עבור רבים, הביטוי "השמים הם הגבול" מעודד וממלא אותם במוטיבציה לעשייה אבל עבור אמיר מאיר, 45 מכפר האורנים, הביטוי הזה משקף את מציאות חייו היום יומית. בשנת 92 נפצע במלחמת לבנון בהתפוצצות שני מטעני צד מתחת לרכב בו נסעו הוא וחיילים נוספים שמצאו את מותם, הוא הוכרז כמת בשטח.
"בגיל 42 עזבתי את המקל והתחלתי לרוץ ומאז אני לא מפסיק" | צילום: אלבום פרטי
כתבות נוספות בנושא
בלי רגל ועם טונות של מוטיבציה עשה שלשה בישראמן גרמין
"זו הזדמנות להראות לכולם שרוח האדם היא אין סופית"
ראיון עם שי ראשוני | "אם לא יהיה יותר גרוע מבחינת מצבי הבריאותי, אהיה מאושר"
שתי גופות על הקרקע
"הגיעו שני מסוקי 669", מספר לשוונג מאיר, "ובתוכם רופא שאני קורא לו 'המלאך שלי' כי הוא הציל את חיי. הוא הגיע לשטח ובדק למי אפשר לעזור וכשהוא הסתכל עלי, היינו שתי גופות שזרוקות על הקרקע, אחרי שהרכב ספארי בו נסענו חטף מטען. אני שכבתי עם הפנים לכיוון הקרקע, היו בטוחים שאני מת. לפני כן בדק אותי חובש ולא מצא סימני חיים ועבר הלאה לשאר הפצועים. לידי שכבה גופה של חבר שלי שגם הוא מת. הרופא שהגיע התחיל לטפל בפצועים וראה את היד שלי, כנראה מתוך אינסטינקט היא זזה. כשהוא ראה שהיא זזה הוא ניגש אלי וניסה להציל אותי. הוא העלה אותי למסוק וביצע בי ניתוח ופתח לי את קנה הנשימה בשטח, דבר שבדרך כלל לא עושים אבל זו היתה הברירה היחידה להצלת חיי והוא הצליח להחזיר לי דופק. הגעתי לבית חולים רמב"ם ושם עברתי ניתוח מוח בו הסירו לי אונה וניתוחים נוספים. כעבור עשרה ימים התעוררתי מהעולם ההוא שאף אחד לא האמין שאחזור". הפציעה של אמיר מורכבת מאוד כיוון שמדובר על פציעת ראש והסרת חלק מהמוח. בתחילה, פלג גופו הימני היה משותק והוא נאלץ להתנייד בכיסא גלגלים. הפציעה משפיעה על הדיבור, קוגניציה וראייתו הולכת ומדרדרת עם השנים.
מגלה את עצמו מחדש
במהלך השיקום למד את מקצוע האופטיקה ועסק בתחום במשך 16 שנה. בשל התדרדרות בראייה נאלץ לפרוש מהתחום ולגלות את עצמו מחדש. הוא החליט ללכת לכיוון חדש לחלוטין עבורו, הספורט. הוא מצא עצמו נרשם ללימודים במכון וינגייט למרות שכולם סביבו הרימו גבה, "בתקופה הזו עדיין הלכתי בתמיכת מקל, זה היה לפני שלוש וחצי שנים". הוא סיים את התואר בוינגייט בהצלחה והחליט להירשם ללימודי תואר ראשון במכללת רופין, עם כל הקושי שהיה בדבר.
"ספורט זה סם חיים, פשוט חיים" | צילום: אלבום פרטי
לאט לאט החל בעבודת חיזוק על פלג גופו הימני שהיה חלש ונתמך ועם המון כוח רצון בשילוב הידע המקצועי שרכש הצליח להתחזק. הוא פתח עסק עצמאי ביישוב בו הוא גר לאימונים אישיים וקבוצות והתחיל לקבל לקוחות. הוא החל ללמד את עצמו כיצד ללכת ללא המקל ואז החלו לנבוט בו ניצני החלום לחזור ולרוץ, "מצאתי את עצמי חולם איך אני רץ שוב כמו הילד ההוא, בן ה-20 שנפצע". ביום הולדתו לפני שלוש שנים הוא הצליח לעשות זאת, "בגיל 42 עזבתי את המקל והתחלתי לרוץ ומאז אני לא מפסיק". הוא הציב לעצמו יעד ריצה להתאמן אליו, מרוץ הלילה של תל אביב, ריצה באורך 10 ק"מ. "סיימתי את הריצה והרגשתי כאילו נולדתי מחדש".
הוא החליט לרוץ את חצי מרתון תל אביב ואחריו החל להתאמן למרתון הראשון שלו, אותו עשה באמסטרדם כשילדיו המתינו לו נרגשים על קו הסיום, "בסוף המרתון בקושי יכולתי ללכת, אבל המשכתי להתאמן והחלטתי לרוץ את מרתון ירושלים. סיימתי אותו בזמן יותר טוב מאמסטרדם וגם הרגשתי שאני יכול לעשות עוד מרתון, הגוף שלי התחזק וזה דבר לא יאמן, אני מרגיש ששום דבר כבר לא גדול עלי מבחינת ריצה".
"גבולות נועדו שיפרצו אותם" | צילום: אלבום פרטי
שלשה מיוחדת בישראמן
השנה, חברו יחד לשלשה מיוחדת במינה בתחרות הישראמן, אמיר ויריב לב-ארי, שאיבד את רגלו במהלך תאונת אופניים כחלק מאימוניו לישראמן. "יריב התאמן אצלי במכון כושר", מספר מאיר. כשהזמין אותו יריב להשתתף איתו בשלשה בישראמן, ביטל אמיר את תכניותיו לרוץ במרתון טבריה והחליט להשתתף לראשונה בחייו בישראמן. "הישראמן הוא אירוע מאוד מעניין, יש לו את הסקסיות שלו וזה עבורי עוד אתגר, אין לדעתי גבול לאפשרויות. אפשר לעשות הכל רק ללמוד לעשות את הדברים כמו שצריך ואז אין גבול, אני לא מאמין בגבולות. גבולות נועדו שנפרוץ אותם אז אני פורץ אותם כשאני יכול. הישראמן עבורי הוא עוד יעד שיהיה חוויתי עבורי וגם לקחת איתי את המשפחה. אני מרגיש שגיליתי את האופי שלי מחדש וגיליתי מי אני באמת. היום אני מסתכל על עצמי במראה ואומר 'טוב לי עם מה שאני רואה'. פעם לא היה לי טוב להסתכל במראה, זה היה לי קשה ולא קיבלתי את עצמי וניסיתי לעשות מניפולציות, פשוט לא הייתי במקום בו הרגשתי שלם והיום אני כל כך שלםעם עצמי ויודע מה אני רוצה שזה כיף".
להרשמה לשלשות בישראמן לחצו כאן
מה הספורט עשה לך?
"ספורט זה סם חיים, פשוט חיים. הבוקר קמתי בשעה שלוש וחצי, יצאתי לריצה, סיימתי 19 ק"מ ואמרתי לעצמי 'איזה יופי, אני יכול לעשות לבת שלי יום כיף כי יש לה יום הולדת', אני פשוט חי בשביל הרגעים האולו בהם אני קם בבוקר לרוץ, לקבל את הלקוחות ולראות אותם נכנסים".
יש לך טיפ לאנשים שבמצבך?
"הטיפ הכי גדול הוא שהם צריכים למצוא את הדרך שתעבוד עבורם. אין דרך אחת נכונה. חשוב לפנות ולקבל עזרה אם אתם לא יודעים איך לעשות את זה, זו לא בושה לקבל עזרה. לי היתה את הפסיכולוגית שעזרה לי, האנשים סביבי ואת אשתי שתמיד יודעת להגיד את המילה הנכונה, הילדים שכמובן יודעים לקבל את אבא שלהם עם כל הקשיים וכל השמחות". בינתיים אין לו עדיין תכניות אחרי הישראמן, אבל ללא ספק נמשיך לראות אותו בתחרויות ואירועי ריצה.
