל כך ברורה ומודעת לנו? כדי לבחון שאלה זו, הפסיכולוגיה יכולה לבוא לנו לעזר. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הציג את הרעיון המרכזי כי רוב התהליכים הנפשיים שקובעים את מחשבותינו, רגשותינו והתנהגותנו, מתרחשים באופן לא מודע. בלא מודע מתחוללת דרמה לא קטנה, בה קיימת מלחמה של ממש בין מספר כוחות.
כוחות היצר כמו מיניות ותוקפנות, המושפעים מעקרון העונג. מטרתם השגת סיפוק ליצר, ואילו יכולים היו לצעוק ודאי היו אומרים: "אנו רוצים הכל, עכשיו ומיד, ואבוי למי שיסרב לנו". מולם עומדים כוחות ההיגיון, המושפעים מחוקי הסביבה החברתית והרציונל. אלו מיוצגים על ידי עקרון המציאות, שאולי היה אומר: " תלמדו להתאפק, ואל תעשו בושות מול כולם. צריך להתפשר". הדרמה נובעת מכך שהאדם שואף מחד לספק את יצריו במלואם ובמהירות, ומאידך המציאות איננה מאפשרת לו למלא את כל צרכיו. כך נגזר עליו להתאים את תביעותיו לסיפוק יצריו בהתאם למציאות. ובמילותיו של שחר אבן צור: "להתחבא, לכן נגזר עלי להתחשב באחרים, חבל שאי אפשר ללכת ערומים".
כאמור, דרמה זו ברובה לפי פרויד, איננה מודעת או נגישה לנו. אם תרצו, ניתן לדמות את נפש האדם לקרחון צף בים, שהמודע משול לקצה קצהו העליון הגלוי לעין, והלא מודע הוא יתר הקרחון, הנמצא מתחת לפני המים, חבוי ונסתר, אך בעל עצמה והשפעה רבה. במובן זה, סימפטומים פסיכולוגיים כגון חרדות, פחדים, שינויי מצב רוח ועוד, מופיעים כאשר כוחות מנוגדים אלו בנפש האדם לא מוצאים פתרון ראוי לקונפליקט ביניהם. האם התאוריה הפסיכואנליטית של פרויד יכולה להציג באור נוסף את המוטיבציה של כל אדם לרוץ? האם ניתן לחשוב על הריצה כקצה הקרחון של הדרמה המתחוללת בפנים? ואם כן, מה נמצא מתחת לפני השטח, מאחורי ההצהרה המודעת בדבר הסיבות לרוץ?
האם הריצה היא קצה הקרחון של הדרמה המתחוללת בפנים? | צילום: pixabay
אם נחזור לתגובות שנכתבו בעקבות אותו פוסט שציינתי, כושר גופני היה תשובה נפוצה מאד. אולם, מה המשמעות הייחודית לכל אדם בצמד המלים "כושר גופני"? הנה מספר דוגמאות להמחשה.
1. אבי, בן 40, גבר נאה, לבושו תמיד מהודר ומראהו מטופח. מקפיד על תזונה ובקיא בנושאים של בריאות. החל לרוץ לאחר שבעת משחק כדורגל חווה קוצר נשימה והיה בטוח שהוא עומד למות. הריצה עבור אבי מייצגת את הפחד מהזדקנות הגוף, והניסיון שלו להתמודד עם פחד זה, שכעת נחווה בעיניו מוחשי מתמיד.
2. בטי, בת 18, רצה מזה מספר שנים. בילדותה סבלה מהצקות וכנערה תמיד חשה בשולי ההתרחשויות החברתיות. הריצה מחזקת את בטחונה העצמי וגורמת לה להרגיש ייחודית. עבורה, להיות בכושר זו דרך לחוות עליונות על אותם ילדים בני גילה, אשר לא ראו את יכולותיה והציקו לה לכל אורך התיכון.
3. גידי, בן 22, החל לרוץ כדרך לשפר את מראהו הגופני, לאחר שהיה בדייט בו הבחורה העירה על המראה העדין של כפות ידיו. עבורו, חיזוק הכושר הגופני ביטא את הניסיון שלו להתמודד עם ספקותיו ביחס למידת הגבריות שלו.
4. דוד, בן 45, קצין מוערך שיצא לא מכבר לפנסיה. החליט להיכנס לכושר כדרך למלא את זמנו בתעסוקה ראויה מבחינתו. עבורו הריצה מהווה ערוץ להתמודדות עם תחושות של ריקנות וחוסר משמעות.
5. חיים, בן 30, מתאר כי הוא נוהג לרוץ בטייץ ובקיץ אף יוצא לרוץ בלי חולצה. בעת הריצה הוא נהנה לקלוט את העוברים ושבים מביטים בגופו. הריצה מהווה אמצעי מעודן לביטוי חלקים מיניים, אקסהיביציוניסטים באישיותו, שכמובן אינם יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה ישירה.
6. יעל, בת 26, מתארת כי בעת הריצה היא נהנית מהתחושה שהיא מצליחה לעקוף אחרים. עבורה, הריצה מסייעת בהתמודדות עם תחושות נחיתות בתחומים אחרים בחייה.
7. גם כפיר נהנה מהתחושה שהוא מצליח לרוץ מהר יותר מאחרים, אבל עבורו זו דרך לגיטימית לפשר בין האגרסיות הרבות אותן הוא צובר במהלך יום העבודה ושאינו יכול לבטאן בצורה ישירה כמובן, בשל מגבלות החברה. כך, "ניצחון" האחר בעת הריצה מהווה צורה מעודנת יותר של דחפים אגרסיביים אלו.
8. לימור הגיבה לחוויות משפילות שחוותה ביציאה לריצות ארוכות ומעייפות במיוחד. הכאב הפיזי שהיא חוותה במהלכן היווה מפלט מהכאב הנפשי ממנו סבלה. כאשר היא זיהתה את רגישות היתר שלה מאנשים אחרים, כך גם גברה יכולתה לשאת את הכאב מבלי לברוח מפניו ולהחליפו בכאב פיזי.
הסיפוק מריצה
מהתבוננות בדוגמאות ניתן לחשוב כי לכל אדם משמעות אחרת וייחודית לביטוי: כושר גופני, משמעות הקשורה להתנסויותיו בהווה ובעבר, לתפיסתו את העולם ולרגשות הקיימים בו. כולם שואבים סיפוק רב מהריצה, אך הסיבות לכך שונות ומגוונות. עבור לא מעט אנשים, ההתנסות וההתמדה בריצה הפכה לסוג של התמכרות. במובנה השלילי, ההתמכרות מתבטאת לא רק בתדירות הגבוהה והצורך הבלתי מתפשר בה, אלא שפעמים רבות התחושה היא שרק הריצה יכולה להקל על המצב הנפשי. כאשר הדבר בא על חשבון כל מחויבות אחרת ופוגע בתחומי חיים אחרים, ניתן לחשוב כי במצב זה הריצה הופכת לסימפטום של מצוקה נפשית שאיננה מקבלת מענה ופתרון הולם.
האם זו התמכרות במובן החיובי? | צילום: pixabay
התמכרות במובן החיובי היא כזו שרואה את הריצה כחוויה משחקית, חופשיה מהעולם האמיתי, בה היצרים, כמו גם הכללים והמגבלות, נקבעים על ידי הרץ עצמו. אם תרצו, ריצה היא אולי מגרש המשחקים הנפשי האולטימטיבי של המבוגרים. בכך ריצה בהחלט עשויה להקל על מצוקותינו ולהשפיע באופן חיובי על ההתנהגות שלנו. תהה אשר תהה הסיבה בגינה כל אדם החל לרוץ, ברור כי במרוצת הזמן לריצה ניתנת משמעות אישית וייחודית. ייתכן שכושר גופני היה המוטיבציה הראשונית לריצה, אך למי שהפך זאת לחלק מאורח חייו, לומר שהוא רץ כדי לשמור על כושר, כמוהו לומר שמיכאלאנג'לו עסק בפיסול כדי לחזק את שרירי הידיים שלו. לריצה כבר יש משמעות מעבר לתנועה הפשוטה קדימה במהירות מסוימת.
ניתן לסכם ולומר כי ריצה היא לעולם לא רק ריצה. ביכולתה לסייע לנו להכיר את עצמנו טוב יותר, על הקשיים המלווים אותנו בחיי היום יום, אך אולי גם יכולה לסייע לנו בהקלה מהם, דרך אופייה המשחקי והמאפשר.
צילום עמוד הבית: רונן טופלברג, מרתון ת"א
אמיר וייס | פסיכולוג קליני מומחה ורץ חובב למרחקים ארוכים
