היכנסו לעמוד המיוחד של שוונג למשחקים האולימפיים
אם ריצת ה-1,500 לנשים היתה פופולרית כמו ה-100 לגברים, אז שיחת היום היתה ההפסד של גנזבה דיבאבה לפיית' קיפייגון. אחרי שדיבאבה הראתה לנו מה היא שווה בשנתיים האחרונות, עם שיא עולם מדהים ב-1,500 ועוד חמישה שיאי עולם באולם במרחקים שונים, נדמה היה שהסיכוי שהיא תפסיד בגמר ה-1,500 דומה לסיכוי שיוסאין בולט יפסיד, אפילו בריצת ה-200.
אז מה בעצם קרה לה? גנזבה דיבאבה | צילום: filip bossuyt
האם גנזבה דיבאבה הסתבכה?
אבל גנזבה דיבאבה של השבועות האחרונים לא משכנעת. היא לא קבעה תוצאות טובות בעונה הנוכחית כמו המתחרה שלה פיית' קיפייגון, מצד שני גם בולט לא היה חתום על תוצאת השנה בעולם לפני ריו 2016. אבל לדיבאבה היו בעיות נוספות. המאמן הסומלי שלה, ג'אמה אדן, נעצר לפני כחודשיים בספרד אחרי שבחדרו במלון נמצאו חומרים אסורים כולל EPO. בנוסף, אחד האתלטים שהתאמנו אצלו, אמריקאי בשם דייויד טורנס, העיד שהוא עזב את ג'אמה כי המאמן כל הזמן שיכנע אותו לקחת כל מיני סוגים של ויטמינים שהוא לא ידע מה הם.
אז אפשר להגיד שהירידה ביכולת של גנזבה דיבאבה נובעת מהעובדה שהמאמן שלה הסתבך, אבל יש הרבה תאוריות שאומרות שאולי היא זו שבקרוב תסתבך. בכל מקרה, היא הגיעה לריצת הגמר הזאת כפייבוריטית ויצאה מובסת. אמנם זכתה במדליית הכסף אחרי פייט יפה מול רצה מצוינת בדמות קיפייגון. ובכל זאת, זו היתה ריצה טקטית שדיבאבה היתה אמורה לשלוט בה. זה באמת התחיל ככה. אחרי שאפשרה לאחרות להוביל, דיבאבה השתלטה על הכתבת הקצב אחרי 700 מטרים, ובמשך 500 המטרים הבאים היא העלתה משמעותית את הקצב בכל 100 מטרים. לרגע היא נראתה כמו דיבאבה שאנחנו מכירים, אבל על התעוזה הזאת היא שילמה מחיר כבד. 300 מטרים לסיום היא נחלשה וקיפייגון לא ספרה אותה מאותו רגע בדרך לניצחון בזמן של 4:08.92 דק' לעומת 4:10.27 דק' של דיבאבה.
את העובדה שדיבאבה היתה רחוקה בקרוב ל-20 שניות משיאה העולמי אפשר להסביר בריצה טקטית, אבל לא את העובדה שאת 400 המטרים האחרונים שלה היא רצה ב-1:00.17 דקה לעומת 59.79 שניות כששברה את השיא העולמי לפני שנה. גנזבה דיבאבה חלשה, וכך גם יתר המתאמנים הבכירים של אדן כמו אבובאקר קאקי הסודני ואיינלה סולימאן מג'יבוטי, שבחורף שבר את שיא העולם באולם ב-1,000 מטר אבל בריו לא עלה לגמר ה-800. ואיך אומרים? את המסקנות תסיקו בעצמכם.
כך נפלו האמריקאים
מדי פעם קורה במקצועות מסוימים באתלטיקה שיש חילופי דורות משמעותיים. כך היה בריצת ה-110 משוכות, כשאורלנדו אורטגה היה היחיד על המסלול שהשתתף גם בגמר האולימפי בלונדון. בגמר הזה לא ראינו ריצה של פחות מ-13 שניות, אבל כן ראינו אתלט אדיר בשם עומאר מקלאוד, ששם את ג'מייקה על המפה גם בריצת המשוכות. לפני ארבע שנים חברו הנזל פרצ'מנט זכה בארד, והפעם יש גם אלוף אולימפי ג'מייקני במשוכות. נתון מאוד מרשים שאפשר להגיד על מקלאוד זה שהוא האתלט היחיד בעולם שירד גם מ-10 שניות ב-100 מור וגם מ-13 שניות ב-110 משוכות, ובכלל נראה שיש לנו כוכב חדש לשנים הקרובות.
כוכב חדש. עומר מקלאוד (במרכז) | צילום: Erik van Leeuwen
אבל היה כואב לראות את האמריקאים. הם אמנם שלחו שני נציגים לגמר, אבל מדובר באתלטים אלמוניים יחסית, אחד מהם אפילו רוצה לחזור לשחק פוטבול בשנה הבאה. רק לפני ארבע שנים אריאס מריט חגג תואר אולימפי וכמה טבעי היה לראות שיאן עולם אמריקאי עושה את זה. מדובר באחד המקצועות היותר אמריקאים שיש, גם ב-110 גברים וגם ה-100 לנשים. נכון שהיו בדרך כוכבים גדולים ממדינות אחרות כמו שיאנג ליו ודיירון רובלס, אבל שימו לב לנתון הבא – זו היתה הפעם הראשונה מאז 1896 שבה לא היה אתלט אמריקאי על הפודיום של 110 משוכות. ב-1896 אגב היו רק שני מתחרים בגמר, והנציג האמריקאי ויתר עליו כי העדיף להתחרות באותו זמן בקפיצה במוט. נאחל לאמריקאים הצלחה ב-100 משוכות לנשים, למרות שגם שם שיטת המבחנים השאירה את שיאנית העולם בבית.
