"שני דברים בחיים אני אוהבת, חוץ מהילדים שלי כמובן, ספורט ובני אדם. אז להיות פסיכולוגית ספורט זה השילוב האולטימטיבי בשבילי," מיכל יערון בשיחה עם מור שלזינגר על נשים, גברים, סטריאוטיפים וכמובן ספורט, וביום רביעי השבוע מיכל תתארח בפורום נשים בספורט 

מאת:מור שלזינגר

מיכל יערון, אמא לשני בנים צעירים, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה, עוסקת בליווי עצמאי של ספורטאים בצוות המקצועי שהקימה "לעוף – פסיכולוגיית ספורט מתקדמת". מיכל עובדת כבר 17 שנים במכון וינגייט, ומרכזת את לימודי הפסיכולוגיה בבית הספר למאמנים של וינגייט. בנוסף היא מלוה את פרוייקט העצמת הספורטאיות של טופ טים, של היחידה לספורט הישגי שעוסקת בטיפוח הספורטאיות האולימפיות.

איך הגעת לספורט?
מאז ומתמיד עסקתי בספורט. בצעירותי הייתי ג'ודאית, ושיחקתי כדורסל. בצבא שירתתי כמד"סית וקצינת ספורט בגבעתי, ולאחר השחרור עשיתי קורס מדריכי חדר כושר, ועסקתי בזה כסטודנטית. גם היום אני עוסקת הרבה בספורט: רצה, הולכת, שוחה, חדר כושר, הכל. יש לי שני ילדים קטנים, ומאוד חשוב לי להיות שם בשבילם ולגדל אותם, מה שתובע ממני הרבה שעות ביום. אז אני עושה ספורט בכל שעה פנויה: כשהם ישנים, או אם יש לי חור בין פגישות באמצע היום. חדר הכושר נמצא 100 מטר מהמשרד שלי, ואני פשוט יוצאת לשם, ריצה, אופניים וחוזרת לעבודה.

מיכל יערון: "נשים בספורט עושות צעד לתוך עולם שהוא עולם גברי"

מה בעצם ספורט עושה לנו? למה זה כל כך חשוב?
בתפיסת העולם שלי, ספורט זה תמצית של החיים. כמעט כל דילמה והתלבטות שאדם יתקל בה בחיים, אני אמצא לה אנלוגיה בעולם הספורט. ספורט מלמד אותנו להצליח לממש את עצמנו מבחינה גופנית, וזה בדיוק מה שאנשים מנסים לעשות בכל מקום, ובכל תחום: לממש את עצמם, למצוא את האושר. הכלים שאדם צריך על מנת לממש את עצמו, בין אם זה בספורט, ובין אם זה בכלל בחיים הם זהים.

הדבר הכי חשוב זה להעיז. אתה לא אוהב את מקום העבודה? לך למקום עבודה אחר, רוצה להתקדם בעבודה? הצב מטרות גבוהות. להעיז, זה אומר למקד מטרות ולנסות להגשים אותן. זה מה שעושים בספורט, וזה גם מה שעושים בחיים.

מה זה בעצם פסיכולוגיית ספורט, ולמי זה מיועד?
פסיכולוגיית ספורט היא ענף בפסיכולוגיה אשר מסייע לספורטאים לממש את עצמם, ואת יכולתם. בשורה התחתונה רוב מה שספורטאים יבקשו זה להצליח לממש את עצמם בתחרויות.

ספורטאים רבים מתקשים לממש את מלוא יכולתם בתחרויות, וזה יכול לקרות מהרבה סיבות: לחץ, משבר מוטיבציה, מערכות יחסים בתוך הקבוצה ו/או עם המאמנים, אי יכולת לשים את החיים בחוץ כשאתה בא לספורט ולהתמקד. הספורט הוא תמצית העולם, אבל הרבה יותר אינטנסיבי. תהליכי קבלת ההחלטות הם הרבה יותר קצרים, ולכן גם העומס המנטלי גדול יותר ממה שרוב האנשים נתקלים בהם בחיים. בעבודה למשל, יש זמן לתהליכי קבלת החלטות, יש זמן לטעות, ולעשות עוד נסיון. בספורט, לא זרקת לסל, זהו, פספסת את ההזדמנות.

כשזה מגיע לספורט, נשים באמת שונות כל כך מגברים, מעבר לביולוגיה?
ספורט מקדש ערכים שהם ערכים גבריים: מי שחזק יותר, מהיר יותר, הוא המנצח. ספורט מבוסס על תחרות, ותחרות בהגדרתה היא לא נשית. לכן, כביכול, נשים עושות צעד לתוך עולם שהוא עולם גברי. בבסיסו העולם הזה לא מתאים לנשים. אם ספורט היה מבוסס על התמדה, סיבולת והשקעה, וזו היתה התחרות, נשים טובות יותר. את יכולה לראות את זה אפילו בתכניות פופולריות כמו השרדות: בתחרויות שדורשות כוח סבל, או שיתוף פעולה, לנשים קל יותר לעשות את זה.

אנחנו חיים בעולם סטריאוטיפי, ויש הבדלי תפקידים בין נשים לגברים. משחר האנושות: הגבר יצא לצוד (תחרות) והאשה נשארה בבית לטפל בילדים. התפקידים החברתיים הם שונים, מאוד שונים, ואנחנו ממשיכים את זה גם היום (יותר גברים מנהלים, יותר גברים שפים ובעלי מסעדות – למרות שלרוב הנשים הן אלו שמבשלות, וכו'). ללא ספק הטבע יצר אותנו שונים, וההתנהגות שונה בין זכרים לנקבות. הזכר צריך להפיץ את עצמו, הנקבה צריכה לבחור את הזכר הכי טוב – וזו בדיוק התחרות.

וכמובן שזה מתבטא גם באימון נשים: ספורטאית אינה רק ספורטאי ממין נקבה ויש שוני מהותי בגישה שיש לנקוט כאשר מאמנים אותה (עוד פרטים ניתן לקרוא עוד במאמר הזה באתר שלנו: 10 הדיברות לאימון נשים).

מה לדעתך צריך לעשות כדי לעודד נשים להצטרף לספורט?
קודם כל, המגמה כיום משתנה, יש הרבה יותר נשים שעוסקות בספורט הישגי. גם בסגל האולימפי האחוזים עולים. בעבר לא היו מודלים לנשים להצלחה, וזה לא היה מקובל. אנחנו עובדים ומתנהלים בחברה מאוד סטריאוטיפית, ויש הרבה מיתוסים שצריך להתגבר עליהם. למשל איזו אמא תחלום שהבת שלה תהיה ספורטאית? "היא תהיה שרירית", "זה לא נשי, היא תהיה גברית", "היא בטח לסבית" – כל אלו הם מיתוסים בעייתיים שצריך לנפץ.

אנחנו לא באמת חברה ליברלית שמכבדת כל בן אדם בדרכו שלו, בדרכו הוא. רואים את זה גם במעורבות ההורית: מעורבות הורים הרבה יותר גבוהה בספורט בנים, מאשר בספורט בנות. היום יש אפליה מתקנת, גם תקציבית, למשל פעם היו פערים אדירים בפרסים, על אותם הישגים בדיוק בין גברים לנשים. הפערים הולכים ומצטמצמים, אבל השונות עדיין גדולה, וזה יכול לקחת עוד דור שלם.

איזה מסר היית רוצה להעביר למי שקוראת את הכתבה?
ספורט זה כלי תקשורתי מדהים: מלמד, מחנך, ומומלץ לכל אחד ואחת. בעיני זו הדרך להעביר את גיל ההתבגרות עם כל הקשיים וההורמונים.

מיכל יערון תתארח בפורום נשים בספורט ביום רביעי הקרוב 16.9.09 בשעה 21:00 ותענה על שאלותיכן.