חלפו שבועיים מאז סיים ניר אלתר במקום ה- 3 את אליפות אירופה באולטרה טריאתלון. התחרות התקיימה בווילס, בריטניה (3-5 בספטמבר 2011). מקסימום של 40 מתחרים יכולים לזנק והיא מתקיימת במשך 3 ימים ברציפות. יום א – 10 ק"מ שחיה + 145 ק"מ רכיבה. יום ב – 280 ק"מ רכיבה. יום ג – 84 ק"מ ריצה. אמא של ניר אלתר, אשר הייתה ראש צוות הלווי, מסכמת
מאת:דנה אלתר
הבלוג של ניר אלתר בשוונג – מעבר לאיש הברזל
משנת 1983 התחרות מתקיימת בהוואי. המוטו שלה בשפת המקומיים מסתכם בשלוש מילים: אלוהה, קקואה, אוהנה.פירושן: אהבה , עזרה , משפחה. זוהי הרוח אותה מקנים המארגנים בהצלחה רבה למשתתפים שבהתחלה חוזרים כמו תוכי אחר המילים , אך הן מחלחלות ועושות את שלהן ויחסים מיוחדים נרקמים בין הצוותים בעת התחרות .
מורכבות התחרות דורשת מהאתלט, כתנאי הכרחי, להרשם בליווי של לפחות 2 אנשי צוות שתפקידם לנווט, להזין, לעזור טכנית, לעודד לדבר וכל שנדרש ב"יום העבודה" הארוך ( 8-12 שעות ביום). בקיצור להוציא לפועל את יכולתו של האתלט. זוהי התחרות בה בחר ניר לקחת חלק.
השנה, בפעם הראשונה, התקיימה התחרות גם באירופה – בווילס שבבריטניה. גם תחרות איש הברזל הראשונה של ניר התקיימה באנגליה … כשניר סיפר לי בפעם הראשונה על התחרות ומורכבותה לא האמנתי למשמע אוזני , הקושי נראה כמעט כבילתי מושג , אך ככל שעבר הזמן והאימונים התעצמו הבנתי שניתן ושניר יעמוד במטרה בכבוד , בכבוד רב !
חלפה לה שנת אימונים ,שנה מלאת חוויות שנוצרו משעות רבות של ביחד בדרכים, מרצון משותף להשתפר פיסית מנטאלית ,בתזונה ,בהכנת הציוד בבניית תקשורת ואמון הדדי מיוחד . שלושה שבועות לפני התחרות יצאנו עמוסי ציוד לווילס , אחרי כ 5 שעות נהיגה מלונדון הגענו ל BETWS-Y-COED העיירה המארחת , האזור נראה מבטיח…
למחרת , עם שחר, מלאי סקרנות נכנסנו לרכב כדי להכיר את מסלולי הרכיבה שעד כה הכרנו ממפות גוגול בלבד. התחלנו בנסיעה ומייד, ללא הכנה ,עליות ירידות, כבישים צרים ללא שוליים ושוב עליות ארוכות שלא נגמרות, "מגרשי המשחקים” שלנו כמו הגלבוע , מעלה גמלא כורסי וחד נס ,נראים באמת כמגרש משחקים …
אחרי שעה קלה ניר עוצר אותי ומודיע שעכשיו כאן ומיד הוא חייב להרגיש את המסלול ברכיבה על אופניים והמשכנו כשהוא על אופניים ואני ברכב. האזור מהמם ביופיו , ירוק ירוק ומים כמה מים בנחלים, במפלים וסתם ניגרים מההרים, באגמים הקטנים והגדולים עם ובלי שם. היו שם גם המון כבשים עד כי אין ספק שהן שולטות באזור ומכסות את הגבעות וההרים. הן בנחת הן חוצות את הכביש או הולכות לאורכו , הן עוברות בין ועל גדרות האבן בין מאות השנים . הנשימה נעתקת מרוב יופי.
יצאנו מהארץ בשלהי אוגוסט כשהטמפרטורות 30 מעלות ויותר. בווילס, בבוקר, 5 מעלות ובצהריים מקסימום 20. רוב הזמן גשום. כל שעת שמש הינה נס לו כולם מייחלים. הבנו מדוע שיחת היום כאן נסבה על מזג האוויר …
הבוקר הראשון בווילס חולף בהתרגשות ובהכרת חלק ממסלולי הרכיבה. אחר הצהריים יועד להכרת האגם בו תתקיים השחייה. על פי נתוני השנים הקודמות טמפרטורת המים צריכה להיות 16 מעלות + – אך השנה הייתה שנה קרה במיוחד בווילס והטמפרטורה באגם 12 מעלות, באוגוסט. למרות הקור המאיים ניר נכנס לאגם לשחייה של כשעה. קר , רוח , אני עם סוודר וכובע צמר לא נעים להגיד שאני קופאת מקור כשהוא נכנס למים. כשניר יצא מהמים היו כפות הידיים והרגליים שלו לבנות כשהשפתיים לא זזות. ממש כמו אחרי זריקה בטיפול שיניים. "איך?" אני שואלת. "בסדר, צריך להתרגל" הוא עונה. מעתה מידי יום נגיע לאגם לתרגל כדי להתרגל. שלושת השבועות, לפני התחרות, חולפים להם באימונים, בהכרת האזור , המסלולים ומזג האוויר, תרגול הרכיבה והנהיגה בצד שמאל של הכביש. הזמן חולף במהירות.
יום התחרות מתקרב ואיתו סף ההתרגשות עולה. התכנסנו להכרת המשתתפים. נרשמו 35 והגיעו 29 מ- 16 מדינות. כל אחד מרשים יותר ממשנהו. אחד במספר התחרויות בהן השתתף, השני בסוג התחרויות בהן לקח חלק, האחר בתוצאות אותן השיג לאורך השנים, לחלקם חולצות עם רשימת נותני חסות מכובדת , חלקם שקטים חלקם מוחצנים אבל כולם מרשימים. כבוד וגאווה שניר חלק מחבורה שכזו , אושר!
התחרות
היום הראשון – 5 בבוקר, אנחנו לשפת האגם, עדין חשוך, כל צוות עם פנסיו פורק את הציוד. ההתארגנות מתחילה ללבוש עוצמה, המארגנים מכנסים אותנו, אנשי הצוות והאתלטים, להנחיות אחרונות. מזכירים לנו שההתמודדות הקשה היא עם עצמנו יותר מאשר עם המסלול או ומזג האוויר וגם שלפנינו שעות של עבודה בה רב הנסתר על הנגלה. ג'יין, מארגנת אליפות העולם מהוואי, נושאת תפילה ומודה בשם כולנו על האפשרות שניתנה לנו להשתתף בתחרות- אירוע זה. עם הזריחה נשמעת שריקת הפתיחה והשחייה מתחילה, 10 ק"מ בשלושה סיבובים. אחרי 40 דקות נדמה לי שאני מבחינה בניר מסיים את הסיבוב הראשון, יכול להיות?
כן , זה ניר מסיים את מסלול השחייה ויוצא רביעי מהמים. אנחנו מסייעים לו להתארגן והוא יוצא במהירות לרכיבה. אנחנו אחריו ברכב. אחרי כ 3 ק"מ מסמנים לנו להמשיך ישר במקום לפנות ימינה. זה בשונה ממפות המסלול שבידנו. אנחנו מתבוננים אחד בשני ועושים כפי שהורו לנו. ניר רוכב במעלה הגבעה ובמקביל למסלול המקורי. לא הגיוני בעיני לא מבינה איך נתחבר עם המשך המסלול. אני צופרת לניר בכל הכוח מסמנת לו להסתובב. זו הייתה החלטה טובה משום שבדיעבד התברר לנו כי במקום התקיימה תחרות אופנים מקומית. ניר "טס" חזרה למסלול המוכר. 25 דקות הלכו לאיבוד כתוצאה מהטעות. ניר נותן את כולו לסגירת הפער שנוצר. הוא לא מאבד את קור רוחו, לא מבזבז אנרגיה לשווא ולמרות הכול מסיים שלישי את היום הראשון.
היום השני – 280 ק"מ רכיבה על אופניים. המסלול פתוח לכלל הרכבים. עליות ירידות כבישים צרים בנוף המהמם. יום יפה ללא גשם. שעות של עבודה – 5,000 מטר של טיפוס מצטבר. עבודה קשה מאתגרת ומהנה. ניר סיים חמישי את היום.
היום השלישי – 84 ק"מ ריצה. ההזנקה ב- 7 בבוקר. הגשם והרוח איתנו מתחילת היום ולכל אורכו פרט למספר דקות. הרוח חזקה ובפנים. אנחנו לא מכירים עוצמות כאלה גם לא מהאימונים בעין זיון. ניר רץ במהירות שתוכננה. אדוארדו, המאמן, מוטרד אך מעודד, רושם מהירויות ושואל אותי להתרשמותי מניר וממהירותו. "הכול בסדר" אני עונה. לוויתי את ניר שעות רבות באימוניו ואני מכירה את השקט הנסוך עתה על פניו. את ההתכנסות פנימה שנותנת לו את הכוח. שמוליק יורד מהרכב, כל מספר ק"מ, להגיש לניר מים משקה איזוטון או ג'ל חלבון וחוזר רטוב. גם הוא לא "סופר" את הגשם ורץ לצידו של ניר כדי לתת לו את הנדרש. מי יאמין שיש לו 5 סטנדים בלב.
בתחרות מיוחדת זו ניתן ללוות בריצה את המתחרה. יש מי שיש לו מלווים, , שרצים איתו, לכל אורך היום. התוכנית שלנו הייתה שאדוארדו ירוץ עם ניר מהק"מ ה- 60 עד לק"מ ה- 70 ואחריו שמוליק ירוץ את עשרת הק"מ הבאים והסוף ירידה. אחרי 50 ק"מ אני חשה שלניר קשה מעט יותר מהצפוי. אדוארדו מתכונן להצטרף מוקדם מהמתוכנן. הוא מתלבש בחולצה מעיל ריצה כובע ועוד כובע ויוצא … הדבר מיד משפיע לטובה על ניר שמודיע " קשה זה טוב!" אחרי שאמר מה שאמר הוא גם התחיל להאמין בזה. מעתה שמוליק ואדוארדו מצטרפים לניר לסירוגין ואני ברכב לצידם, עד כמה שניתן . הגענו לעלייה האחרונה. בחוץ מבול ולפנינו עוד 20 ק"מ לסיום. ניר מבקש לשמוע את שולי רנד. אני שמה את ה- CD בפול ווליום. ניר רץ, שולי רנד ואני שרים בכל הכוח:
"מעכשיו מרגע זה ממש
אתקע לי פרח של תקווה, בדש
לא אפחד לא אסתתר ……
ימים של שפע וברכה
ורוב שלום ורוב שמחה
כי שמה כי שמה כי שמה האלוקים
כי שמה כי שמה האלוקים …"
שמוליק דרוך לידי. אדוארדו, המאמן, לא מבין מה קורה.הוא מתרגש ומצלם וניר רץ. אין ספק , בווילס לא נשמעה כבר הרבה זמן שירה, תפילה שכזו. ניר חוצה שלישי את קו הסיום של היום השלישי. אנחנו מאושרים גאים שמחים והמילים קטנות מלתאר. ניר סיים את התחרות במקום השלישי בדירוג המצטבר. 7 דקות אחרי המקום ה- 2 וכ- 40 דקות לפני המקום ה- 4.
כאן הזמן לגילוי נאות. נכון אני ראש הצוות אבל אני "גם" אמא של ניר. לא פשוט להיות אמא אז תחשבו על המורכבות שבשילוב בין ראש צוות לאמא. זוהי זכות גדולה ללוות את ילדך באתגר כה גדול ולהיות איתו בעת הגשמת חלומו.
היום אנחנו כבר בדרך להגשמת חלום נוסף- אליפות העולם באולטרה טריאתלון שיערך בהוואי ב- 2012. הפעם חלום של שנינו .
• אם אתם רוצים להתעדכן בפרטים נוספים לגבי ניר בהמשך – אתר האינטרנט של ניר אלתר (עדיין בהקמה עד סוף אוקטובר).
ניר אלתר– בן 24 תושב כפר סבא.
תחביב-שחיה. אהבה- רכיבה. עבודה- ריצה. ניר אלתר בפייסבוק
אדוארדו פיינקלשטין
מאמן יליד ברזיל. עובד ומתגורר בסינגפור. היה בתפקיד המאמן של פרויקט
המצוינות בפנימייה של מכון וינגייט. משפט מאפין – "hard is good"
