רץ האולטרה מרתון קובי אורן התרגל בשנים האחרונות למסלול של סובב עמק לקראת סוף אוקטובר. פעם הוא נהג לרוץ שם את המרחקים ה"רגילים" של האולטרה מרתון, ואז החל בריצות סולו למרחקים מטורפים, כשהאחרונה שבהן ב-2013 היתה למרחק של 420 ק"מ.
גם שם אנחנו על המפה. קובי אורן | צילומים: באדיבות קובי אורן
השנה, בזמן שרצי אולטרה רבים הזיעו ברמות מנשה, אורן דווקא קפא מקור בעיירה פריבה שבדרום צרפת. ולא רק קפא מקור, הוא סבל משלפוחיות וממחסור חמור בשינה וכן, תוסיפו לכל זה את העובדה שהוא גם השלים ריצה של 730 ק"מ בשישה ימים (144 שעות) וניצח בפעם השנייה בתחרות בינלאומית של ריצה רב-יומית.
עוד כתבות אולטרה מרתון
קובי אורן לקראת סובב עמק 2013: "אני מודה שאני בין חושש למפחד"
האולטרה מרתוניסט אלעד בנימין מסכם את תחרות האנדיורומן
10 טיפים לתזונה לפני אולטרה מרתון
בעוד שמרוצי האולטרה מרתון המוכרים לנו מתקיימים בדרך כלל בהרים ועמקים על רקע נופים עוצרי נשימה, המרוצים הרב-יומיים מתאפיינים במסלולי ריצה קצרים, כשבמקרה הזה אורן וכ-100 מתחרים נוספים רצו במסלול היקפי של קילומטר. זה נשמע הזוי אבל לפחות זה נשמע כמו מסלול שלא יכול להפתיע. אז מסתבר שכן, כי הנציג הישראלי במרוץ 6 הימים של צרפת ציפה למשטח אספלט וקיבל תוואי מסלול קצת שונה מזה.
"חוץ מזה שזה היה מסלול עקלקל שלא איפשר לפתח מהירות, התוואי שלו היה שילוב של אספלט עם חצץ וחול. זה משהו שלא ציפיתי לו וגם לא נראה לי שאף אחד מהמתחרים האחרים. היה שם אוהל רפואי, ולמען האמת מעולם לא ראיתי אוהל רפואי שהיה כל כך מלא באנשים. היה צריך לטפל לכולם בכפות הרגליים, גם לי ואני אף פעם לא סובל משלפוחיות. דבר נוסף שהיקשה היה זה שבעצם רצנו לאותו כיוון כל הזמן. בדרך כלל בתחרויות האלה המארגנים קובעים להחליף כיוון בכל 12 שעות, אבל במקרה הזה זה לא קרה בגלל המסלול העקלקל וזה היקשה מאוד על הרגליים כי אתה חוזר על אותה התנועה".
רגיל לרוץ בחום. קובי אורן בשעות הקרות בצרפת
"המרוץ שהכי סבלתי בו"
למרות כל הקשיים אורן הצליח להקדים בפער משמעותי את המתחרה שסיים במקום השני ולנצח בתחרות. כנראה שהניסיון שצבר בשנים האחרונות שכלל עוד כמה תחרויות רב-יומיות בחו"ל עזר לו לבניית האסטרטגיה הנכונה. "אחרי שדיברתי עם הרבה אנשים וקראתי הרבה מאמרים באתי עם אסטרטגיה ברורה. תכננתי לרוץ ביום הראשון 160 ק"מ, ביום השני 130 ובכל אחד מהימים הבאים לא לרדת מ-110. יצא לי אפילו יותר מזה עם 167 ק"מ ביום הראשון וביום השני קצת פחות". מצד שני, הוא לא הצליח להתקרב ליעד נכסף אחר שהציב לעצמו מעבר לניצחון בתחרות שהיה השלמת 800 ק"מ כדי לנסות ולטפס בדירוג העולמי של הרצים הרב-יומיים בו הוא מדורג כיום שמיני.
"בסופו של דבר התעסקתי הרבה בהתמודדויות קונקרטיות כמו הכאבים שהיו לי בגלל השלפוחיות, ומהרגע שהבנתי שאני לא ארוץ 800 ק"מ זו היתה ההתמודדות על המקום הראשון שעליו שמרתי לאורך כל התחרות", מסביר אורן ומתחיל למנות את המשברים שהיו לו לאורך ששת הימים על המסלול בפריבה: "היה לנו אוהל לשינה ממש על המסלול. נכנסתי לישון בפעם הראשונה כעבור 26 שעות אבל לא הצלחתי להירדם. בכל התחרות הזאת ישנתי רק 4 שעות מתוך 144 שעות. זו היתה התחרות שישנתי בה הכי מעט ובאיזשהו שלב המארגנים ביקשו ממני לנסות לישון כי אתה פשוט מאבד את הכוחות. התקשורת עם המארגנים היתה קשה כי הצרפתים לא ממש דיברו אנגלית. מתוך 100 המתחרים שהיו שם רק שבעה יכלו לדבר איתי וזה היה מזל כי בלי זה הייתי משתגע. היה שם פסטיבל גדול עם מוזיקה ומעודדים ואפילו תחרות מקבילה לשלושה ימים, אנשים נהנו מהמשפחות שלהם ולי הריחוק מהמשפחה והבית היה קשה. וחוץ מזה היה לי לא פשוט כי אני רגיל להתאמן בחום והיו שם כמה ימים קרים שבהם היה לי ממש קשה להניע את עצמי. לא חשבתי שאפרוש או משהו כזה, אבל מדי פעם שאלתי את עצמי למה אני צריך את זה והאם אני באמת נהנה מזה. בגלל כל ההתמודדויות האלה לא הצלחתי להגיע למקומות של מדיטציה כמו שקרה לי במרוצים קודמים אז כן, אפשר להגיד שזה היה המרוץ שהכי סבלתי בו אי פעם".
כאן הוא כבר לא סבל. קובי אורן (מימין בחולצה הלבנה)
היעד הבא של אורן
על דבר אחד הוא מברך בגדול ומדובר בהתנהלות שלו בנושא האוכל במרוץ: "בדרך כלל אני מאבד 4-5 ק"ג במרוצים כאלה, הפעם אני אפילו לא יודע אם ירדתי או שהורדתי רק קילו. הבאתי 10 ק"ג של אוכל מהארץ שכללו ג'לים ואבקות, אבל המארגנים דאגו שם לשתי ארוחות ביום בצורת בופה ענק שהיה בו הכל. היו שם גם הרבה מאכלים שלא נגעתי בהם כמו נקניקיות דם שאני פשוט לא מכיר ועוגות שונות שהיה בהן אלכוהול. אני אכלתי מגוון של פסטות, צ'יפס ונקניקיות, המבורגרים, בייגלה וגלידות".
אחרי שקובי אורן סימן וי על ניצחון נוסף, הוא ממש לא מתכוון לנוח על זרי הדפנה. כבר בתחילת דצמבר הוא ייצא לתחרות נוספת ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, כשהפעם הרעיון הוא לרוץ במשך 10 ימים על מסלול של 500 מטרים. אם זה נשמע לכם הזוי לגמרי, אז תקראו עד הסוף כדי להבין שכל מה שהפסיכולוג מטבעון עושה כרגע זה מבחינתו המתאבן לקראת המטרה הגדולה באמת שעליה הוא בונה בעוד שנתיים או שלוש. "היעד שלי בסופו של דבר הוא מרוץ האולטרה מרתון הארוך ביותר בעולם שמתקיים בניו יורק. מדובר בהקפה של בלוק באורך של חצי מייל כשהרעיון הוא להשלים מרחק של 3,100 מייל שזה כמעט 5,000 ק"מ בזמן יעד של 52 יום. כנראה שנשמע ממנו עוד לא מעט עד אז אבל, איך אומרים, שיהיה בהצלחה.
