הכלב הוא חברו הטוב של האדם. אבל גם עם חברים טובים צריך לדעת להתחשב וצריך לקחת אחריות. הפוסט הזה שנכתב אחרי תאונה כואבת עם כלב, שהשביתה אותי שוב וריסקה לי עוד חלום, נכתב במטרה אחת ויחידה: להעלות מודעות. לצורך כך פניתי גם לרופא ספורט, למאלף כלבים, לווטרינרית ולמאמן אופניים, במטרה להבין את היקף הבעיה ולקבל כמה כללים פשוטים שיכולים לעזור לכולנו למנוע את התאונה הבאה, או לפחות למזער נזקים
מאת:מור שלזינגר
פארק הירקון – בועה קטנה ובטוחה(?)
אחרי ההתרסקות הקשה שלי לפני שנה, והויתור על רכיבות הכביש, נשארתי עם בועה קטנה של חופש: פארק הירקון. מקום מפלט בטוח, הרחק מהמכוניות, ופעם-פעמיים בשבוע מצאתי את עצמי רוכבת כביש בסיבובים בפארק. לא דומה בכלל לרכיבת כביש אמיתית, עם הרוח בפנים ותחושת החופש, אבל לפחות זה בטוח, יחסית.
מי שעוד מוצאים מפלט בבועה הירוקה הזו של הפארק הם הכלבים. קשה לגדל כלב בעיר, אני יודעת. כלבים, ממש כמונו ואפילו יותר, זקוקים גם הם לתחושת החופש הזו ומקבלים אותה בפארק. כרוכבת אופניים התרגלתי לצפות מראש ומרחוק את הכלבים. להיות דרוכה לכל שינוי כיוון.
פארק הירקון: אימון שהחל בזריחה מקסימה והסתיים בבית החולים (צילום: מור)
שלישי בבוקר – כרוניקה של תאונה מיותרת
5:30 בבוקר, קר וחשוך, ואני מתחילה בעוד אימון ארוך לקראת האולטרה מרתון. אימון שמתחיל בריצה וממשיך ברכיבה. שילוב הרכיבה בפארק מאפשר לי לשמור קצת מהאהבה הזו של האופניים וגם להגיע לנפחים הרצויים לאולטרה בלי פציעות מיותרת.
8:15 – אני מסיימת את האימון הארוך ורוכבת לאיטי בשביל האופניים שמוביל לחניה. מימיני אני רואה בחור עם עגלת תינוק משחרר שני כלבים ממש לידי. הכלבים משתוללים ורצים מייד לכיוון האופניים. פחד! מול כלב אחד אני בדרך כלל מסוגלת להתמודד, להאט, לברוח הצידה ולמנוע תאונה. אבל שניים? אני בולמת מייד, מורידה מהירות ומצליחה להתחמק מהכלב הראשון. הזכרון האחרון שלי הוא הכלב השני שנמצא ממש לפני הגלגל שלי. המחשבה האחרונה שעוברת לי בראש היא שההתנגשות הזו היא בלתי נמנעת ואז … שחור!
הרגע שאחרי: לא שוב!!!
שחור, הכל שחור, וכואב. אני צפה בתוך ים שחור וכואב, ומרחוק פתאום שומעת קול מוכר: "מור, את יכולה לדבר? מור, דברי איתי!". אין לי מושג מה קרה כאן, המוח שלי מנסה לארגן מחדש את התמונה: שחור, כואב ו…פתאום נוחתת עלי ההבנה: תאונה! ומחשבה אחת כואבת ואיומה מציפה את כל כולי: "לא שוב!!!".
"מור, את יכולה לדבר? את בסדר? דברי איתי!" אני שומעת את קולו של כרמי, המאמן שלי, ששולף אותי לאט לאט מתוך כל השחור הזה. מכאן ואילך יש לי זכרונות קטועים בלבד, רסיסים של זכרונות עם הרבה קטעים שחורים ביניהם. אני זוכרת את עצמי מתיישבת, ואז בזכרון הבא מישהו תומך/מחבק אותי ואני מנסה ללכת. השאלות הרגילות שאחרי פגיעת ראש: "את זוכרת מה קרה לך? את זוכרת איזה יום היום?" ואני מתרכזת ומתרכזת ו… לא זוכרת כלום. אילן מודיע לי שהיום יום שלישי ואני נאחזת בפריט המידע הזה, משננת שוב ושוב שלא לשכוח. מנסה לבנות מחדש את התמונה מתוך הפרטים הקטנים, להחזיר לעצמי את הזכרון.
רסיסי הזכרונות ממשיכים: אמבולנס מגיע, בלאק אאוט! איש מתנצל שוב ושוב: "אני ממש מצטער, לא הייתי צריך לשחרר שם את הכלבים", בלאק אאוט! מגיעים למיון ומישהו לא מוכר מושיב אותי על כיסא גלגלים ומסיע אותי פנימה בבהילות. ושוב בלאק אאוט.
מתי שהוא אני מקבלת זריקה לכאבים, ואחר כך עוד משככי כאבים, ולאט לאט התמונה מתחילה להתבהר. לצערי את המשך הפרוצדורה אני כבר מכירה: סי.טי ראש וצוואר, צילומים, ועוד צילומים, ובסך הכל נראה שיצאתי בזול: ראש, כתף וירך. אני מסתכלת על הקסדה המרוסקת שלי ומבינה שבאמת היה לי מזל: "רק" כמה שבועות השבתה, בגלל התאונה המיותרת הזו, שנגרמה מחוסר מחשבה והתחשבות (ואי ציות לחוק).
הימים שאחרי: ימים של כאב
אני משתחררת מבית החולים והכל כואב. קשים יותר מכל הם הלילות קטועי השינה. הפוסט הזה נכתב אחרי שבוע. רק אחרי שבוע הגעתי סוף סוף למצב של שנת לילה, אמנם לא רציפה עדיין בגלל הכאבים, אבל לפחות שינה. הזרוע תלויה במתלה, ואני מושבתת מכל פעילות. אם בימים הראשונים עוד קיויתי שזו רק "מהמורה" קטנה בדרך, עכשיו אני מבינה שעוד דרך ארוכה לפני. על חלום האולטרה מרתון באביב כבר ויתרתי (והוויתור הזה כואב לא פחות מהכאבים הפיזיים). ועכשיו, אחרי הבכי הגדול של ויתור על חלום, אחרי הכעס הגדול, אני מתרכזת בהחלמה, בשיקום, להבטיח חזרה ל-100% תפקוד (מתברר שזה לא מובן מאליו בפציעה הזו).
אנשים סביבי ששומעים על התאונה לא מופתעים. הסיפורים על מקרים דומים, תאונות דומות שהסתיימו בפציעות (בדרך כלל של רוכבי האופניים) זורמים עוד ועוד. ממליצים לי להגיש תלונה במשטרה נגד בעל הכלבים "שילמד", להגיש תביעה כספית כדי לקבל פיצוי על כל הנזקים שנגרמו לי. ואני, אני מעדיפה לרכז את האנרגיות שלי כרגע בהחלמה ובשיקום. אחרי שאני מתחילה להתאושש, אני מחליטה לכתוב את הפוסט הזה, במטרה לעורר מודעות. בסופו של דבר, אף אחד מאיתנו לא רוצה למצוא את עצמו אחראי לפציעה קשה של מישהו אחר.
הזווית המקצועית: רופא, מאמן, מאלף כלבים ווטרינרית
אחרי שהופתעתי לגלות עד כמה התופעה נרחבת וכמה המחיר שכולנו משלמים הוא כבד, היה חשוב לי לכלול הפעם גם כמה עצות והנחיות של אנשי מקצוע ובעלי נסיון. כולם (גם) רוכבים, ויודעים להביא את הזוית הנוספת: הזווית הרפואית והזווית של חובבי הכלבים. שהרי בסופו של דבר, הכלבים לא אשמים כאן.
דבר הרופא: רואים הרבה פגיעות ראש ושברים בעצם הבריח ושורש כף היד
ד"ר יוני ירום, רופא ספורט, רוכב אופניים מנוסה ויו"ר איגוד האופניים לשעבר נחשף רבות לתאונות כאלו והשלכותיהן.
כמה תאונות כאלו מתרחשות להערכתך?
מספר התאונות האלו הוא גדול מאוד, אם כי קשה לדעת במדוייק כמה תאונות כאלו מתרחשות. רוב התאונות לא מדווחות, ולכן אין לנו נתונים מדוייקים. גם למשטרה אין נתונים, כי מעט מאוד אנשים מתלוננים במשטרה אחרי תאונה שכזו.
איך מתרחשות התאונות האלו?
כלבים הם באחריות בעלי הכלבים. החוק לא מתיר ללכת עם כלבים במקומות ציבוריים אלא אם כן הם קשורים וחסומים. רבים מבעלי הכלבים משחררים אותם בפארקים וגם במקומות אחרים. ומכאן שני מאורעות יכולים לקרות:
1.כניסה של כלבים ברוכבי האופניים (ברוב המקרים מדובר בכניסה של כלבים קטנים)
2.נשיכות
חשוב לציין שזה יכול לקרות לכולם: רצים, רוכבים והולכי רגל. במקרה של רוכבי אופניים הפגיעות בדרך כלל קשות יותר בגלל המהירות. בעיה נפוצה נוספת שלא נלקחת בחשבון היא חתולים, אם כי הכלבים הם בעלי מהירות גבוהה יותר, ולכן הפגיעות קשות יותר.
כאמור, מבחינת החוק האחריות היא של בעל הכלב, ויחד עם זאת רבים מבעלי הכלבים אומרים שזה הצ'אנס היחיד שלהם לשחרר את הכלב, ולכן פועלים בניגוד לחוק.
מהן הפגיעות האופייניות?
בדרך כלל במקרה של פגיעה בין אופניים לכלבים, התרחיש הנפוץ הוא סלטה קדימה של הרוכב ונפילה עם הידיים לפנים. במקרה שכזה הפגיעות הן לרוב שבר של עצם הבריח ו/או שורש כף היד. לחילופין, בדרך כלל במקרה של בלימת חירום, נראה התרסקות צידית, ואז תהיה פגיעה בעמוד השדרה ובמפרק הירך. צריך לזכור שהרבה פעמים רוכב האופניים יעשה הכל כדי להמנע מפגיעה בכלב, וישלם על כך מחיר אישי כבד. לפעמים הפגיעות הן כתוצאה מבלימת חירום חזקה.
וכמובן, בשני התרחישים יכולה להיות גם פגיעת ראש, שיכולה להיות קשה, במיוחד אם הרכיבה היתה ללא קסדה.
איך ניתן למנוע תאונות שכאלו?
הדרך הטובה ביותר היא מניעה וזהירות: קסדה על הראש, כפפה כדי להגן על הידיים. רוכב אופנים שרוכב במקומות ציבוריים ופתוחים צריך להאט ולרכוב כאילו הוא עובר תינוק. ובעיקר לשים לב ולנסות לצפות מראש.
דבר המאמן: לא לזלזל במהירות הריצה של כלבים
כרמי שרביט מאמן אופניים וגם חובב כלבים מושבע, היה שם בפארק באותה הסיטואציה (וגם בשעות הארוכות שאחרי בבית החולים – תודה כרמי), נתקל באינספור תאונות שכאלו בפארק ומחוצה לו. פניתי לכרמי לקבל כמה טיפים לדו הקיום הזה, שבין כלבים לאופניים.
כמה תאונות כאלו יצא לך לראות? מה הנזקים האופייניים?
האמת שלאורך השנים ראיתי הרבה מאוד תאונות שכאלו. אני זוכר עד היום את הפעם הראשונה שבה הייתי נוכח לתאונה קשה בין רוכב אופניים לכלב. כנער התאמנתי עם ז'ק בן דוד ז"ל באשקלון. היה לנו שם מסלול יפהפה, עם ירידה ארוכה ומהירה. ובאותה תקופה חלק מהרוכבים, וגם ז'ק ביניהם, היו רוכבים ללא קסדה. ז'ק בן דוד רכב במהירות גבוהה בירידה, ופתאום רץ לו כלב ונכנס היישר בין הגלגלים. ז'ק היה אז מבוגר יחסית, כמובן רוכב מאוד מנוסה והוא פשוט התרסק. המראה של הרוכב האולימפי החזק הזה שוכב מדמם על הרצפה עם פגיעת ראש, ומפונה באמבולנס לבית החולים נצרב חזק בזכרוני. זו היתה התאונה הראשונה שנכחתי בה, ומאז היו עוד הרבה תאונות שכאלו, רבות מהן בפארק.
רוב הפגיעות בתאונות שכאלו הן פגיעות ראש וכתף. וכמובן גם שפשופים שהם פחות משמעותיים, אבל הפגיעות הקשות הן פגיעות הראש והכתף.
כרמי שרביט וחבר: "אני ממליץ לכל רוכב לתרגל באופן שוטף עצירות חירום"
על מה אתה אישית מקפיד כשאתה מסתובב עם הכלב שלך?
חשוב לשים לב לא להסתובב עם כלבים חופשיים באיזור שיש רוכבים, במיוחד לא באיזור שבו רוכבים מהר. אני לעולם לא אשחרר כלב באיזור שבו מתאמנים או רוכבים מהר, ממש כמו שלא משחררים כלב בכביש. החשש העיקרי הוא שהכלב יפגע בעצמו, או יגרום לפגיעה עקיפה. לא חסרים מקרים של כלבים שרצו לכביש וגרמו לתאונה כשהנהגים סטו ממסלולם מתוך כוונה שלא לפגוע בהם. באופן כללי אני מאוד מודע לנושא ולא אשחרר כלב במקום שבו הוא עלול לסכן את עצמו ואחרים.
אי אפשר לקחת כלב, לשחרר אותו ולהגיד לו "נפגש עוד שעה". חשוב תמיד לשים לב שיש רצועה לקשור את הכלב, ובמיוחד כשמשחררים את הכלב לשים לב שהוא לא מתרחק ומגיע לאיזורים מסוכנים.
יש לך המלצות לרוכבי האופניים?
אני ממליץ לרוכבים להיות ערניים, להשאיר את העיניים על הדרך כל הזמן ולא לזלזל במהירות הריצה של כלבים. לא להיות מחוייבים לאימון על חשבון בטיחות. בכל פעם שמזהים סכנה, או כלב משוטט – גם אם הוא רחוק יחסית, אני ממליץ להאט ולהיות דרוכים על הברקסים. אם רוכבים בדבוקה כדאי להתרחק אחד מהשני.
אני גם ממליץ לכל רוכב לתרגל באופן שוטף עצירות חירום וטכניקת בלימות נכונה. יש משמעות גדולה מאוד לשימוש בברקסים, לדעת באיזה ברקס להשתמש מתי, לתיאום שבין הברקס האחורי והקדמי ולהעברת מרכז הכובד אחורה במקרה של התנגשות. במקרה כזה הנפילה היא יחסית מבוקרת, ואפשר למזער מעט את הנזקים.
מה אפשר לעשות כנגד יותר מכלב אחד כמו במקרה שלי?
אין מה לעשות. מומלץ לעצור, או לפחות להאט כמה שמספיקים. חשוב לזכור שגם נפילה במהירות אפס היא נפילה מאוד כואבת, ויכולה להסתיים בפגיעות. כבר נתקלתי במקרה של רוכב עלית שהחליק במהירות אפס על כתם שמן שהיה בכביש, וסיים עם קסדה מרוסקת וזעזוע מוח בבית חולים. אי אפשר למנוע נפילה כזו לגמרי, זה יכול רק להועיל ולמזער את הנזקים.
דבר הווטרינרית: כלבים קטנים נוטים להפגע יותר
ליאת תמם, וטרינרית במקצועה, רצה וטריאתלטית נתקלה לא פעם באופן אישי בכלבים שרצים אל גלגלי האופניים. כווטרינרית היא אף זכתה לקבל לא פעם טלפונים מרצים מודאגים שננשכו ושאלו מה לעשות.
עד כמה התופעה של פגיעות כתוצאה מכלבים משוחררים נפוצה?
אין לנו מספרים מדוייקים, כי התופעה לא מדווחת ולא מתועדת. אנשים לא נוטים לדווח על הפגיעות האלו מעבר לרשתות חברתיות וכו'. אני אישית נחשפת ושומעת על פגיעות רבות שכאלו מרצים ורוכבים. רצים בדרך כלל סובלים מפציעות של נשיכות, ואני מקבלת הרבה טלפונים מרצים ששואלים מה לעשות.
במקומות כמו בפארק, שמשמשים עוד אוכלוסיות, חשוב לראות את האוכלוסיות האחרות ולא רק את עצמנו. גם אם הכלב שלי חמוד, ורק משתעשע, הוא יכול לגרום נזק, ואפילו נזק כבד לפעמים מקפיצות של שמחה. לפעמים הנזק יכול להגרם בעקיפין משני כלבים שמשחקים ביניהם ורודפים אחד אחרי השני, ואת נקלעת ביניהם עם האופניים שלך.
ליאת תמם וחבר: "הפגיעה בכלב יכולה להיות קשה ממש כמו פגיעת רכב בכביש"
מקובל לחשוב שבתאונות האלו בין רוכבי אופניים לכלבים, הרוכבים הם אלו שמשלמים את המחיר. מה קורה לכלבים כתוצאה מתאונות שכאלו עם אופניים?
כלבים קטנים בדרך כלל נוטים להפגע יותר מכלבים גדולים. רואים הרבה פגיעות ראש, פגיעות פנימיות וכו'. אם מדובר ברוכב שנוסע במהירות הפגיעה יכולה להיות קשה ממש כמו פגיעת רכב בכביש. הרבה פעמים ניתן לראות גם פגיעות קטנות, חתכים וכו'. במקרה של כלבים קטנים הם יכולים ממש להסתבך בין הגלגלים.
הרבה פעמים נראה גם פגיעות משניות, כתוצאה מהבהלה של הכלבים שרצים לכביש ונדרסים. יש גם השלכות עקיפות: כמו כלב שרק מהפחד והבהלה בורח ונעלם.
מחיר נוסף שהכלבים משלמים הוא במידה ודיווחו על הכלב, או הגישו תביעה, הכלב יכול להגיע להסגר.
איזה המלצות יש לך לבעלי הכלבים?
קודם כל, לפי החוק כלב לא אמור להיות משוחרר אם אין שלט ברור שמודיע על כך, בדרך כלל באזורים מגודרים ומורשים.
חשוב לקחת אחריות על האופי של הכלב, על החוק ועל שאר האנשים מסביב. מי שמכיר את הכלב שלו, ויודע שהוא נוהג להתלהב ולקפוץ על אנשים – לא לשחרר. מי שיודע שלא תמיד הכלב יבוא כשקוראים לו, אז גם לא לשחרר.
אם אתה בכל זאת עובר על החוק ומשחרר את הכלב במקום שאסור, כדאי שתשתדל שלא לעשות את זה במקומות שבהם יש רוכבים. ואגב, רוכבים הם לא הסכנה היחידה לכלבים משוחררים. כדאי לקחת בחשבון שהכלבים יכולים להפגע גם בפארק מחיות בר: קיפודים, נחשים ואפילו שועלים שנמצאים במקום.
יש לך המלצות לרוכבים ולרצים?
בגדול, לרוכבים אין כל כך מה לעשות. לרצים עוד יש אפשרות להתכופף ולהרים משהו. באופניים יש פחות זמן תגובה, במיוחד כשמחוברים עם הקליטים לפדלים. ההמלצה העיקרית היא שוב, עד שלא נדע שכולם ממלאים אחר החוק, אז לפחות להמנע מלהסתובב עם האופניים באזורים שיש בהם הרבה כלבים.
מה ההנחיות במקרה שננשכנו על ידי כלב?
קודם כל כדאי תמיד לקחת פרטים של בעל הכלב. כדאי לבדוק חיסון כלבת אחרון ומתי ניתן. בנוסף שווה לוודא שהכלב חוסן לחיסון המשושה (במקרים נדירים יש מחלה שיכולה לעבור בנשיכה ולגרום למוות). במידה והנשיכה היתה עמוקה, כדאי לבדוק מתי ניתן חיסון הטטנוס האחרון לננשך, והאם הוא בתוקף.
על פי חוק, צריך לדווח על נשיכה, ואז תלוי בתוקף החיסון, הכלב עלול להלקח להסגר. גם כלב מהגזעים המסוכנים, או עם "הרשעות" קודמות, עלול למצוא את עצמו בהסגר.
ברוב המקרים, כשמדובר בנשיכה של כלב מחוסן, זה יגמר בטטנוס ואנטיביוטיקה במידת הצורך.
עוד נושא שלא שאלתי והיית רוצה להוסיף?
כדאי להתייחס לנושא הביטוח. בדרך כלל כחלק מהביטוח הרגיל של תכולת דירה, יש ביטוח צד ג' שאמור לכסות גם פגיעות כלב, גם מחוץ לבית. יחד עם זאת, רוב החברות מתנות כתנאי מקדים שהכלב לא ישוחרר במקום לא חוקי, ואז הביטוח לא תופס. כדאי לקחת בחשבון שגם אם נראה שהנזק יהיה קל יחסית, זה יכול לגרום לנכות ולעלות הרבה מאוד כסף, ובמקרה שכזה חברת הביטוח לא תעמוד מאחוריו.
ולסיום – מאלף הכלבים: הבעיה העיקרית היא לקיחת אחריות
אביתר כהן הוא מאלף כלבים מנוסה שמעביר שעות רבות בפארק הירקון בתל אביב ונחשף רבות גם לעולם רוכבי האופניים, ולקשר המורכב והבעייתי לפעמים שבין רוכבים לכלבים.
אביתר כהן:"חשוב לשים את האגו בצד,להודות בבעיה ולטפל בה". צילום: "אביתר כהן הכלבים"
בוא נתחיל מהזווית של הכלב: מה גורם לכלבים לרדוף במיוחד אחרי אופניים ורצים?
לכלבים, לכל הכלבים, יש את יצר הצייד. יצר הציד של הכלב גורם לו לרוץ אחרי אופניים, אחרי רצים, ילדים, חתולים וכלבים אחרים. זהו יצר טבעי שקיים אצל כל הכלבים, ומכאן נולדות כל הבעיות האלו.
יצר הצייד הוא קודם כל תכונה מולדת. היא יכולה להיות בולטת יותר בחלק מהכלבים, ורדומה באחרים, אבל היא קיימת אצל כולם. גם בתכונות מולדות אפשר לשנות את זה בתכונות נרכשות, אבל זה דורש הרבה עבודה. את יצר הצייד אפשר לזהות כבר אצל גורים, ובמידה ומדובר בתכונה בולטת, כדאי להתחיל מוקדם ככל האפשר ולנטרל את זה.
חשוב להיות מודעים שאם אנחנו מנסים לשלוט ביצר הצייד של הכלב, צריך במקום מסויים לדכא את זה. אם עושים את זה בצורה לא נכונה אנחנו יכולים לגרום נזק לכלב, ולכן עדיף לפנות לאיש מקצוע.
מה בעל הכלב יכול לעשות כדי למנוע את זה?
הבעיה העיקרית היא לקיחת אחריות. כבעלי כלבים הכי חשוב להיות כנים עם עצמנו, ולהודות בבעיה. יש אנשים שמתביישים בבעיה, ולכן לא לוקחים אחריות ולא מטפלים בה. לכלב יש אשמה, אבל לבעליו יש אשמה גדולה יותר אם לא לקח אחריות.
ברגע שהודינו בבעיה, חשוב להתייחס לבעיה כשחור או לבן, באופן מוחלט. בחלק גדול מהמקרים אנחנו מפגינים המון חמלה כלפי הכלב, סלחנות וותרנות. החמלה הזו היא שגורמת לנו לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח, ולא להיות עקביים בטיפול בבעיה.
כשמטפלים בבעיה, אסור להיות ברוטאליים עם הכלב, אסור להיות אלימים עם הכלב, אבל יכולים להיות קורקטיים והכי חשוב להיות עקביים.
בהנחייה של הכלב חשוב לשים לב לארבעה גורמים:
1.להעניש את הכלב
2.לעודד את הכלב
3.לתת לכלב פקודה
4.והאלמנט החשוב מכולם: גורם הזמן.
פקודה שלא ניתנת בזמן, עונש שלא בזמן, ליטוף שלא בזמן – כל אלו לא שווים. גורם הזמן הוא הדבק שמלכד את כל הגורמים במסר העקבי לכלב. כמובן שיש חשיבות למינון הליטוף, לעוצמת העונש ולכמות החיזוקים החיוביים.
אנשים לא יודעים שכלב קטן יכול לחולל נזק ממש כמו כלב גדול. בין גלגלי האופניים זה לא משנה אם זה כלב ששוקל 10 ק"ג, או 40 ק"ג. לאנשים עם כלבים קטנים יש נטייה לסלחנות רבה יותר, מה כבר יכול לקרות? ומפה מתחילות הבעיות.
לסיכום: חשוב לשים את האגו בצד, להודות בבעיה ולטפל בה.
יש לך המלצות לרוכבי האופניים ולרצים במפגש עם כלבים?
הבעיה הגדולה ביותר היא כאשר רוכב האופניים מנסה להתחמק במקום לעצור. כאשר יש כלב משתולל, הדבר הטוב ביותר שרוכב האופניים יכול לעשות זה לעצור את הרכיבה ואפילו לרדת מהאופניים. חשוב להקפיד, וזה נכון כמובן גם לרצים, לעמוד כל הזמן עם הפנים מול הכלב ולהסתכל עליו ישירות.
כלבים בדרך כלל רודפים אחרי מישהו או רצים לצידו, אבל אף פעם לא ממול. אם עצרת את התנועה ונעמדת מול הכלב והסתכלת עליו – ברוב המקרים הוא יאבד עניין או שפשוט יתרחק. ברגע שעוצרים, ובעצם לא משתתפים במשחק שלו, הוא מאבד עניין.
בנוסף, רוב הכלבים המשתוללים רגילים שמתייחסים אליהם בעוינות: בעיטה, זריקה וכו'. אם מדברים אל הכלב בטון נעים, הכלב יהיה בשוק ופשוט יתנהג אחרת.
האם יש משהו נוסף שלא שאלתי ותרצה להוסיף?
אני חושב שהדבר הכי חשוב הוא ליצור תנאים בטיחותיים לכלבים להתרוצץ חופשי. באחריות כל עיר והעירייה שלה, ליצור גדריות חופש נוחות ובטיחותיות לכלבים ולבעליהם, ואז הבעיה היתה נמנעת מלכתחילה. המצב כיום הוא שהשקיעו הרבה כסף בבניית גדריות החופש, אבל לא התייעצו עם אנשי מקצוע. שיקולים כמו איך לבנות נכון את הגדריות מבחינת המתקנים הנכונים, גובה הגדר, כלי מים ומיקום השערים לא נקלחו בחשבון. למשל ספסל שניצב ליד הגדר, וכך הכלב יכול לקפוץ על הספסל ולצאת החוצה מעבר לגדר זה דוגמא לטמטום הזה.
בעלי הכלבים היום משחררים את הכלבים בפארק, כי אין להם אלטרנטיבה. האיסור לשחרר את הכלבים מהרצועה, לא עוזר, כי אין להם ברירה אחרת, ולכן הם נאלצים לעבור על החוק.
סיכום
אני מסתכלת שוב על הקסדה המרוסקת שלי, קסדה שהצילה את חיי ומבינה שהיה כאן מזל גדול: לי, וגם לבעל הכלבים ששחרר אותם ללא מחשבה. זה יכול היה להסתיים אחרת לגמרי. ומצד שני, אחרי כל הראיונות שקיימתי לקראת הכתבה הזו, והמקרים הרבים ששמעתי עליהם, אני מאמינה שהתאונה הקשה הבאה היא רק עניין של זמן. אם לא תהיה כאן לקיחת אחריות אמיתית, מישהו, מתי שהוא, ישלם מחיר כבד הרבה יותר.
13.1.2013
מור שלזינגר
נשואה, אמא לשניים. סמנכ"ל מו"פ בחברת היי-טק, בעלת תואר שני במדעי המחשב וחקר המוח. פעילה בטריאתלון נשים ובארגון ארועי ספורט נשים, מנהלת ב-פורום נשים בספורט.
אלופת הארץ בחצי איש ברזל 2009– מסיימת ישראמן 2010 "ישראמןנגב 2011"
הבלוג של מור שלזינגר בשוונג – משהו טוב קורה
