"אם תעבוד במה שאתה אוהב, בעצם לא תעבוד יום אחד בחייך". כריס סוגאי רכיבה משותפת וראיון על חומוס, עם כריס סוגאי, מייסד ובעלים של חברת ניינר – NINER

מאת:נמרוד כהן, צילומים: נמרוד כהן וניינר ישראל

איך אני אוהב לפגוש אושיות אופניים בינלאומיות! את חיי העיתונאים בתחום האופניים החלתי ב-1999 במגזין אופניים, ומאז יצא לי לסמן V על כמה חוויות מדליקות עם דמויות מהענף העולמי: אירוח בקבוצת הדאונהיל הרשמית של סנטה קרוז בדוראנגו, על אופני ה-V10 המקצועיים של הקבוצה, סשן קפיצות פרטי למצלמה שלי עם כריס קובאריק וקייל סטרייט בביג בר, קליפורניה, רכיבה אלפינית ורטובה בהובלת נינו שורטר ותומאס פרישקנאכט על סקוט קראבון משובחים, שיעור דאונהיל פרטי, ולימוד קפיצת gap בליאוגנג עם טרייסי מוזלי, סשן דרינקים ועשבי מרפא עם שני הבעלים של חברת קונה (Jack & Dan), שסיפרו איך באמצע מגרש גולף, ובסיוע סמי הזיה, הם רקחו את השמות והצבעים החדשים של אופני החברה, וויכוח בארוחת ערב עם ריצארד קאנינגהם (עורך עבר מיתולוגי ב-MBA האמריקאי) על חסרונות ההורסט לינק, אל מול עשרות עיתונאים משתאים על החוצפה הישראלית, מרדף אבוד אחרי אן קארולין שוסון במורד מסלול רטוב ומבוצבץ בהשקת ליין הביגוד של חברת MAVIC, רכיבה ארוכה לראש הר גבוה באיידהו עם גארי פישר וארוחת ערב איתו ועם אשתו הצעירה, כשהוא גומע את רוב היין ולא נותן לאף אחד אחר ספייס להכניס משהו לשיחה ועוד ועוד ועוד.

איך אפשר לא לאהוב חברת אופניים, שמדביקה על כל צינור עליון של השלדות שלה, את הסלוגן: "דווש כבר, לעזאזאל"???

על אף שעבור עיתונאי אופניים זה כיף גדול לטוס לחו"ל, להשקות דגמים חדישים מפנקות באתרי סקי ולרכיבות מבחן יוקרתיות, אחד הכייפיים הגדולים שלי, הוא אירוח אנשי אופניים בארצנו. ממגוון סיבות, שרובן מסחריות, רוכבים מקצוענים, מנהלי שיווק ומכירות, ואף בעלים של מותגים בינלאומיים, מגיעים מדי פעם לארץ, על מנת לחזק את המותג שלהם ואת קשרי העבודה עם המפיץ המקומי. יצא לי לפוגש אנשים אלו לא אחת, או כעיתונאי מראיין, או כמדריך ומוביל רכיבות, ותמיד-תמיד (טוב, נו, חוץ מהמקרה של בריאן לופס התחת) הרווחתי מהמפגש המון. היכרות עם אנשים ש"עשו את זה" בענף שאני כל כך אוהב, עם מודלים לחיקוי, עם גיבורי הענף, והכל עם אחלה רכיבות משותפות, המון צחוקים, וקינוח של אוכל ושתייה לא רעים בכלל.

למפגשים הישראלים האלו אפשר לקרוא בקלות מפגשים ציוניים, כי ללא ספק, אחת המטרות שלי בכל מפגש שכזה, היא להעיף לאורח את התחת, מכל המפגש עם ישראל: מתנאי ושבילי הרכיבה המעולים, ממזג האוויר, מהרצינות והמקצועיות של ענף אופני ההרים בארץ, מהחנויות המושקעות והמקצועיות, מהים, מבירות הבוטיק המקומיות, מהנשים שלנו, מהכנסת האורחים והחום האנושי, מהאוכל, מהמסעדות, מתל אביב, מאילת.

ואתם יודעים מה?
מה זה קל לי לעשות את זה. לא פגשתי עדיין את הרוכב שהצטרף ליום או כמה ימי רכיבה בארץ, ולא התאהב. טוב, נו, חוץ מהמקרה של בריאן לופס…

מעמיסים את הרכב של ערן גיל-בר, יבואן ניינר בארץ השכם בבוקר. מימין: ברט, כריס, ערן וארז וייס שמעמיס את הסינגולאר ס"ס שלו מאחור

חברת ניינר (Niner) היא אחת מהחברות הצעירות והמשפיעות ביותר בשוק האמריקאי, ולפיכך בכל העולם. החברה הושקה ב-2005, והיא מקדישה עצמה לייצור אופני הרים עם גלגלי 29 אינץ' בלבד. מאז הוקמה החברה, היא אחראית לקידום והטמעת חיידק הגלגלים הגדולים בכל העולם, וללא ספק הצלחתה במכירות ובמבחנים, היוותה את הקטליזאטור המשמעותי ביותר בכניסה הרצינית של ענקים דוגמת ספשלייזד, ג'יאנט, מרידה וכולי, לשוק ה-29.

ניינר ישראל, הוקמה ב-2007, עם זוגות ראשונים בארץ ב-2008, ומקימה, ערן גיל-בר, ניענע את השוק הישראלי כבר מרגעיו הראשונים, עם הברקות כמו פרסום ושיווק אגרסיבי בקומונות של תפוז, יזימת אירוע ספציפי ללקוחות עם אופני 29 אינץ', במשותף לניינר ולמותג גארי פישר זצ"ל (אירוע "אבירי הגלגל הגדול"), הפקת ימי רכיבה והדרכה ללקוחות ניינר ועוד. כיום ישראל היא השוק הבינלאומי השביעי בגודלו מחוץ לארה"ב (במכירות אבסולוטיות, לא יחסית לכמות האוכלוסייה הכללית!), תעודת יושר גם לשוק הישראלי שלא מפחד מחידושים ומיהר לאמץ את סטנדרט ה-29 כבר בימיו הראשונים וגם למפיצי ניינר בארץ.

השנה החליטו ערן ושותפיו להפצת ניינר מחברת D.A.A. להזמין ליום הלקוחות השנתי שלהם,את כריס סוגאי, מייסד ובעלים של חברת Niner, ואת ברט רוזנבאואר, מנהל המכירות העולמי של החברה. מספר מדריכים בכירים מ"עז הרים" ואני הדרכנו את הרכיבה בקבוצות ביום הלקוחות, אך את החבר'ה האמריקאיים הצלחתי לפגוש כבר לפני כן, ביום רכיבה חווייתי משותף, באזור אלון הגליל.

נפגשים

שבע בבוקר ואני מגיע למלון יוקרתי בטיילת תל אביב. קריר בחוץ, ואני מגיע רכוב על אופני ניינר כמובן (ה-JET RDO Carbon עליהם אני מדריך בסוף השבוע), עם תרמיל, וממתין לאורחים ולטרמפ שאמור לאסוף אותנו צפונה. האורחים דווקא יורדים בזמן. רכב האיסוף, פחות…

החברים יוצאים מהמלון עם שלל תרמילי ניינר ממותגים, סוודרים מצמר מארינו, גם כן ממותגים, כך שקשה לטעות בהם. אני מציג את עצמי עם שורת הפתיחה הבאה: “מספונסרים, אה??”, ובולע את הרוק כשאף אחד לא מגחך.

אח, אין כמו ריח של ארומה על הבוקר

במחלף חבצלת, אנו עוצרים לקפה או מיץ תפוגזר של בוקר, ערן גיל-בר פוגש אותנו, יחד עם עוד כמה זוגות של ניינר ועם ארז וייס מ-D.A.A. בדרך לחנות "מרכז השטח אלון הגליל" של דרור, שם נפגוש עוד כמה רוכבים שרוטים, אנחנו מתחילים את ההיכרות והסמול טוק. לשמחתי, אני מגלה שכריס הוא דברן לא קטן, יודע לספר סיפורים, וגם יש לו מה לספר. אני מספר להם על הרכיבות האחרונות שלי, מזכיר איזה מכר משותף שכבר רכב פה באזור, וגם מזכיר לכריס שראיינתי אותו בתערוכת יורובייק לפני שנתיים. ארז, פולני בדם (וייס, נו, מה רציתם?), מהמהם מכיוון ההגה: Yeah, he's a lucky guy ומספר שהעבודה שלי הכי טובה.

אני מיד מסביר להם מה זה "להיות פולני" בישראלית, ושופך אור על ארז המסכן: יבואן של מותגים קיקיוניים כמו שימאנו, קנונדייל, אורבאה, פאוורבר, לייזר, פרל איזומי, מפיץ ניינר ועוד כמה כאלו. הבחור כל כך מסכן, שיום העבודה הנוכחי שלו כולל רכיבה בסינגלים ואירוח רוכבים מחו"ל, ואת אחד מזוגות האופניים הפרטיים שלו, עליו רכבתי ב"מבצע יואב", כל אחד מאיתנו היה רוצה למסגר בסלון. אכן, הבחור מסכן, אבל אני בר מזל. שיהיה.

מסנגלים באלון הגליל

במגרש החניה של החנות, ודי מוקדם בבוקר, אנחנו פוגשים גם את יובל שוסטר, מכונאי-על, שהרכיב המון זוגות ניינר בארץ, והגיע לפה על שלדת ה-S.I.R. הכתומה והראשונה בארץ, בנויה כסינגלספיד, ואת מליסה קדוש, שועלת בן שמן ידועה ואחת הסינגל-ספידריות והניינריות החזקות והידועות בביצה. לפתע מסתבר לי שאני המוביל ברכיבה היום, ודרך האייפון אני מנסה להעלות את המקטע החדש של סוללים, כדי שלא נפספס אותו.

יצאנו להקפה עתירת סינגלים, שכללה את אלון הגליל הקלאסי, את כל סוללים, ובערך כמחצית מסינגל שמשית. די מהר התגבשה לה החבורה במין סדר פנימי קבוע. כריס יושב עלי ומוביל בכל הקטעים הטכניים. הוא פשוט אוהב טכניקה, וככה גם בנה את ה-JET RDO שלו: גלגלי איסטון הייבן מקרבון לרכיבת אול מאונטן, מזלג פוקס טאלאס שנפתח למהלך של 120 מ"מ, כידון רחב, סטם קצר, צמיגים רחבים, וכמובן, מוט כיסא טלסקופי. בכל פעם שהשביל הופך לטכני או/ובירידה, כריס עובר קדימה ומרביץ.

ברט הוא טיפוס די משלים לכריס. כריס נמוך ורחב כתפיים, ברט גבוה למדי. כריס אוהב לדבר כמעט כמוני וברט די שתקן. כריס מקליפורניה וברט מקולוראדו – ואולי זה אומר הכל. ברט חזק הרבה יותר ממה שהוא מסגיר, יש לו סגנון דיווש וסבולת של כבישון (וכך אכן התברר בהמשך). ואנחנו הישראלים? נחמדים, מתלהבים ומשקיעים באורחים שלנו. יובל חזק על הס"ס, אבל מליסה יותר ולארז יש מזלג לפטי שלא עובד כל כך, על הסינגולאר סוויפט שלו, אבל הוא עדיין לא יודע את זה, כי לא סיפרתי לו.

בסרטון הקצר שכאן, Ninerds in ISRAEL, אפשר לראות את הדקה האחרונה בסינגל אלון הגליל, ממש לפני הגלידה… סדר הרוכבים: כריס בחולצה הכחולה על JET RDO “שבילים”, מליסה ויובל על סינגלספיד S.I.R. מפלדה, ברט וערן על JET9 מאלומיניום וסוגר את הקבוצה ארז על JET RDO נוספים.

גלידת יוגורט עיזים

אחרי רכיבה של קרוב לארבע שעות (ברוטו), עם צחוקים, הפסקות חטיף (ציינתי כבר שארז הוא יבואן פאוורבאר? אז הסתדרנו…), מעברי מים וקצת צילומים, חזרנו מיוזעים ועייפים לרחבת החנות באלון הגליל, שהפעם כבר הייתה עמוסה ברכבים ולקוחות. אנו מעמיסים זוגות אופניים על הרכבים ומתקלחים במקלחות השדה שבחוץ, כשדרור קורא לנו להגיע לרחבת החנות. אני מגיע עם צידנית בירות ישראליות לאורחים, אבל ההפתעה שמחכה לי הופכת את הבירות למוצר טריביאלי משהו: מכונת "גלידה אמריקאית", שמכינה גלידה קפואה וטעימה רצח מיוגורט עיזים. כל אחד מוסיף לעצמו תוספות שונות (גרנולה ושות'), השיחה קולחת, מורשות הקרב מוחלפות ואני לא מבין איך לא חשבו על זה קודם. דרור – אתה גאון!

הראיון הרשמי

אחרי הגלידה והבירה, נכנסנו לרכבים ונסענו למסעדה מזרחית בזרזיר. לא יודע איך, אבל אחרי המסעדה הצלחנו להשתחל שוב לרכבים, וכמו עיתונאי טוב, הצקתי לכריס וברט, בראיון צפוף, תרתי משמע, שנמשך כמעט עד לתל אביב… מה שמעניין אותי אצל אנשי התעשייה הכבדה (כלומר אלו מחו"ל, שמייצרים, לעומת אלו בארץ, שמפיצים ומשווקים), זה איך הם הגיעו בצמתי החיים שלהם לעסק הזה, איך הם מצליחים לחיות ולהחזיק בית ומשפחה מזה ולאן הם הולכים בדיוק.

מה היו אופני ההרים הראשונים שלך?
"Yo Eddie של Fat Chance".
[פאט צ'אנס, למי שלא מכיר, היה מותג הקאסטום של רתך העל כריס צ'אנס, כנראה
פירמת הבוטיק הראשונה בצפון אמריקה, לפחות בתחום אופני ההרים. פורשי החברה
הקימו את חברת Independent Fabrication (שמפורשיה הוקמה Firefly…). פגשתי
שתי שלדותפאט צ'אנס שנמצאות בארץ, אחת מהן נמצאת כיום אצל ניסו רווח
האגדי ממצמן תל אביב… נ.כ.]

מה היה רגע ה"יוריקה" שלך? איך חשבת פתאום להקים חברה שתעסוק בגלגלים גדולים בלבד? זה לא שאתה גבוה או משהו (כריס אולי מגרד 1.70 מטרים, כנראה שלא)?
"ת'כלס, ניסיתי ונדלקתי. רכבתי בקביעות עם קבוצה של חבר'ה חזקים וטכניים בקליפורניה, ליד הבית. היו לי Soulcraft מדוגמים (כן, שוב מותג אופני קאסטום איכותי ויקר – נ.כ.), ויום אחד התגלגלו לידי גארי פישר עם גלגלי 29 מהדור הראשון. הורדתי מהם את ההילוכים, הפכתי אותם לסינגלספיד, והגעתי לרכיבה הקבועה. על אף שהיו אלו אופניים עם ציוד בסיסי מאוד ועם גיאומטריה פרימיטיבית, בעלייה הצלחתי לטפס קטע שתמיד התחפרתי בו, ובירידות הצלחתי לשבת על החבר'ה המהירים ביותר, שעד אז נעלמו לי די מהר. זהו, נפל לי האסימון".

סבבה, אז נולד במוחך רעיון. מה הלאה. איך מגשימים אותו, איך הקמת את ניינר?
"היה לי עסק לצביעת זכוכיות של משרדים ומכוניות בגוונים כהים, שהקמתי בגיל 19. את העסק החזקתי במשך 23 שנים, ובתקופה המדוברת, ב-2004, הגעתי כבר למצב בו אני יכול לעבוד רק יומיים בשבוע. בשלב הזה התחלתי להשתעמם ולחפש משהו אחר. אנשים תמיד אומרים "אם תעשה מה שאתה אוהב, לא תעבוד יום אחד בחייך", אז אמרתי לאישתי שאני רוצה לעסוק באחד מהבאים: או בפוקר, או בפורמולה 1 או באופני הרים… כשחוויתי את רגע היוריקה שלי, ב-2004, רק ארבע חברות ייצרו אופניים עם גלגלי29 אינץ', ובעיקר אופניים בסיסיים. אף אחת לא ייצרה אופניים מושקעים, אופני קצה, עם גלגלים גדולים, אז זיהיתי פה הזדמנות עיסקית, וקפצתי עליה".

מתי הפכתם לבינלאומיים?
"התחלנו לתכנן את החברה ב-2004, רשמנו אותה ב-2005, והחלנו לשווק ביוני 2005. היו לנו רק שתי שלדות אבטיפוס, והחלטנו להציג אותן באקספו של אירוע הסי אוטר קלאסיק (פסטיבל אופני ההרים הגדול ביותר בצפון אמריקה עם וותק של 21 שנים, קרוב ל-10,000 משתתפים, קהל גדול פי חמישה וארבעה ימי אירועים, רכיבות ותחרויות – נ.כ.). ברט עבד אז בחברת Ultimate, שייצרה מתקני אופניים איכותיים לסדנאות ולמכונאים. שאלתי אותו אם בא לו להציג על המתקן שלהם בתערוכה, אופניים חדשניים ומגניבים, והוא ישר הסכים. (אני מסביר לכריס: רואים שברט לא ישראלי, כי אם הוא היה ישראלי הוא היה גובה כמה $$$ עבור ה"טובה" הזו. ברט אגב, גם הוא דלוק וותיק על אופני 29. הוא הבעלים הראשון בעולם של אופני 29 אינץ' של חברת IF, שהוזכרה בתחילת הכתבה. את אופני הכביש שלו, שלדת XS חלומית ויקרה להחריד מאותו מותג, עם שילובי טיטניום וקרבון, הוא קיבל תמורת חמישה מתקני אופניים, שסופקו לחברה – נ.כ.). הרגשנו שהולך להיות משהו טוב, שמנו מודעה בדף הצ'אטים של אתר mtbr על השקת האופניים, הדפסנו מלא מדבקות וכובעים ממותגים ופתחנו דוכן באירוע".

"שלושה ימים לתוך האירוע ולא הצלחנו למכור אפילו שלדה אחת. למעשה, בקושי הצלחנו לשכנע עוברי אורח לנסות את האופניים שלנו. התסריט הקבוע היה כזה:
– 'היי, רוצה סיבוב על אופניים חדשים ומגניבים, עם גלגלי 29 אינץ'?'
– 'לא, תודה, שמעתי שזה מאעפן'

מכרנו רק כובע אחד, מכל מה שהכנו, לבחור קירח שעבד בדוכן סמוך, ונתקענו עם מלאי גדול של חולצות וכובעים. ככה למעשה החלה החברה שלנו…"

אז מתי העניינים החלו לזוז?
"ביולי החלנו למכור שלדות ואופניים. בגלל שלא הצלחנו לשכנע כמעט אף דילר להחזיק ולמכור אופני 29, מכרנו את רוב הזוגות ישירות ללקוח, ודרך אתר האינטרנט שלנו. חשוב שתזכור, שב-2005 היה לאופני 29 מוניטין גרוע, וכמעט לא היו גלגלי 29 אינץ' למעצורי דיסק. אנחנו החלטנו לייצר שלדות למעצורי דיסק בלבד, אבל הרוכבים המסורתיים עדיין השתמשו במעצורי וי. אמריקן קלאסיק היו אז החברה העצמאית היחידה שייצרה גלגלי 29 אינץ'. מדובר ממש על הימים הראשונים. משם זה פשוט התגלגל כמו כדור שלג, ובערך ב-2008 הבנתי שיש לניינר עתיד רציני, אז מכרתי את החברה הקודמת שלי, כדי להתרכז בניינר באופן בלעדי. מאז העסק עובד חזק והולך וגדל".

בוא נעבור לדבר קצת על ימינו אנו. ספשלייזד ערכה בשנה שעברה
השקה למדיה, אקסלוסיבית לדגמי ה-29 אינץ' שלה, וחשפה שם כ-30 דגמים. זה
אומר שהענקים, השחקנים הגדולים התעוררו, וכעת עובדים במלוא כוחם, כדי לשלוט
בשוק ה-29. ניינר כבר אינה שחקן ייחודי, מוביל וראשוני. איך אתם מתמודדים עם זה?
"זה נכון, התחרות כיום קשה מאי פעם, אבל אנחנו מוכנים אליה. בזמן שהגדולים ישבו על הגדר והתמהמהו, אנחנו השקענו המון במחקר ובלימוד עמוק של אופני 29 אינץ', והשגנו יתרון גם בידע וגם בנתח השוק שלנו. זה  דומה במקצת למה שקרה בשוק הצילום הדיגיטאלי. בימי הפילם היו שני ענקים ששלטו כמעט בכל השוק: קנון ונייקון. בתחילת המהפיכה הדיגיטאלית, שני גופי הענק הללו, לא קפצו במלוא כוחם לשוק זה, אלא ייצרו ליין שלם של פילם לצד ליין מצומצם של דיגיטאל. מי שכן קפצו לבריכה הזו במלוא המרץ, והחליטו לייצר אך ורק מצלמות דיגיטאליות, היו גופים כמו קאסיו וסאמסונג, שלפני כן כלל לא היו קיימים בשוק הצילום. כשהגופים הגדולים התעוררו הם כמובן עשו זאת בגדול, ולקחו נתח שוק בחזרה, אך המתחרים החדשים נשארו לתמיד, עם נתחי שוק מרשימים, שנלקחו מהגדולים, וכבר לא חזרו אליהם. זה משקף די טוב גם את המצב שלנו מול השחקנים הגדולים בשוק האופניים, כי כולם מייצרים אופני 29 כיום. נקודה חשובה נוספת, שמייחדת את ניינר ומייצרת לה יתרון אדיר, היא המיקוד שלנו כחברה. אנחנו מייצרים אופני הרים מצויינים, מרמת מחיר בינונית ומעלה, לרוכבים רציניים בלבד, כאלו שרוכבים המון. כל המשאבים שלנו ממוקדים בפלח הזה, בסוג האופניים הזה ובקהל הרוכבים הזה בלבד. אין לנו אופני כביש, ילדים, BMX, דאונהיל, דירט, עיר או סייקלוקרוס, אין לנו אופניים ברמת מחיר של 1,000$. החברות הגדולות חייבות להחזיק ליין שלם, ויוצא מן הכלל, של אופני כביש. הן צריכות להחזיק גם ליין של אופני הרים, טאנדמים, אופני ילדים, ובכלל, עיקר הרווחים שלהן מגיעים ממכירת אופניים במחיר של 1,000$, אחרת הן לא היו בגודל הזה, כי שם נמצא רוב המכירות שלהן. הן צריכות לייצר גם צמיגים, וביגוד, וקסדות, ונעליים ועוד ועוד. אם תסתכל על רוב החברות בעולם שמייצרות מלא מוצרים, בהמון קטגוריות, תתקשה מאוד למצוא חברה שמייצרת מגוון מוצרים יוצאים מן הכלל. רובם הם פשוט מוצרים 'בסדר'. אבל אם תיקח חברות שממוקדות במשהו אחד, תראה שהן נוטות להציע משהו מיוחד ביחס למתחרים, ויחזיקו מעמד היטב בתחרות".

יש פרגמנטציה בקרב הסוחרים בשוק האמריקאי, והתחרות מובילה חברות גדולות כמו ספשלייזד וטרק לנסות וליצור בלעדיות בחנויות שמשווקות אותן, או לפתוח חנויות מותגיות בעצמן. איך אתם מוכרים בארה"ב? מי מחזיק ומוכר ניינר?
"בארה"ב יש כ-4,000 חנויות אופניים, ואנו מיוצגים ב-300 מתוכן, קצת פחות מ-10%. זה איזון טוב מבחינתינו. אם יהיו יותר מדי דילרים של ניינר באותו אזור, הם יילחמו בינם לבין עצמם, יורידו מחירים ויפגעו במותג. למותג שלנו יש אישיות משלו ומוניטין מצוינים, כך שמי שרוצה ניינר, יגיע לדילר הקרוב אליו, גם אם הוא נמצא בעיר הסמוכה. זה לא מותג שצריך להיות בכל פינה ובכל חנות, ולא במטרות שלנו להפוך לחברת האופניים הכי גדולה ונפוצה".

פגשתי אותך לפני כשנתיים בתערוכת יורובייק, שם חזית שתוך חמש שנים, החברות יפסיקו לייצר אופני 26 אינץ'. כמעט וצדקת, וכיום הרבה חברות כבר לא מייצרות שלדות זנב קשיח עם גלגלי 26. חלק נרחב משלדות השיכוך המלא, גם הוא עם גלגלים גדולים. בכל אופן, לפי התחזית שלך, יש ל-26 עוד כשלוש שנים… לדעתך אין שום סגמנט בו ל-26 עדיין תהיה אמירה? אופני מתחילים? אול מאונטן? רכיבה אגרסיבית?
"אמרתי, ואני עדיין אומר: אין דרך מהירה יותר מנקודה א' ל-ב', מאשר על אופני 29 אינץ' שלנו. עם זאת, אני לא אומר ש-29 טוב לכל תחומי הרכיבה. דירט ג'אמפינג, ופעלולים כנראה יישארו על גלגלי 26 אינץ', כי צריך אופניים קטנים שקל להעיף ולסובב באוויר. הכל תלוי במה אתה רוצה לעשות עם האופניים. בשורה התחתונה – וזו הרגשת הבטן שלי – תוך שנים ספורות לא יהיו יותר אופני 26 באזור. אני לא יכול להוכיח את זה, אבל זה מה שאני מאמין שיקרה".

בטח שאלו אותך את השאלה הבאה הרבה לאחרונה: מה עם הסטנדרט החדש של גלגלי 650b או 27.5 אינץ', הסטנדרט עליו נינו שורטר מנצח כעת תחרויות בסבב העולמי? האם זה רק טרנד או מדיום עם יתרונות משלו? האם הוא מציע ביצועים טובים יותר מאשר ה-29? האם תייצרו כאלו אופניים?
"יש לגלגל 650b יתרונות על גלגל 26 אינץ' מסורתי, זה בטוח, אבל יש כאן גם שיקולים שיווקיים ואופנתיים. הגלגל הזה פה כבר תקופה ארוכה, עם צמיגים, חישוקים, שלדות ומזלגות ייעודיים, אבל לא ממש שמעו עליו ברצינות עד לפני כמה חודשים. יש מספר חברות שכמעט ונשארו מחוץ למשחק ה-29 אינץ', והן רצו לנכס לעצמן משהו משלהן, שיהיה ייחודי וראשוני להן. מה שמעניין פה הוא, שהסטנדרט הזה נדחף על ידי התעשייה ולא על ידי הרוכבים. אני חושב שהסטנדרט הזה לא יחזיק מים וייפול על הפרצוף".

זו בערך הפעם היחידה במהלך הראיון, בה אני שם לב שכריס מתחיל להרגיש לא בנוח, ולא מדקלם לי תשובות מושלמות וסגורות הרמטית, אז אני מקשה: אתם לא תייצרו אופני 650b בעתיד?
"יש בארה"ב אופני 650b מ-2006 ואנו רוכבים ומנסים אותם בערך מאז. לרוכבים מסוימים זה יכול להיות סטנדרט הזהב. נינו שורטר, שזכה בתחרות גביע העולם עליהם, הוא בגובה 1.72 מטר בלבד, והוא ניסה אך לא הסתדר על אופני ה-29er של סקוט. הוא ייחודי, אבל לצידו יש עשרות מנצחי תחרויות על אופני 29 אינץ'. במרוצים כמו הקייפ אפיק, כל המקצוענים, ללא יוצא מהכלל, רוכבים על 29. בכל אופן, גם אם ייכנס סטנדרט חדש ונוסף לתעשייה, אני לא חושב שזה ישפיע עלינו. מה שבטוח, שלדילרים בחנות, וללקוחות חדשים שמגיעים לחנות ורוצים להיכנס לספורט, זה לא הולך לעשות את החיים קלים יותר"… (בחודש שאחרי ביקורו של כריס בארץ, יצא לי לראיין גם את כריס קוקאליס, מייסד ובעלים של אופני Pivot וגם את כריסטוף ריצלר, מנהל חטיבת השירות האירופאית של Fox Racing, ולשניהם הייתה פרספקטיבה שונה על אופנת ה-650. על כך ועוד בראיונות שיתפרסמו איתם בקרוב – נ.כ.).

רכבתי על האייר9 קרבון הישנים, בתצורת סינגלספיד ומזלג קשיח. הם היו מהירים וקלים להפליא, אך קשיחים באורח בלתי מתפשר, ופירקו לי את הידיים והגב די מהר. מה חדש בדגם ה-Air9 RDO החדש שהבאתם עימכם ליום הלקוחות הישראלי של ניינר?
"הפכנו את האופניים לרכים ומגיבים יותר. ההיקף ושטח הפנים של הצינור העליון ושל הצינור התחתון הוקטנו בכ-20%, לכן השלדה קלה יותר,קשיחה פחות ומייצרת רכיבה רכה ומגיבה יותר. הצינור העליון שלנו נמוך מאוד, כי אז האופניים יותר קלים לזריקה והטיה מצד לצד תחת הרוכב (flickable). פועל יוצא של תכנון זה, הוא מוט כיסא ארוך יותר, ולכן גמיש יותר. מוט הכיסא החדש, מסדרת ה-RDO החדשה שהשקנו, שכוללת כרגע גם סטם וכידון קרבון, הוא הגמיש ביותר בשוק, ותוכנן לאפשר תנועה אחורה. לא חייבים צינור בקוטר 27.2 כדי לייצר גמישות במוט ובצינור הכיסא, זו חשיבה ישנה… אפשר היום לתכנן מוט עם גמישות לציר אחד וקשיחות לציר אחר, על ידי משחק בסוגי סיבי הקרבון, הכיוון שלהם והאריגה שלהם. אנחנו ייצרנו את מוט הכיסא הגמיש בשוק, והוא בקוטר 31.6 מ”מ, מה שמאפשר לאלו שרוצים להשתמש במוט כיסא טלסקופי לעשות זאת, ועדיין להגיע לקשיחות שרצינו, באזור הציר המרכזי".

אתם מייצרים אופני קרבון קצת פחות משנתיים, עם שני דגמי ה-RDO (ז"ק וש"מ). האם אתה מאמין בעמידות ובקשיחות שלהם?
"אנו נותנים אחריות מלאה לחמש שנים, לכל שלדת קרבון שלנו. ה-JET RDO שלי בנויים עם  מזלג במהלך 120 מ"מ מלפנים, צמיגים וחישוקים רחבים, כידון רחב, ואני רוכב עליהם אגרסיבי ככל שאני יכול. יש לנו רוכבים שמנצחים תחרויות אנדורו וסופר די על האופניים האלו. מבחני הריסוק והשבירה שלנו מראים שאלו הניינר הכי קשיחים וחזקים שייצרנו עד כה. קרבון הוא החומר שממנו נראה יותר ויותר אופניים בעתיד, עד שרמת המחיר שלו לא תהיה כזה אישיו. זו גם הסיבה שאנו לא משקיעים בדגם טיטניום, ששאלו עליו כאן בישראל כל כך הרבה אנשים. רוב הלקוחות שלנו לא ירצו לקנות שלדת טיטניום, אלא שלדת קרבון".

הגענו לתל אביב, ואני נפרד מכריס וברט, רק כדי לפגוש אותם יומיים לאחר מכן, באירוע של ניינר. לשמחתי, הגעתי לאירוע הזה על ה-JET9 RDO (שיכוך מלא מקרבון עם 100 מ”מ מהלך מלפנים ומאחור), ויצאתי ממנו לעוד 3 שבועות על ה-AIR9 RDO (זנב קשיח מקרבון, עם 100 מ"מ מהלך מלפנים) היפהפיים והקלים בטירוף. בקרוב יעלה המבחן המשווה בין שני הזוגות: שני זוגות אופני קצה מקרבון לרכיבות XC ומרתון, אחד עם שיכוך מלא ואחד  עם בולם זעזועים קדמי בלבד – מה עדיף?

  נמרוד כהן – עיתונאי אופניים, בעלים ומנהל של "עז הרים – הדרכות והפקות",
יזם ומפיק אירועי רכיבה וספורט, מדריך רכיבה, כרוז ומנחה מקצועי ועוד כמה
דברים. כותב בשוונג על אופני הרים, ציוד רכיבה, מסלולים, חוויות אישיות
ועוד.
\