נועה ברקמן, 33, נשואה ואמא לשניים. גדלה וגרה בכפר ויתקין, מאמנת ריצה וכושר, מנחה בקורס מדריכי ריצה למרחקים ארוכים במכון וינגייט.
מדוע בחרת לרוץ השנה במרוץ אייל?
"בשנת 2008 הצטרפתי לקבוצה רצי רמת השרון באימונה של זהבה שמואלי, ומאז אני פוקדת את מרוץ אייל מדי שנה. בתור ספורטאית צעירה זהבה לקחה אותי תחת חסותה, טיפחה אותי והובילה אותי לתוך עולם הריצה. המרוץ לזכר בנה, אייל, הוא מאותם רגעים נדירים בשנה בהם אני יכולה להביע את הערכתי לאישה המדהימה הזו ולו רק על ידי נוכחות בטקס והשתתפות במרוץ. לכן, אני לא מוותרת על השתתפות בו גם השנה, 8 שבועות לאחר לידת ביתי. בנוסף מרוץ אייל מיוחד בכך שהאווירה בו מקצועית ותחרותית מצד אחד ושמחה, ומשפחתית מצד שני. תמיד כיף ומאתגר עבורי להשתתף בו".
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"כנערה, התחרתי ברכיבה על סוסים בסגנון אנגלי. מאוחר יותר, כשסיימתי את לימודי בתיכון, התחלתי גם לרוץ למרחקים ארוכים ובשנת 2010 זכיתי באליפויות ישראל גם בדרסאז' (רכיבה אומנתית) וגם בריצת 10 ק"מ כביש.
"בשנת 2012 נחשפתי לענף ספורט אולימפי שנקרא קרב חמש מודרני שמשלב את שתי האהבות שלי – ריצה ורכיבה על סוסים, בנוסף לשחייה, סיף וירי (קליעה). הייתי הראשונה בישראל להתאמן ולהתחרות בו.
"את שש השנים הבאות בחיי הקדשתי להתמקצעות בענף, נסעתי למחנות אימונים ותחרויות ברחבי העולם, התחרתי בסבב הגביע העולמי, באליפויות אירופה ועולם. על אף שהתחלתי לעסוק בענף בגיל מאוחר, הצלחתי להעפיל לשלבי הגמר באליפות אירופה וגביע העולם".
למה בחרת דווקא בריצה?
"בשנים האחרונות אני מתאמנת בריצה למרחקים ארוכים ובקליעה באקדח אוויר. הריצה עבורי היא מענה לצרכים נפשיים – לצאת החוצה, לטבע, לנוע, להתקדם, להיות לבד עם עצמי או לפגוש חברים, לחשוב מחשבות או להשקיט את התודעה, לרוץ קל או להרגיש שאני נותנת הכל מעצמי".
האם את מקפידה על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?
"אני טבעונית למעלה מ-10 שנים, זו אידיאולוגיה מבחינתי ולא דיאטה. בלתי נתפס כיצד פוגעים בבעלי חיים באופן שנעשה היום. בנוסף, אני מאמינה שתזונה טבעונית מאוזנת היא בריאה יותר, תורמת להתאוששות מהירה ותומכת בצורה טובה באימונים".
ספרי על תחרויות שהשתתפת בהם?
"ב-2018 התחרתי באליפות העולם ב-Laser Run (שילוב של ריצה וירי) בדבלין, אירלנד. התאכזבתי להגיע למקום הרביעי, רחוקה שניות בודדות מהפודיום. שנה לאחר מכן, התאמנתי ביתר שאת, לאליפות העולם שנערכה בבודפשט, הונגריה, רק על מנת לסיים שנית במקום הרביעי…"
"תחרות נוספת שזכורה לי מאוד, הינה תחרות גביע עולם בקרב חמש מודרני שהתקיימה בלוס אנג'לס, ארה"ב. בשלב המוקדמות, במהלך הריצה, החלקתי והשתטחתי על המסלול, אמנם התעשתי וקמתי מהר, אך איבדתי שניות יקרות שהיו עלולות להכריע אם אצליח להעפיל לשלב הגמר. המשכתי בכל כוחי ועל אף הנפילה, עלה בידי להיות זו שסוגרת את רשימת העולות לגמר".
טיפ לספורטאים אחרים?
"כל דבר שאתם עושים, עשו עם אהבה ותשוקה, אחרת זה לא שווה את זה".