מוזיקה היא ללא ספק גורם סוחף ומעצים לכל מי שעושה ספורט, למרות שיש כאלו שמעדיפים להקשיב לגוף ולסביבה על מנת להתחבר יותר טוב לסבולת ולסביבה בה הם נמצאים. זו הסיבה מסתבר שד"ר קוסטס קרגאורגיס, חוקר בריטי מאוניברסיטת ברונל שבלונדון בחן ובדק כ-7 מיליון שירים וביצע דגימת קצב מכל אחד מהם, במטרה לראות אם ניתן למצוא את הפלייליסט הנכון שיעצים את הביצועים בריצה, חדר הכושר, האופניים וכדומה.
את המחקר ערך קרגאורגיס על פי מודל שבדק את מספר הביטים של השיר בכל דקה (BPM) וגם על פי רמת הפופולריות של השיר. על פי הבחינה הזו הסיק קרגאורגיס הנתונים הללו יוצרים אצל המתאמן גלי אלפא ומובילים את הספורטאי למצב תודעתי ו"זרימתי" (Flow) בו הוא פחות עייף. "אין ספק שהשירים כאשר הם בעלי שני הנתונים שהצגתי במחקר גורם למתאמנים לחוש אנרגטיים ולהרגיש פחות את המאמץ בו הם נתונים", סיפר החוקר, "בדרך הזו בעצם העייפות פוחתת וניתן להתאמן בפרק זמן ארוך יותר".
ד"ר קרגאורגיס מבלה הרבה במעבדת המוזיקה שלו ומנסה למצוא גם במחקרים אחרים קשר סיבתי בין שירים מסוימים ובין אימון. כך למשל מצא שלנשים וגברים יש העדפה שונה כאשר הם ניגשים לחפש שירים לפלייליסט שהם מכינים. נשים העדיפו באופן משמעותי שירים של נשים שיש בהם קצב גבוה ומוטיבציה אנרגטית כמו ליידי גאגא או ריהנה ואילו גברים בחרו שירים שיש בהם קצב שמקביל ל"מארש צבאי" כמו "עין הנמר" של להקת סורוויבר מהסרט רוקי. הממצאים הבולטים מעידים על פי המחקר כי הקצב מעלה את הביצועים של המתאמנים בלא פחות מ-15% באופן השוואתי למתאמנים שהיו ללא מוזיקה והכניסה אותם לפרופיל תודתי "זרימתי" בו הם נתנו באימון את "כל מה שהיה להם". תזכרו את זה בפעם הבאה…
מחזק מאד את ההבנה של הקשר בין מוסיקה לספורט
ושווה להשקיע יותר בכיוון .