היה גם מרוץ בקטע 21 אבל הוא היה חלק מהצגה קצת מוזרה וחריגה כאשר הרוכבים המובילים בראשות דומולאן ופרום ביקשו מהשופטים וקיבלו מרוץ נייטרלי ללא חשיבות לזמן הסיום בקטע. לטענת הרוכבים, המסלול רווי הפניות ודרכי הפאבה במרכז העיר רומא היה מסוכן מדי.
קטע 21 של המרוץ
אומרים שרומא לא נבנתה ביום אחד. בירת איטליה בנויה על שבע גבעות והצופים בקטע יכלו ליהנות ממבנים היסטוריים ורחובות עתיקים בזמן שהרוכבים עשו את דרכם בפעם האחרונה לקו הסיום. המסלול בקטע 21 היה באורך 115 ק"מ כלל 10 הקפות שטוחות למדי במרכז העיר באורך של 11.5 ק״מ כל אחת.
טיבו פינו (FDJ-Groupama) לא זינק ליום האחרון במרוץ, אכזבה ענקית לצרפתי שלפני קטע 20 המכריע היה בעמדה לפודיום כללי במקום השלישי ולאחריו יצא מהתמונה לחלוטין עם התפרקות מוחלטת בעליות ואבדן המיקום היוקרתי, כאשר הוא סיים את הקטע באפיסת כוחות ונשלח להשגחה לילית בבית חולים מקומי.
קטע הסיום של גראנד טור הוא תמיד חגיגה ונהוג שהמנצח מרים כוסית שמפנייה תוך כדי רכיבה מנהלתית ונינוחה בקילומטרים הראשונים בזמן שהוא זוכה לאהדת הקהל.
מה שחריג מהנורמה קרה בהמשך כאשר פרום ודומולאן נראו משוחחים ביניהם ואז עם צוות השיפוט של התחרות להעביר את המסר שמבחינת הרוכבים המובילים, המסלול ברחובות רומא העתיקה שכלל קטעי פאבה ופניות רבות הוא מסוכן מדי לקצב תחרות.
בסיכום עם השופטים הוחלט לבסוף שהמרוץ ינוטרל חלקית, לא ימדד זמן בקו הסיום וכל תוצאות הדירוג הכללי שהיו עד לקטע האחרון יישארו כפי שהן כאשר יינתן רק ניקוד למנצח בקטע. לאחר 3 הקפות בקצב נינוח וכשהצדדים מסכימים, מספר רוכבים החליטו לתקוף והמרוץ התעורר לחיים.
בריחה גדולה יחסית נוצרה עם הפרש קטן על הפלוטון, הקבוצות עם הספרינטרים המובילים בראשות קוויקסטפ שמרו על קצב קבוע גבוה. מאחורה נוצר גרופטו גדול של הרוכבים המובילים בדירוג הכללי וחברי הקבוצה שלהם שפשוט שמרו על קצב רגוע מספר דקות אחרי ההתחרשות המעניינת מקדימה. שני רוכבים עבדו חזק מקדימה בבריחה- קוזנצוב מקבוצת קאטושה שלא השיגה ניצחון בג׳ירו הנוכחי ויול ינסן מ-מיצ׳לטון-סקוט.
הפלוטון בהובלת קוויקסטפ תפס את ינסן, הרוכב האחרון מהבריחה, קצת לפני קו הזינוק/סיום, הפעמון הגואל שהודיע לרוכבים כי זאת ההקפה האחרונה צלצל ומיד אחריו יצאה שוב התקפה חזקה של מספר רוכבים על אבני הפאבה המטלטלות. נפתח פער קטן של כמה שניות לארבעת הרוכבים בקבוצת הבריחה שכללה את ראיין מולן (טרק-סגפרדו גם הם ללא נצחון בג׳ירו) אך 3.7 ק״מ לסיום גם היא נסגרה על ידי רוכבי בורה שעבדו עבור הספרינטר סאם בנט.
קילומטר לסיום, הרכבת הכחולה של ויויאני בהובלת שטיבר הובילה בקצה מסחרר, ויויאני שמר על המיקום שלו כאשר הוא נאבק עם בונפציו ויצא לספרינט מוקדם יחסית. סאם בנט ישב על הגלגל של ויויאני והצליח להוכיח שיש לו את המהירות עם קיק חזק ב-50 המטרים האחרונים, כשהוא עקף את האיטלקי בדרך לניצחון שלישי שלו בג׳ירו ובכלל בגראנד טור. ג׳יין פייר-דרוקר מ-BMC סיים במקום השלישי בספרינט וסגר את הפודיום של היום האחרון.
ההפתעה, היכולת המרשימה והנפילה
סיימון ייטס הבריטי (Mitchelton-Scott) הוא כנראה תגלית התחרות, וגם המאוכזב הגדול ביותר. ייטס ניצח 3 קטעים והוביל את המרוץ בחולצה הוורודה 13 קטעים ברצף בצורה מרשימה, עד ההתפרקות הגדולה שלו בקטע 19 ואבדן זמן רב בשני הקטעים האחרונים. הוא סיים רק במקום ה-21 בדירוג הכללי במרחק של שעה ו-15 דקות מכריס פרום.
חולצות המובילים
כריס פרום עושה היסטוריה כפולה ומשולשת. פרום הוא הבריטי הראשון שזוכה בטור האיטלקי, הוא מצטרף לרשימה הסופר אקסקלוסיבית שכוללת את אדי מרקס וברנאר הינו. אלה רוכבים שניצחו את שלושת הגראנד טורים, טור דה פראנס-וואלטה אספניה-ג׳ירו ד׳איטליה, ברצף. פרום הוא גם הרוכב הראשון מאז פנטאני ב-1998 שמנצח בג׳ירו וזוכה גם בחולצה הוורודה וגם בחולצת ניקוד ההרים הכחולה. מנצח השנה שעברה טום דומולאן נאלץ להסתפק במקום השני, 46 שניות מאחורי פרום, כאשר הוא מציג רכיבה שקולה ויציבה לאורך כל הקטעים מהניצחון בנג״ש בירושלים ועד הטיול ברומא.
מיגל אנחל לופז מאסטנה סיים במקום השלישי בדירוג הכללי, ניצח בתחרות הרוכב הצעיר הטוב ביותר (מתחת לגיל 25) וזכה בחולצה הלבנה (בלאנקו). הישג מצוין לקולומביאני שניהל מאבק צמוד עם דרום אמריקאי אחר, ריצ׳רד קראפז מאקוודור (מוביסטאר) שסיים אחריו במקום הרביעי בהפרש של 47 שניות.
אליה ויויאני מקוויקסטפ הוא מנצח החולצה הסגולה (צ׳יקלמין) של הספרינטר המצטיין אחרי שניצח 4 קטעים בג׳ירו, זהו מאזן הניצחונות הטוב ביותר בג'ירו מאז מארק קאבנדיש ב-2013. הניצחון המרשים שלו בקטע 17 הגשום הבטיח לו מעשית את החולצה.
הקבוצות האיטלקיות הקטנות לא יצאו בלי הישגים. מרקו פראפורטי מאנדרוני זכה בתחרות ״פוגה-פינארלו״ של הרוכב שבילה הכי הרבה קילומטרים מצטברים בבריחות לאורך התחרות, 640 קילומטרים בסך הכל.
חבר קבוצתו דוידה בלריני הוא הרוכב הכי התקפי במירוץ בשקלול כמות הבריחות שיצאה אליהם והניקוד שצבר בספרינטים ביניים לאורך כל התחרות.
את הג׳ירו התחילו 176 רוכבים וסיימו 149 בלבד. האחרון שבהם הוא ג׳יוספה פונזי האיטלקי (Willier Triestina-Selle Italia) עם זמן מצטבר של 5:48 שעות אחרי פרום, ובעבר היה זוכה לתואר המפוקפק של לובש החולצה השחורה.
אדם האנסן מלוטו-פיקס אול סיים את הגראנד-טור ה-20 שלו ברצף וזהו שיא של כל הזמנים עבור רוכב בודד.
קבוצת ישראל סייקלינג אקדמי עשתה היסטוריה. היא הקבוצה הישראלית המקצוענית הראשונה שמסיימת גראנד טור עם רוכב ישראלי. גיא שגיב סיים במקום ה-141, 5:15 שעות אחרי המנצח. הוא גבר על קשיים רבים בתחרות והוכיח אופי חזק. גיא ניב הרוכב הישראלי השני שהתחיל את התחרות במדי הקבוצה נאלץ לפרוש אחרי 5 קטעים בלבד בשל מחלה. הרוכב המדורג טוב ביותר של ישראל סייקלינג אקדמי בקטע האחרון ברומא היה גיום בויבון הקנדי שסיים 18 וזכור לכולנו בגלל הופעתו הלוחמנית בימים השני והשלישי בישראל.
הרוכבים הכי טובים בדירוג הכללי מהקבוצה הם בן הרמנס ורובן פלאזה שסיימו במקומות ה-45 ו-47 בהתאמה. האחרון נתן לקבוצה את הישג השיא הספורטיבי שלה עד כה עם מקום שני בקטע 18 כאשר הוא פספס ניצחון היסטורי עשרות מטרים לסיום.
מה היו שלושת הרגעים הגדולים בג'ירו ד'איטליה 2018?
1. ללא ספק הניצחון והמהפך של כריס פרום בקטע 19, בקווין סטייג׳ של המרוץ. המהלך שהתחיל בהתקפה מתוכננת של קבוצת סקיי כ-80 ק״מ לסיום בקול דה פינסטרה, ונגמר בהפרש זמן מרשים על דומולאן וקבוצת המובילים שרדפה אחריו. ייטס המוביל נשבר והפסיד את המרוץ. זה מה שהקנה לפרום את ההובלה במרוץ ובהמשך את הניצחון. למרות שנפל פעמיים בשבוע הראשון של המרוץ והציג יכולת בינונית למדי, הוא הוכיח לכל מבקריו שאף פעם לא מאוחר מדי.
2. הניצחון הכפול המרשים של קבוצת מיצ׳לטון-סקוט בקטע 6 כאשר ייטס הציג ניצוצות בסיום העלייה בהר אטנה וגישר לחברו לקבוצה צ׳אבס שהיה מקדימה בבריחה כל היום. הצמד כבש את פסגת התחרות כאשר ייטס לקח את החולצה הוורודה שהמשיכה אתו לאורך 13 הקטעים הבאים (עד ההתפרקות בקטע 19) וצ׳אבס ניצח את הקטע אך דעך בהמשך המרוץ. לרגע נראה שלקבוצה האוסטרלית החביבה יש שני אסים בשרוול לפודיום כללי בתחרות.
3. הזינוק הגדול לנג״ש ההיסטורי בירושלים שאותו ניצח דומולאן, זוהי פעם ראשונה שגראנד טור התחיל מחוץ לאדמת אירופה ממש פה אצלנו. הרבה בזכות סילבן אדאמס, הבעלים של ישראל סייקלינג אקדמי ורן מרגליות המנהל, שחלמו והצליחו לבצע משהו שנראה כבלתי אפשרי לפני כן. שלושת הימים בישראל הרגישו ונראו כאילו יש פה תרבות ספורט ענפה כאשר כל החששות התבדו לאורך הדרך עם כמות קהל עצומה לאורך המסלול ותצוגת עידוד מרשימה ומפתיעה.
הג׳ירו הזה פתח הרבה דלתות וחשף את הקהל הרחב בישראל לעולם מרוצי האופניים, ניתן רק לקוות שיהיה לגל הזה אפקט חיובי על הענף המקומי ובכלל כשירותי תדמיתי למדינת ישראל בעולם.