כשנועה צבי קיבלה מקבוצה של שחיינים שעמדה לחצות את התעלה הצפונית בין אירלנד לסקוטלנד תשובה שלילית בנוגע לצירופה למסע, היא חזרה למלתחות בחוף צוק דרום, החליטה להפסיק עם ההמתנה ולקבוע לעצמה עובדה: היא תחצה את תעלת למאנש שמפרידה בין האיים הבריטיים לצפון צרפת בלי לחכות להזמנה מיוחדת, ובקבוצה שתהיה מורכבת מנשים בלבד.

"אבל גיוס הנשים היה קשה יותר ממה שחשבתי", הודתה צבי בשיחה מצרפת זמן קצר אחרי שהצליחה יחד עם עוד ארבע חברות לחצות את התעלה בזמן של 10 שעות ו-52 דקות, "ציפיתי שרק אומר שאני מחפשת לגייס קבוצת נשים וכולן יעמדו בתור, אבל זה לא היה ככה. באתגר של חציית התעלה יש מרכיבים שמרתיעים גם שחייניות מאוד חזקות שאליהן פנינו: הקור שהוא גורם מאוד משמעותי וגם המחויבות של לבצע את החלק שלך בתוך הקבוצה. אבל כשהגעתי לנשים שנמצאות בקבוצה הן עפו על זה, כאילו ישבו וחיכו לטלפון".

פרט לצבי הגיעו לאתגר חציית התעלה גם נעמי ליפין, תמר חושן, מיטל סאיסקי ואבישג קופמן-טורק, מאמנת הקבוצה והשחיינית הישראלית הראשונה שצלחה את התעלה, והתלווה אליהן גם הצלם איתמר גרינברג שתיעד כל רגע במסע. "בסופו של דבר הכל היה מעל ומעבר לציפיות שלי", סיכמה צבי, "הרגשתי בעננים מכל מה שעברנו ומההצלחה שלנו להגיע לקו הסיום. גם הזמן שהשגנו היה מדהים. כל החוויה היתה מאוד מיוחדת".

"האתגר כלל הרבה יותר מהלא מודע מאשר המודע | צילום: איתמר גרינברג

איך הורכבה תכנית האימונים שלכן לקראת הצליחה?
אבישג קופמן-טורק: "נתתי לבנות קווים כלליים בנוגע לאימונים שצריך לבצע במהלך השבוע כולל מספר הקילומטרים. לפחות פעם בשבוע התאמנו שני אימונים ביום, כשביצענו גם אימון לילה אחד בשבוע. האימון המסכם שלנו היה חציית הכינרת לאורך בשעת לילה, כדי להתרגל לתנאים האלה במידה וניתקל בהם. הנפח השבועי שלנו עמד על 15 ק"מ, ואכן האימון המסכם היה אחד מהדברים החשובים שביצענו, כי הוא אפשר לנו לשבת פעם ראשונה על סירה ולראות אחת את השנייה שוחה, ולהבין כמה הקבוצה שלנו חזקה ויוצאת דופן".

ואיך הניסיון שלך כמי שחצתה כבר את התעלה בא לידי ביטוי עבור האחרות, שלהן היתה זו הפעם הראשונה?
"יכולתי לתת להן יותר ביטחון שיהיה בסדר, כיף ושנעשה את זה. גם יכולתי לחלוק איתן המון פרטים על התעלה כתגובה לכל מיני שאלות שעלו כמו מהירות השחייה הנכונה בקור, איך אוכלים תוך כדי השחייה. הקבוצה שלנו כוללת נשים מנוסות, שכמה מהן עברו משחים בחו"ל, והן ממש טובות. כל מה שהן היו צריכות זה רק את הדיוקים הקטנים לתעלה ובנקודה הזו יכולתי לעזור".

הקבוצה, שזכתה לכינוי "נבחרת כל נשית", הורכבה מנשים בגילים 43 עד 61. כולן נשות קריירה, אימהות, אחת מהן גם סבתא, שהחליטו לצאת לאתגר הזה שכלל הרבה יותר מהלא מודע מאשר המודע. כמו לדוגמה הזמן שבו ייכנסו למים ויצלחו בפועל את התעלה.

"היה לנו חלון של שבוע לצליחה שאמור היה להתחיל ב-12.7", תיארה תמר חושן, "בגלל שאנחנו יודעות שהתעלה היא לא דבר צפוי, הארכנו את השהייה ליומיים נוספים. יש קבוצות שיושבות ומחכות גם שבוע לתנאים שמאפשרים צליחה שלפעמים פשוט לא מגיעים. לפני שיצאנו מישראל ביום חמישי האחרון בערב, הסקיפר שלנו כתב לי שצפוי בראשון מזג אוויר מצוין אם 'בא לנו להרטיב את הרגליים'. קיבלנו החלטה שאם זה מה שהוא אומר, אז אנחנו הולכות על זה. ביום שבת נפגשנו עם הסקיפר וקיבלנו אישור סופי לצליחה כי ידענו שאם יש יום לצליחה בתעלה לוקחים אותו, כי אי אפשר לדעת אחר כך מה יקרה. רצינו להגיע לארבעה ימי הסתגלות לטמפרטורת המים שהיא 16.4 מעלות, לעומת ה-28 מעלות בישראל, אבל הספקנו רק ארבעה אימונים ונכנסנו למים לצליחה".

"הקבוצה נתנה לי את הכוח לא לוותר ולחצות את התעלה" | צילום: איתמר גרינברג

וכמו בכל סיפור טוב גם במקרה הנוכחי אירע משבר שכמעט והעיב על האירוע כולו, כשחברת הקבוצה נעמי ליפין נפלה ונקעה את הקרסול בדרכה לסירה, מה שהעמיד את השחייה שלה בסימן שאלה. אבל בסופו של דבר הן התעשתו ויצאו לדרך שאותה סיימו בכבוד גדול, ובתואר הישראליות הראשונות שצולחות את תעלת למאנש במשחה שליחים ובנבחרת כל נשית.

"מהרגע הראשון לא יכולתי לדרוך על הרגל והבנות היו צריכות להתארגן אחרת", תיארה ליפין, "לחשוב על כל דבר פעמיים ולהסתגל ללוגיסטיקה הפתאומית, אבל מה שנוצר בינינו הוא כל כך מיוחד עבורי, וזה בא לידי ביטוי גם בשחייה בדמות דינמיקה מדהימה ושיתוף פעולה מיוחד ויחסים חמים. אני לא אדם של קבוצות, שנים שחיתי לבד, עד שהצטרפתי והרגשתי מהשנייה הראשונה שכאן זה אחרת. זה נתן לי את הכוח לא לוותר ולחצות את התעלה. טיפלו בי כל הזמן בצורה הטובה ביותר והצלחתי לעשות את זה".

הנשים החליטו טרם היציאה לגייס את הכוח שלהן עבור נשים אחרות והן חברו לעמותת "רוח נשית", שמסייעת לנשים שחוו אלימות להגיע לעצמאות כלכלית, וכבר גייסו כבר כ-56 אלף שקלים למטרה החברתית החשובה הזו. "ההרגשה הזו, של נשים שעוזרות לנשים, מאוד חיזקה אותנו במסע הזה", הודתה אבישג קופמן-טורק, "אני באופן אישי יצאתי לעצמאות לפני שנה וחצי, אחרי מסע ארוך שבו לא חשבתי שאצליח להתפרנס בכוחות עצמי. זו סגירת מעגל מבחינתי ואחת ממטרות האתגר הייתה לעודד עוד נשים לעשות את זה בישראל. אין שום סיבה שזה לא יהיה כמו בכל העולם, שספורט המים הפתוחים נשלט בידי נשים, ורק בארץ שלנו פחות נשים יוצאות לשחייה. אני מקווה שנעשה חשק ושנהיה הסנונית הראשונה. אנחנו רוצות לציין לטובה גם את קהילת מים פתוחים בישראל, שחבריה מאוד עזרו לנו ותמכו בנו לאורך המסע. הם היו, ועדיין, חלק בלתי נפרד מאיתנו ולא הפסיקו לדחוף אותנו קדימה".