הטייפים הצבעוניים הפכו פופולריים מאוד בשנים האחרונות. שני פיזיותרפיסטים מנפצים את המיתוס ואומרים: מדובר בעיקר בפלצבו
מאת:אביטל הירש
נדמה שהטייפים הצבעוניים (או בשמם המלא – קינזיו טייפ) הפכו לפריט הכרחי עבור ספורטאי הפנאי, כמעט כמו נעלי וביגוד ריצה. הם מופיעים בשלל צבעים ומפארים את המפרקים של טובי ספורטאינו. מאז הנץ טרנד הטייפים חלפו כבר כמה שנים, ומתברר כי עדיין אין כל ביסוס מדעי ליעילותם, וקיים בלבול מה בקרב המשתמשים בהם באשר ליעילותם ולנסיבות שבהן צריך להשתמש בהם. רבים חושבים שהטייפים הצבעוניים עוזרים לייצב את המפרק או אפילו לעזור במניעת דלקות, אך מתברר שלא כך היא. שני פיזיתרפיסטים מוסמכים ומנוסים בטיפול בפציעות ספורט שופכים אור על תופעת הטייפים.
טיפול אמיתי או פלצבו? צילום: Thinkstock
עוד כתבות בנושא
מה זה בכלל?
קינזיו טייפ הינה שיטת חבישה שפותחה ע"י ד"ר קנזו קייס, כירופרקט יפני אשר למד בארה"ב. הטייפ הצבעוני עשוי מסיבים אלסטיים וכותנה, והוא משמש בעיקר לטיפול בפציעות של מערכת שריר-שלד אצל ספורטאים. את הטייפ ידביק בדרך כלל הפיזיותרפיסט, והוא נותר דבוק לעור למשך מספר ימים ומחזיק מעמד גם כשהוא נרטב.
אביחי סורוקה, פיזיותרפיסט בכיר במדיקס המרכז לרפואת ספורט, בעל תואר שני בפיזיותרפיה, המטפל בנבחרות ישראל בטניס, וסאם ח'מיס, פיזיותרפיסט מוסמך מומחה בניתוח תנועה מרכז איימקס. מנסים לעשות קצת סדר בסבך הצבעוני והדביק של הטייפים: "הטייפ עובד על כמה מבנים אנטומיים, כשהמטרה היא להוריד עומס מהרקמה שעליה הוא נמצא, לתת אלסטיות ולייצר כוח משיכה למרכז ובכך להוריד מתח מהרקמה", מסביר סורוקה. התיאוריה אומרת שהטייפ מוריד עומס מהפאשיה – הרקמה שעוטפת את כל הגוף, מתחת לעור, כולל את הגידים, הרצועות, הקפסולות של המפרקים ועוד. מדובר בטרנד צבעוני שזלג מהספורט המקצועני ויש בו מרכיב מאוד גדול של פלצבו". וח'מיס נחרץ גם הוא: "לדעתי, הצבעוניות עושה את שלה. אם הוא היה לבן או אוף ווייט, הוא לא היה מגיע לכזאת הצלחה. יש אנשים שמדווחים על הקלה, אבל זה לא מספיק מובהק".
האם לטייפ יש איזשהו אלמנט מרפא?
"לא", הם עונים בנחרצות. סורוקה: "אנחנו לא מתקנים פה מכניקה לקויה או מזרזים החלמה של רקמה. אין פה שום קידום של תהליכי ריפוי. אם נסתכל על צילום רנטגן לפני ואחרי שימוש בטייפ, לא נראה שום שינוי. זה גם לא משפר זרימת דם או הולכה עצבית ואין לזה שום בסיס מדעי".
ח'מיס מסכים ומחזק: "זה כלי שנעזרים בו, זה טיפול שמשלים ומוסיף משהו ולא יותר מזה. לנו במעבדה חשוב להבין איך ולמה זה עובד, לכן עשינו עבודה על הקינזיו טייפ וראינו שמבחינת גיוס שרירים, התרומה שלו היא לא זו שמדברים עליה. אנחנו לא רואים שינוי מובהק".
אז מה בכל זאת ההשפעה של הטייפ? תתפלאו לשמוע. "המגע של הטייפ עצמו גורם להקלה, כי הוא בא על חשבון הכאב" אומר סורוקה. זה כמו שמניחים כף יד על מקום כואב – האינפוט של הכאב למוח הופך מטושטש יותר".
ח'מיס מוסיף: "מה שיש פה זה משוב תחושתי עמוק. אם יש כאב בברך, למשל, מספיק שנניח עליה חבישה שלא תעשה כלום ורק תיתן אימפקט תחושתי, והשרירים יעבדו יותר טוב. הסברה היא שמגנים שמניחים על הברכיים, הקרסוליים הגב ואחרים, לא באמת מגבילים את התנועה אלא גורמים לגיוס שרירי טוב יותר ונותנים משוב תחושתי טוב יותר. הם גורמים לנו להרגיש את המפרק ואת המנח שלו, וזה כנראה מה שנותן לספורטאי את ההטבה. אבל כשמדובר במשהו קבוע על הגוף, כבר לא מרגישים את זה".
מדובר במשוב תחושתי עמוק ולא בריפוי צילום: Thinkstock
לא במקום חיזוק
"אם אתם רוצים ששריר יעבוד טוב יותר", אומר ח'מיס, "תחזקו אותו ותעבדו עליו. אל תשימו מדבקה". וסורוקה מפרט: "חשוב לזכור: חבישה בטייפ לא גורעת מהצורך בחיזוק, בשיפור טווחי תנועה ובהשגת איזון שרירי. חשוב מאוד להבין את המקור לבעיה ולטפל בו, ולא רק בסימפטום".
באילו פציעות הטייפ יביא להקלה?
סורוקה: "בעיקר בפציעות שיש להן מרכיב שרירי – מתיחת שריר, קרע קטן. פחות בקרעים ברצועה, שם עדיף להשתמש בטייפ קשיח. טייפ צבעוני יכול קצת להקל במקרה של מתיחה ברצועה או דלקת".
ח'מיס:: "אצל אנשים שמבצעים פעולות יומיומיות פחות עצימות, כמו הליכה, הטייפ דווקא יותר אפקטיבי, כי אז יש פחות עומס על הגוף".
ומה לגבי מניעה? יש טעם להניח את הטייפ כדי למנוע פציעות?
סורוקה: "חד משמעית – לא. יש טייפים אחרים, שהם קשיחים יותר ולא כל כך אלסטיים, שבאמצעותם אפשר לעשות ממש הסטה של פיקת הברך, למשל. זה כבר תיקון ביו-מכאני, אפשר לעשות קיבוע או הסטה".
ח'מיס: "הטייפ הקשיח, שצבעו לבן, יכול לקבע ולמנוע תנועה לא. לרוב משתמשים בו מיד לפני פעילות והוא משתחרר כעבור כחצי שעה, שאז מתגברים את החבישה. הטייפ הזה יכול לתת מענה לתנועות פוצעות וכשמצלמים במעבדה את הזווית של המפרק, אפשר לראות שהוא באמת מגביל את התנועה וזו כבר הוכחה אובייקטיבית להשפעה שלו".
ובכל זאת, אתם משתמשים בטייפים הצבעוניים על מטופלים. למה?
"אם מטופל מבקש ממך משהו וזה לא מזיק – הגישה שלי היא שהמטפל צריך לנסות לעשות את זה", אומר ח'מיס. "זה נכון שאין לנו עדיין הוכחות שזה עובד, אבל אם מישהו מבקש שאשים לו טייפ לפני ריצה – אני אשים. אני לא אופתע אם יש אנשים שזה עובד בשבילם ויש כאלה שלא. עם כל הכבוד למחקרים, יש גם נסיון קליני, נסיון עם המטופל, ואם הוא מרגיש שזה עוזר לו – למה לא?". סורוקה מסכים: "אני משתמש בטייפים אם אני רוצה לעזור למטופל לקבל ביטחון, שירגיש שיש לו משהו שעוזר לו. אם מדובר בפציעה עם מרכיב שרירי קטן, אני אשים את הטייפ ואמליץ להמשיך להתאמן, אבל במקרים קשים יותר – בהחלט לא. זה עלול אפילו להחמיר את הנזק".
16.2.2014
אביטל הירש
שוחה לאט, רצה בעצלתיים ורוכבת להנאתה
עורכת משנה ב-Shvoong
