בלידה של תינוק חדש לעולם, כמו גם של רעיון, בדרך כלל יודעים מי האבא ואמא. וגם כאשר לא בטוחים מיהו אחד ההורים, נדיר שמתבלבלים וחושבים שהאבא הוא בכלל מישהו אחר.
איכשהו יצא ככה שלדרמה סביב מעבדת הריצה בקרית ביאליק בבעלות של שלומי שמילוביץ' ונמרוד אלימלך הדעה הרווחת היא שיש אבא נוסף, מה שלא נכון בפועל. חשוב להבהיר זאת מכיוון שבחצי שנה האחרונה יש הפסד הדדי – גם של המעבדה וגם של רצים בארץ שהיו יכולים לקבל ערך רב לריצה שלהם, בין אם בשביל לשפר את הטכניקה שלהם, לקבל אבחון מצולם של הסגנון שלהם ובין אם לפתור או למנוע פציעות ריצה (הבעיה האקוטית ביותר של עולם הריצה).
Home4Sport | צילום: אריאל אגרון
אחרי הבהרת הנושא הזה, נעבור לחלק הכי חשוב – מה כל-כך מיוחד במעבדה שחוותה דרמת בעלות קולנית כזו וכל-כך הרבה שמועות? צללתי (כלומר נסעתי ברכבת, לקחתי 'תפוזית' מתחנת הרכבת ואז רצתי) לבדוק.
"קודם אנו מעצבים את ביתנו. ובהמשך, הבית שלנו מעצב אותנו"
את המשפט הנ"ל אמר וינסטון צ'רצ'יל, וזה מתקשר ל"בית של הספורטאים" שהגעתי אליו, כי לא יצאתי ממנו אותו רץ שנכנסתי. ומכיוון שאני רץ הרבה אז אולי אפילו לא אותו אדם? אשתדל לא להיות דרמטי מדי.
כריסטיאן מורגנשטרן אמר ש"בית הוא אינו מקום אשר בו אתה חי, אלא מקום שבו מבינים אותך". זה כבר פחות דרמתי, אבל מדויק יותר, כי באתי עם פציעת ריצה שליוותה אותי חצי שנה וסגנון שידעתי שהוא בעייתי ואף הרגשתי שאולי גם שגוי. בעזרת המערכת שמבוססת AI ו-Big data שלומי זיהה את הטעויות שלי ומקור הפציעה והוציא בסופו של דבר דוח נתונים מפורט עם המלצות לשיפור הסגנון ופתרון פוטנציאלי להפסקת החזרתיות של הפציעה. בית הוא מקום שמבין אותך.
אך לפני שנכנסתי בכלל, עוד ברחוב, לראות את חלון הראווה מלא בציוד טריאתלון ואת השלט הדיגיטלי הגדול של Home4sport מייצר הרגשה של מוכרות. הרי אני בקריות! עד לפני כמה שנים, מה לי כטריאתלט היה לחפש שם. מי חשב עלי בכלל? והנה, בית לטריאתלטים בלב הקריות. די מרגש.
הכניסה למעבדה | צילום: אריאל אגרון
בכניסה פוגש אותי שלומי, שהוא בעצמו סוג של תפוזית אנושית ('תפוזית' היא השם למונית הגדולה שמסתובבת בקריות. דברים שרק קרייתים יודעים). עם האנרגיות הגבוהות שלו וחיוך ענק, מלא גאווה מראה לי את המקום החדש שבנו. חנות עם המון ציוד טריאתלון, כל המותגים האפשריים של נעלי ריצה וגם מבחר עשיר של תזונת ספורט, כולל לטבעונים. מתחם מקלחות, משרד, כיתות לימוד שבהם מועברים הרצאות ואפילו קורס מדריכי טריאתלון. בחוץ נבנה מתחם פתוח שבעתיד מתוכנן לשמש כבסיס לתחרויות, שטח החלפה, אקספו, מתחם מנוחה, התאוששות ועוד.
אך גולת הכותרת של כל המתחם הוא מעבדת הריצה.
חיישנים, לייזרים, חרבות אור ושקט, מצלמים. אני בקרית ביאליק או בהוליווד?
כדי לא לעשות ספוילר לכל התהליך המרתק שעוברים והוא הבדיקה של מעבדת הריצה, אספר רק שבהתחלה נעמדים על כל מיני מכשירים טכנולוגיים מצפצפים ומוארים שבודקים נתונים גופניים שונים, נקודות לחץ של כף הרגל ועוד. לאחר מכן עולים על המסילה אשר מוקפת בחיישנים ולייזרים והמערכת מתחילה לצלם את הריצה ה"טבעית" של הרץ.
האבחון מתבצע במשך כ-20 דקות ואז מתחילים לזרום הנתונים, שזו חוויה מרתקת בפני עצמה. רואים הכל, את כל מבנה השלד בסלואו מושן באמצע הריצה, את מנח הגוף, נקודות הנחיתה, זווית הידיים ומוטת הראש. המערכת מגדירה את סגנון הריצה שלך (אקו ספרינטר, קוויק סטפר, פאוור רייסר ועוד), אלסטיות ורמת החיסכון האנרגטי של הריצה כרגע. בנוסף, וכנראה הדבר החשוב ביותר אשר בשבילו בעצם באנו, המערכת מזהה את הנקודות הבעייתיות בסגנון שמאיטות אותך או עלולות לייצר (או כבר מייצרות) פציעות ומכאובי ריצה.
בדיקת מדדים ראשונים | צילום: אריאל אגרון
כאמור, באתי עם בעיה אמיתית בסגנון הריצה שלי, שחוץ מהכאבים הכרוניים בברך שמאל, גם לא אפשרה לי להשתפר יותר מדי ולהעלות קצבים מעבר למה שכבר הכרתי. לדוגמא, עד השיפורים בסגנון ויישום השינויים הקטנים בעקבות הדוח שמערכת הלייזרים הפיקה, בדרך כלל הייתי מתפרק בריצות ארוכות אחרי הק"מ ה-12/13, הקצב היה יורד משמעותית.
שבוע וחצי אחרי הביקור במעבדה ויישום השינויים שקיבלתי מהמערכת, יצאתי לריצה ארוכה והפעם דווקא בקילומטרים האלה של אחרי 12 הגברתי לקצבים של סביב ה-4 דקות לק"מ, ויומיים למחרת אפילו ל-3:33 לק"מ. אילולא הרכיבה הארוכה שהייתה לי יום למחרת והחום של ריצה בצהריים, הייתי יכול להמשיך, הרגליים הרגישו מסוגלות. זה היה חדש לי!
לפני מספר ימים יצאתי לאימון אינטרוולים די קשוח שהמאמן רשם לי, ובהם מקטעי 400 מטר בקצבים של בין 3:00 ל-3:20 דק'/ק"מ, 12 אינטרוולים כאלה. חד משמעית ללא טכניקה נכונה והשיפורים שעשיתי בחודשים האחרונים לאחר הביקור הראשון במעבדה, לא הייתי מצליח לבצע את האימון הזה.
הסבר על הטעויות | צילום: אסף אגרון
חיישני האינפרא-אדום והמערכת ששלומי ונמרוד הביאו מאירופה הראו מיני רבות מהטעויות שנעשו עד הביקןר הראשון שלי אצלם, אשתף בתובנות העיקריות:
1. סיבוב יתר של הידיים: מי שאשם בזה זו כנראה "משמר המפרץ", האימג' שלהם רצים על החוף עם הידיים בקידמת הגוף כנראה נתקע אצלי בראש והנה נטמעה לה טעות! הידיים צריכות להיות לצידי הגוף, ישרות, לנוע קדימה-אחורה לא "לחתוך" את הגוף, לא לעבור גבול דמיוני היכן שנמצאים פחות או יותר הכליות.
2. סיבוב יתר של האגן: הוא אמור להישאר ישר ולא לנוע בחצאי סיבוב. ביזבוז אנרגיה ומשפיע לרעה על נקודות הנחיתה של הרגליים.
3. קאדנס ריצה נמוך מדי: היה על 161 – צריך להיות בין 170-185.
4. ניתור גבוה מדי: ביזבוז אנרגיה מיותר ועומס על הארבע ראשי. למה לעשות את זה? לא הייתי מודע בכלל שאני מקפץ מדי למעלה.
5. השלכת כף הרגל קדימה מדי: דבר נוסף אשר הסתבר שעשיתי לרעה וחיישני הלייזר בווידאו הראו את זה בבירור. הטעות גרמה לי לנחות 12 ס"מ לפני הגוף! זהו סוג של סרט אימה לרץ מתחרה – הבלימה שקורית בעקבות הזאת, כאבי הברכיים, עומס יתר על הארבע ראשי, נחיתה לא מודעת על העקב ועוד.
זיהוי הטעויות | צילום: אסף אגרון
6. הצלבת רגליים: אחרון אך לא חביב בכלל, זהו נתון נוסף שחיישני הלייזר שמו עליו אור, הסתבר שנחתתי בזיגזג, כאילו אני רקדנית בלט, ולא טריאתלט שמנסה להימנע מפציעות כאן.
לסיכום, טכניקת ריצה היא חשובה ביותר וזה די הזוי שזהו נושא אשר בקושי מדובר עדיין בקרב רצים חובבים (קבוצות ריצה וטריאתלון כן התחילו לשים על כך דגש בשנים האחרונות ויש היום אימוני טכניקה ברוב המסגרות המקצועיות או החצי מקצועיות). בעולם החובבני, הרבה רצים אינם מודעים לסגנון הריצה שלהם ולטעויות אשר עושים בכל נחיתה, בכל אימפקט עם האספלט. זה די הזוי גם שלא לימדו אותנו איך לרוץ עוד בבית הספר. הרי בשחייה עובדים כ-80 אחוז על טכניקה. ובריצה? בשיעורי ספורט בבית הספר אני לא זוכר אפילו שיעור אחד, אף לא דקה אחת שבה דיברו איתנו על טכניקת ריצה נכונה. לא פלא שכל-כך הרבה רצים נפצעים, מפסיקים ומתוסכלים.
ידיים בריצה הם ידית ההילוכים של הרגליים
רץ נוסף בשם דור שוורץ סיפר לי שלפני שהגיע למעבדה היה תקוע על קצב של 5:45 במשך זמן רב ופשוט לא הצליח לרדת ממנו. כמה שבועות אחרי הביקור במעבדה ועבודה על השינויים הקטנים שעשה בעקבות האבחון והנתונים שהמערכת הפיקה – הצליח לקבוע שיא חדש בריצה של 10 ק"מ ורץ אותה בקצב של 4:57 דקות לק"מ. הרגיש ש"נפרץ" מחסום כלשהו והוא מקווה להמשיך לעלות את הקצבים וליהנות מהשיפור שהוא חווה. אחד השינויים המשמעותיים שעשה זה אופן השימוש בידיים בזמן הריצה. מסתבר ש-98 אחוז מהרצים משתמשים בידיים באופן שגוי כאשר הידיים – הם ידית ההילוכים של הרגליים!
התבוננו ושימו לב איך הרצים הטובים ביותר של הענף אצלנו – אלפי, מנדל, פתאל, אנטונינה, רייכמן, אמיל, שקד, אלתרמן, צוברי, קוני וגם אצנים מקצוענים בכלל רצים. איך נראה מנח הידיים שלהם – לצידי הגוף, ידיים שנעות קדימה ואחורה. התבוננתי אך לא שמתי לב לזה עד עכשיו. כפות הידיים לא חותכות שמאלה או ימינה לכיוון החזה. אנחנו לא בצילומים ל-Bay Watch! אנחנו באמת רצים.
המסך במעבדה | צילום: אריאל אגרון
בנוסף, מומלץ מאוד להעלות את קאדנס הריצה ל-170, ואף יותר. אפשר לעשות זאת לא רק על ידי מאמץ של הרגליים, כי קשה לפעמים להכריח אותם לנוע בקצב מהיר יותר בעיקר אם עייפים. אבל אפשר לעשות מין 'טריק' על המערכת – להזיז מהר יותר את הידיים וזה אוטומטית מזיז מהר יותר את הרגליים.
כלומר, הגברת קצב הרגליים על ידי הגברת קצב תנועת הידיים. זה עובד כמו קסם כי הידיים משפיעות אוטומטית על הרגליים. תנסו את זה, זה מגניב ממש ואחת התופעות המפתיעות.
קייזן – שיפור תמידי
מאז הבדיקה הראשונית שלי עברה יותר מחצי שנה ונשברו כמה שיאים אישיים בריצה וגם מספר הצלחות בתחרויות. לפני הישראמן האחרון קפצתי לבדיקת חידודים נוספת ואפילו הגעתי הפעם עם אחי, רץ חובב שהתכונן לרוץ במקצה השלשות בישראמן ועשינו לעצמינו נסיעה לצפון ובוקר של חידודי טכניקת ריצה במעבדה. בדיעבד, הייתה לנו אחלה תחרות והריצה שיחקה חלק משמעותי בהצלחה ובכיף שחווינו בחג הזה.
אמנם אילן המאמן שלי רוצה, ובצדק, לראות אצלי ריצות ותחרויות נוספות כאלה כדי לוודא שהשינויים הם ארוכי טווח ובני קיימא, אבל רק על הדוח המפורט שמקבלים בסוף הביקור במעבדה שווה להשקיע את ה-350 ש"ח לראות מה עושים נכון ומה לא נכון כאשר יוצאים לריצה. ההמלצה שלי, כתמיד, מגיעה ממקום של חוויה טובה ואני רוצה שתהיה לאחרים. מידע רוצה וצריך להיות חופשי. בהצלחה!
בעקבות הכתבה הגעתי למעבדה מהמרכז.
הדרך לא קצרה אך שווה כל רגע!
מקבלת הפנים החמה והאישית ועד לניתוח המקצועי וההסברים המאלפים וכמובן הדוח המסכם שקיבלתי.
שלומי ונמרוד מקצוענים, שירותיים ומגישים את החוויה בסבלנות, נועם וחדוות שירות והכוונה. באתי עם ציפיות גבוהות ולא התאכזבתי. למדתי מה אני עושה לא טוב והוא מקור לפציעות, מה עליי לשפר ומה יש לשמר והמחיר בעיניי ללא תחרות ויותר מהוגן.
ממליץ בחום רב לכל מי שרצ.ה בכל עצימות ומרחק!
בדומה לבדיקה אצל רופא או אופטומטריסט קשה להסיק מראייתו של האחר איזה משקפיים מתאימים לך..
שי תודה רבה, היה כיף, תמיד מוזמן –