ספורט אמריקאי ואירופי אנו מכירים. מוזר שאת תרבות הספורט הסמוכה, לגבול המדינה שלנו, כמעט ואיננו מכירים
מאת:אילן גולדמן
אי שם במחוזותיה הרחוקים, חולקת ישראל גבול עם מדינה המכונה הרפובליקה הערבית הסורית.
כישראלים, הידע אודות חייו של פלוני סורי ממוצע הם מוגבלים.הם שמורים
ל"יחידי סגולה" כמוני, הקוראים ערבית, ויכולים לקום בבוקר, וסתם ככה לחפור
בפורומים ולהוציא טיפים למריטת שערות בחזה "סיריין סטייל". באופן כללי (פי
שאק אל-עאם בערבית) מאוד קל לנו לדמיין את סוריה כמדינה ללא תושבים, חור
ריק שנשלט ע"י נשיא עוין המנצח על נהגי משאיות המובילים טילים ללבנון ותו
לא. מבחינת איציק (ישראלי ממוצע) סוריה רלוונטית רק כשעוסקים בשלום או
מלחמה, גולן או חיזבאללה. איציק,צר לי לאכזב אותך אך, המציאות מעט שונה.
בסוריה חיים אנשים. המדינה מאכלסת עשרים ושניים מיליון נפש, המתגוררים ב-14
מחוזות, ולא כל תושביה עוסקים בנהיגת משאיות טילים. חלקם אף עוסקים
בספורט. וכאן אני נכנס לתמונה, עם הטור החדש בשוונג בו, אספר לכם מה שכנינו
נוהגים לעשות עם שעות הפנאי שלהם. זאת כדי שלא ארגיש כי שרפתי 4 שנים מחיי
על שינון מילים בערבית במגדל השן (אוניברסיטת חיפה).
תרבות ספורט
סוריה אינה שונה מישראל במאפייני תרבות הספורט העממית. הסורים,
בדומה לישראלים, נהנים לצפות באנשים רצים אחרי כדור. כדורגל הוא "אין"
בטירוף וכמו בישראל השחקנים הסורים הם "אאוט". הסורים פשוט מאוהבים במשחק
והתקשורת לא מפסיקה לסגוד לשחקנים הלא ממש מוצלחים. גם הכדורסל זוכה לבמה
מרכזית, בכל אתרי הספורט הסורים. תקציבי עתק נשפכים כדי שבכל שנה כמה בני
תיכונים, ארוכי רגליים, יוכלו להצטרף לליגות המובילות. שבע, מתוך עשר,
כתבות בעיתונות הסורית תעסוק בכדורגל. ממש כמו בישראל. אך לא לשם כדורגל
התכנסנו. אנחנו כאן כדי לבדוק מה קורה בפינות האפלות. במקומות אותם אף אחד
לא מעז להאיר. כי שם, כמו פה, ענפי הסיבולת הכה פופולאריים עממית, לא זוכים
לחשיפה הראויה אלא כאשר יש מדליה. מזכיר לכם משהו? אז בואו נראה מה העלנו
בחכתנו משבוע של חפירות בקרבי העיתונות הסורית.
ריצה (רַקֶד- בערבית)
השבוע, התאחדות הספורט הסורית, פרסמה צו המורה על דחיית אליפות המדינה בריצות ארוכות מחודש דצמבר לינואר. הסיבות מעורפלות. קשקוש כלשהוא שקשור להשתתפות הצבא הסורי העצל. המרחקים, בהם שכנינו יתחרו בחודש הבא יהיו:
גברים-12 ק"מ, נשים -8 ק"מ, נערים-4 ק"מ וילדים ירוצו למרחק של 2 ק"מ.
האליפות תתקיים בעיר הנמל לאטאקיה. לגבי איכות הרצים הסורים אתן לכם לשפוט
בעצמכם. השיא הסורי ל- 10,000 מטרים עומד על 30:14 דקות. השיא הסורי ל-חצי
מרתון 1:11 שעות. התוצאה הטובה ביותר,של סורי במרתון, היא 2:26 שעות וגם
זו נקבעה אי שם בשנות ה- 80. אני מניח כי מאליפות המדינה בחודש ינואר לא
יצא השם הבא בעולם הריצה. עד כמה שכנתינו מראה סטגנציה לא מעודדת בכל מה
שקשור לענף.אני אמשיך לעקוב, ונראה כאמור אם בשורות גדולות יגיעו מהאליפות
בינואר.רק אל תפתחו ציפיות.
שחייה (סִבַּאחה- בערבית)
השבוע עיתונות הספורט הסורית עסקה באובססיביות במה שכונה "שיבת הגיבור."
ה-"גיבור" הוא לא אחר מאשר השחיין המצטיין סאלח מוחמד. איך אתם לא מכירים?
"מוחמד הגיבור" (אל-בטל, גיבור- או אלוף בערבית) שב השבוע לסוריה, לאחר
השתתפות "במשחקי החוף האסיאתיים" שנערכו במוסקט (עומן), כשבאמתחתו מדליות
זהב וכסף בקטגוריית משחי המרתון למרחקים 5 ו- 10 ק"מ. הישגו של סאלח
במשחקים כונה, בפי מרהיבי העוז המקומיים, "גדול ההישגים הערביים בזירה הבין
לאומית". קצת הגזימו העלווים (המיעוט השולט בסוריה) אבל מי אנו שנשפוט.
מיד עם נחיתתו, בטח לפני שהספיק להתקלח, נקרא סאלח להתייצב מול המצלמות
לטקס קבלת מגן ההוקרה מהמשטר. מול המצלמה, כשבובותיו של אסד במשרד הספורט
נושפות בעורפו, הודה "אל-בטל" לממשלה על תרומתה האדירה להישגיו. צלמי
ה"חוכומה" (ממשלה בערבית) לא בזבזו אף רגע וכעבור דקות הופיעה תמונתו של
סאלח מוחמד בכל כלי התקשורת המקומיים. המשטר הסורי אוהב מאוד לחבק את
ספורטאיו בפני התקשורת. זה פופוליסטי, זה טוב, זה לימור לבנת כזה, כשאתה
בעצם לא באמת "שם" על שום דבר מלבד כדור-רגל. סאלח הוא אלוף אסיה וכל
מדינות ערב. זהו תוארו העולמי החמישי במספר.
סאלח "הגיבור" מוחמד
מעניינים אתכם הזמנים של אלוף שחייה סורי? רק זכרו שהתוצאות הושגו במימיו הפתוחים של המפרץ.
במקצה ל-5 ק"מ סאלח בן ה-24 תיקתק תוצאה של 1:00:14 שעות וחטף את הזהב.
במקצה ל-10 ק"מ סאלח סיים במקום השני עם זמן ממש לא רע של 1:55:12 שעות.
לאחר מעט בירורים, עם יודעי דבר בתחום השחייה בארץ, הבנתי שאלו תוצאות
מכובדות אך לא מעלפות. מתברר, שיש לנו כמה חברה רציניים פה, שהיו "מטביעים"
את סאלח במימי המפרץ. אותם יודעי דבר נשבעו לי שכבר נתקלו בגיבור "הסורי
השחור והרזה".
אופניים (דִרַאגָ'ה-בערבית)
כשחושבים אופניים בעת המודרנית, מיידית עולה הקונוטציה של חנויות אופניים עמוסות בכל טוב.
בגדים צבעוניים ,חלקים אקזוטיים, נעליים וקסדות. כאפיות לא ממש מסתדרות
מתחת לקסדה. מצטרפת לכך ההנחה שבסוריה אין בכלל כבישים (מלבד הכבישים
להובלת הטילים ללבנון) לכן, אחד בשם איציק עלול לתהות מה לשכנינו ולכל זה?
אז מה קורה בסוריה? הפתעה גדולה… על פי העיתון תישרין, בעוד אתם קוראים
טור זה (או סתם עושים לייק), התאחדות האופניים הסורית שולחת בולדוזרים בכדי
להכשיר את השטח להקמתו של מסלול וולדרום (מסלול סגור). הכותרת של הכתבה "
קידומו של ענף האופניים הפופולארי ממשיך" מעידה על יחסו החם של המשטר לענף (
תשרין הוא עיתון ממשלתי).
בנייתו של מסלול הוולדרום היא נדבך נוסף הנועד לסייע בהכנת הנבחרת הסורית למשחקי אסיה 2013.
אני חייב להודות, כשקראתי ידיעה זו, החוורתי. "יהי להם וולדרום לפנינו",
חשבתי. אבל זה לא הכול. בדיקות נוספות שערכתי העלו מספר נתונים מפתיעים.
בסוריה נערכים טורים רבים. טורים של מרוצי כביש, טורים של מרוצי שטח,
מרוצים נגד שעון ומרוצי קריטריום. הדבר שהפתיע אותי יותר מכל היה הגילוי כי
בסוריה יש סצנה חזקה של רוכבות כביש סוריות המייצגות בגאווה את מדינתן
ברחבי העולם ואף קוצרות מקומות מכובדים. לדוגמא:רובה הלנה בת ה-20 סיימה
במקום ה-11כללי במקצה הכביש, מתוך עשרות רוכבות, באליפות אסיה האחרונה.
אותה הלנה, סיימה במקום ה-22 במשחקי אסיה כשהיא מקדימה רוכבות מבוגרות
ומנוסות ממנה.
רוכבת בולטת נוספת היא סבה אל-ראאי שהוכיחה השנה כי היכולות שלה במרוץ נגד
שעון לא יורדות מיכולותיו של גברבר ישראלי טיפוסי. באליפות אסיה, במרוץ נגד
השעון (מרחק 35.6 ק"מ), היא רכבה במהירות ממוצעת של 37.6 קמ"ש. לא רע
בכלל.
לסורים יהיה וולודרום לפני הישראלים
סוריה אמנם עדיין לא דמוקרטיה קפיטליסטית, אך כפי שהראיתי כאן, זה לא מעיד בהכרח על היעדרה של סצנה ספורטיבית.
הסורים משתמשים בחוכמה בספורט לניתוב הלחצים העממיים הפנימיים המופנים
כלפי המשטר לכיוונים יותר יצירתיים. פעמים רבות, הספורט והעיסוק בספורטאים, מסיתים את תשומת הלב הלאומית, מתלאות היום יום ומשכיחים מלב העם את הקושי
בחיים דלי חירויות. בתוכם הסורים מדברים פוליטיקה בחוץ הם מדברים ספורט.
ובנימה אופטימית זו אסיים בכך שאאחל ואאיים על הסורים באותה נשימה,"חכו
שניפגש בסיבוב".
נקודה מעניינת בה עוד נעסוק בעתיד היא תמיכתן המסיבית של
המפרציות (נסיכויות המפרץ) בספורט בשנים האחרונות. אין שבוע שעומן, קטאר או
דובאי לא מפיקות איזה אירוע ספורט בין-לאומי מפוצץ.
אילן גולדמן
אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וממייסדי ROAD RUSH, בית הספר להקניית מיומניות רכיבת הכביש בחיפה ובעל תואר במזרחנות.
