בכל שנה כשמתקיים מרתון טבריה, יותר מ-2,000 רצים ששמעו במשך חודשים עד כמה הם "לא שפויים", מתקבצים למקום אחד שבו כולם מבינים אחד את השני. ואז, תמיד צץ לו מישהו שיגרום גם לאנשים האלה להבין שעם כל הכבוד לכוח הרצון שלהם, כנראה שבאמת אין גבול לכוח הרצון. המישהו הזה הוא איתן חרמון, שבדרך כלל רואים אותו בטבריה. על המסלול המהיר הזה רובכם תראו אותו אחרי חצי המרחק כשהוא כבר בדרך חזרה, רץ במהירות מטורפת ובולט לעומת שאר הרצים בגלל הפרוטזה שלו. עם כלי העזר הזה וללא הרגל שאיבד במלחמת לבנון השנייה הוא ירוץ בחודש הבא את המרתון ה-12 שלו כקטוע.

יוטיוב | סיפורו של איתן חרמון

"מורעל" ריצה

איתן חרמון תמיד אהב לרוץ, ותמיד עשה את זה טוב. ב-2006, שלוש שנים לפני שנפצע במלחמת לבנון השנייה, הוא ירד משלוש שעות במרתון טבריה וקבע 2:58 שעות. באימונים הוא ירד מ-35 דקות ב-10 קילומטרים ובאופן כללי נהג להשתתף בהרבה מרוצים. הוא היה "מורעל" על הריצה וזו גם היתה הסיבה לכך שמיד אחרי שנפצע ממטען צד, עוד בתהליך הפינוי על האלונקה, הוא צעק "אני עוד ארוץ מרתון".

סיפורי ניצחון נוספים
דדי כוחן גילה את הריצה לפני שלוש שנים והפך לפייסר, בלי לראות 
המאמן אורי סלע התמודד עם בעיית הקשב והריכוז שלו רק בזכות השחייה
אריק אופיר הפך מאיש שמן ולא בריא, לאיש ברזל 

אין גבול לכוח הרצון. איתן חרמון | צילום: שחר פליישמן

עם כוח הרצון המדהים הזה נכנס חרמון לתקופת שיקום לאחר שקטעו את רגלו הימנית כתוצאה מאותה פציעה. "חצי שנה אחרי הפציעה התחלתי לרוץ עם רגל תותבת שלא מיועדת לריצה", הוא מספר, "הצלחתי להגיע ככה לריצה של שעה". חרמון הבין שיש אופציות הרבה יותר טובות שיוכלו לגרום לו לרוץ כמו שהוא יודע, או יותר נכון בקצבים שאליהם התרגל לפני הפציעה שלו והתפנית אכן הגיעה בשנת 2009. "בהתחלה לימדו אותי לרוץ עם פרוטזה בתל השומר, אבל אז אמרתי לעצמי שהבנתי את הנקודה, ושאני צריך לעשות את מה שאני יודע לעשות כל החיים. ב-2009 התחלתי להתאמן אצל יאיר קרני עם פרוטזה שמתאימה לריצה וכבר במאי באותה שנה רצתי 10 ק"מ בתל אביב בזמן של 38:20 דק'".

"אני אוהב את הרופאים שלי, אבל אף פעם לא שאלתי אותם" 

רוב האנשים שלא הכירו מקרוב ריצה לקטועי רגליים, הכירו בפעם הראשונה את פרוטזות הריצה כשראו את אוסקר פיסטוריוס, האצן קטוע הרגליים שהתחרה בתחרויות אתלטיקה רגילות. אבל פיסטוריוס רץ בעיקר ספרינטים, בעוד שריצות ארוכות כמו מרתון, על פרוטזה, הן פחות מומלצות אם תשאלו את הרופאים מאחר ויש סיכוי לנזק בגדם. "אני מאוד אוהב את הרופאים שלי, אבל אף פעם לא שאלתי אותם", אומר חרמון ופותח את הנושא הזה: "יש שפשופים, ויש קטעים בעייתיים שבהם אני רץ על הגבול. ודרך אגב, רופאי שיקום דווקא ממליצים על הריצה מסיבה אחרת לגמרי. הם יודעים שקטועים שמבינים שהם יכולים לרוץ משתקמים יותר טוב. ולגבי השאלה האם זה טוב או לא לרוץ מרתון עם פרוטזה? כנראה שאני אוכל לענות עליה רק בעוד 20 שנה".

ובכל זאת, צריך להבין שהפרוטזה היא לא תמיד סוג של קסם עבור רץ קטוע, שמגיע עם יכולת ריצה מצוינת. חרמון למשל נמצא בימים אלו בתכנית אימון לקראת מרתון ברלין בספטמבר, אבל כרץ קטוע הוא לא יכול לרוץ יותר מארבע פעמים בשבוע, כיוון שצריך להתחשב בגדם. גם אז, הוא תמיד צריך לדאוג לא להעמיס על המקום יותר מדי ולדעת מה הגבול. לפני המרתון הראשון שלו כקטוע בינואר 2010, הוא הבין שהוא חייב להוריד את הפרוטזה חודש וחצי לפני, בגלל פציעה ממנה סבל לאחר חצי מרתון עמק המעיינות. "הייתי על קביים במשך 3 שבועות לפני המרתון והריצה הכי ארוכה שלי באימונים היתה 30 ק"מ. זה היה מרתון ביום חם מאוד, היה קשה ומתיש והגעתי לקו הסיום חצי שעה איטי יותר ממה שתכננתי, אבל הרגל היתה סבירה וסיימתי וזה היה החלום".

הולך על שיא העולם. איתן חרמון | צילום: שחר פליישמן

אלוף העולם לקטועי רגליים

את אותו מרתון רץ חרמון בזמן של 3:46 שע'. זו תוצאה שנראית מהירה מאוד למרתוניסטים חובבנים רבים, אבל עבור חרמון זה לא היה טוב. אחרי שהבין שהוא יכול לרוץ מרתון במצב שאליו נאלץ להתרגל משנת 2009, הוא התחיל לחשוב גם על שיפור התוצאות. תוך ארבע שנים הוא הגיע למרתון בזמן של 3:00:46 שעות (ברלין 2014) וכעת המטרה שלו היא לא לרדת משלוש שעות, אלא משהו קצת יותר גדול מזה: "התוצאה הכי טובה בעולם במרתון לקטועי רגליים היא 2:57:06 שעות והיא לא שלי. אם שיא העולם הוא לא שלי, עוד לא השגתי את מה שרציתי. זו התכנית שלי כבר כמה מרתונים, ואני מקווה שהפעם זה יקרה. שיפרתי את התוצאות שלי בחצי מרתון וב-10 קילומטר (37:37 דק', התוצאה הטובה ביותר של רץ קטוע רגל במרחק הזה), התחלתי לרוץ עם פרוטזה חדשה שקיבלתי באנגליה ואני מקווה שזה יעזור לי להצליח יותר.

כדי להישאר רץ ברמה דומה למה שהיה עם שתי רגליים, חרמון נעזר ביאיר קרני כמאמן, וביעקב גיטלין כקואצ'ר. חוץ מזה, עמותת "תקוות" עוזרת לו בפרוטזות ובתחרויות בחו"ל. כשהוא לא מתאמן תוכלו לראות אותו מאמן רצים אחרים בעיקר בפארק הירקון, כשבקרוב הוא יתחיל פרוייקט חדש בשם "עיר ללא אלימות, במסגרתו הוא יאמן ריצה בלוד, העיר שבה הוא מתגורר. חרמון משמש גם כמדריך כושר, תזונאי, ומרצה שמספר בהרחבה על המסע הלא פשוט שעבר. כרץ הוא גם אלוף העולם לקטועי רגליים, זה קרה במרתון לונדון האחרון שבמסגרתו נערכה אליפות העולם לספורטאים נכים. עם זאת, הוא חולם לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים. הבעיה היא שמרתון לקטועי רגליים הוא חדש יחסית, ואין הרבה מרתוניסטים כאלה בעולם ביחס לענפים אחרים בגלל כמה מהסיבות שהזכרנו כאן. חרמון מקווה שעד משחקי טוקיו 2020, אז הוא יהיה בן 45, יכניסו את המרתון הזה לתכנית של המשחקים הפראלימפיים ואז תהיה לו עוד שאיפה. בינתיים, נקווה ששיא העולם באמת יהיה שלו.