בדרך כלל, כדי שתחרות איש ברזל תספק סיפור מרכזי במהדורות החדשות בארצות הברית ואפילו ב-CNN, צריך לקרות בה משהו מאוד מיוחד – משהו שירגש לא רק את מי שמתעניין באופן שוטף בטריאתלון למרחקים ארוכים. והשבוע, מיליוני אנשים בעולם נחשפו לסיפורו של ג'ון יאנג – נמוך הקומה הראשון שסיים תחרות איש ברזל. הוא עשה זאת בחודש שעבר במרילנד.
עוד כתבות בנושא
עדי דויטש קטוע הרגל סיים את תחרות האולטרה-מן
סיפורם של דיק וריק הויט
רצים להתנדב: "פעילות לאנשים עם מוגבלות היא בעדיפות עליונה אצלי"
מקשיב להנאה ולא לכאב
ג'ון יאנג נולד עם אכונדרופלזיה, מחלת עצם מולדת הגורמת לקיצור ניכר של הגפיים כשהגו כמעט תקין. הוא בן 50, מתנשא לגובה של 1.32 מטר, ועובד כמורה בבית ספר בעיר סיילם במסצ'וסטס. נקודת המפנה בחייו הגיעה שסבל מבעיה רפואית אחרת, תסמונת דום נשימה שזו הפרעת שינה קשה. כחלק מהטיפול הוא הבין שהוא חייב אורח חיים בריא כי גם משקלו הגיע ל-88 ק"ג שזה המון ביחס לגובהו. יאנג החליט לחזור לשחות כי זו פעילות הספורט שהוא ידע לעשות, ותוך כדי הטיפול בהפרעות השינה וההרזיה הוא הרגיש מלא באנרגיות.
יאנג הרגיש שהוא רוצה להפיץ את הבשורה של חשיבות הפעילות הגופנית לגוף ולנפש, ודרבן את תלמידיו להגיע לפחות פעם בשבוע לבית הספר ברכיבה על אופניים. תוך כדי גם הוא התחיל לרכוב, וגילה שלא רק שזה עוזר לו להמשיך להוריד במשקל ולהרגיש טוב, אלא שהוא גם יכול לרכוב יותר בכל פעם.
כל זה אגב קרה ב-2006, שלוש שנים מאוחר יותר יאנג צפה באינטרנט בקליפ של דיק וריק הויט מסיימים תחרות איש ברזל. מדובר באב ובנו, שסובל משיתוק מוחין ולמרות זאת היה צמוד לאביו לאורך כל התחרות. זה היה סיפור גדול שתפס כותרות בארה"ב ובעולם. יאנג החליט שהוא רוצה לעשות טריאתלון, הוא כבר שחה ורכב על אופניים, אבל לא היה לו שום ניסיון בריצה, מה גם שהרופאים המליצו לו שלא לרוץ בגלל בעיית הגפיים שמצריכה מדי פעם גם ניתוחים. הדעה הרווחת במקרה הזה היתה שלאנשים עם אכונדרופלזיה יש רגליים מאוד חלשות, והם בטח לא אמורים לרוץ למרחקים ארוכים.
הרגליים באמת כאבו לו בריצה הראשונה, אבל הוא החליט להקשיב דווקא להנאה ולא לכאב, וכך התחיל מסלול הטריאתלון שלו. תחילה מרחק ספרינט, אחר כך מרחק אולימפי, חצי איש ברזל, ובסך הכל יותר מ-40 טריאתלונים מתוכם 8 למרחק חצי איש ברזל, ושמונה מרתונים כולל בוסטון וניו יורק. מי שמגיע להספק כזה בהחלט יכול לפזול לכיוון מרחק איש הברזל שזה אומר שחייה של 3.8 קילומטרים, רכיבה ל-180 קילומטרים וריצת מרתון של 42.2 קילומטרים. וזה היה התכנון של יאנג.
האופניים הותאמו אישית
השנה הוא החליט לעשות את זה לכבוד יום הולדתו ה-50 ובחר בתחרות האיירונמן במרילנד. מהרגע שנרשם הוא קיבל סיוע מקצועי ממנהל התחרות, חברת אופניים ממסצ'וסטס עיצבה דגם נג"ש שהותאם לו אישית בסיוע של תרומה כספית מאשה שהסיפור הזה נגע בה במיוחד כפי שמספר יאנג. "יש לה קרובת משפחה נמוכת קומה, והיה חשוב לה להוכיח לעולם שלא משנה איזה גוף יש לך, אם תרצה מספיק ותעבוד קשה תוכל לעשות אתו הכל".
האימונים לתחרות איש ברזל מצריכים שעות מרובות של עבודה קשה שמתבטאת בנפחים גבוהים. במקרה של אדם נמוך קומה העבודה מן הסתם מאומצת יותר ועמוסה יותר כי יש לו הרבה יותר צעדים בריצה. את הריצה הארוכה השבועית הוא חילק לשתיים, גם כדי לפנות יותר זמן לרכיבות הארוכות. אבל הוא עשה כל מה שצריך לעשות והגיע לתחרות מוכן.
ביום התחרות עצמו מזג האוויר לא האיר פנים ומרילנד היתה גשומה ואפורה. התחרות לא בוטלה, אבל הותאמה לתנאי מזג האוויר. אחרי שיאנג שרד את קטע הרכיבה השטוח אבל רטוב הוא עבר לריצה תחת גשם ועל שלוליות, שבמקרה שלו היו הרבה יותר גבוהות מאשר לאדם בגובה הממוצע. "המים הגיעו לי עד הירכיים. זה היה מטורף אבל זה הצחיק אותי. חשבתי לעצמי שזה עוד מבחן להראות מה אני יכול לעשות".
"לא יכולתי לדמיין דרך טובה יותר"
בקילומטרים האחרונים של הריצה שלו המאמן שלו צעק לעברו שיש תחרות איש ברזל ראשונה רק פעם אחת בחיים, ושהוא צריך לזכור כל רגע. "חשבתי על כל האנשים בחיים שלי שאמרו לי שאני מוגבל לעשות כל מיני דברים בגלל הגודל שלי, ושאני לא יכול. ואז צעקתי 'תראו אותי עכשיו' בפרץ רגשות גדול".
יאנג הגיע לקו הסיום לאחר 14 שעות ו-21 דקות וקיבל את המדליה מאשתו ובנו שחלק אתו את הרגע ההיסטורי הזה שבו בפעם הראשונה בהיסטוריה אדם נמוך קומה מסיים תחרות למרחק איש ברזל. "לא יכולתי לדמיין דרך טובה יותר לסיים את התחרות", הוא אמר אחר כך. ועוד הוא אמר: "אני רוצה להוות השראה עבור אנשים שהם מאותגרים פיזית ומנטלית. אני רוצה שהם יראו אותי ויגידו לעצמם שהם גם יכולים לעשות את זה. הטריאתלונים לגמרי שינו את חיי, ואני אמשיך לעשות אותם". אגב, האתגרים הבאים אליהם יאנג כבר נערך הם מרתון בוסטון ואליפות העולם הבאה באיש ברזל באוקטובר 2017 בקונה, הוואי.