לסיפור האישי של נינה פקרמן וטיפולי הפוריות

לפני שבוע בדיוק סיפרתי את הסיפור האישי שלי כאן בשוונג והחשיפה שלו הגיעה, כך הבנתי מהעורך, למעל עשרת אלפים גולשות וגולשים שהתרגשו והזדהו עם מה שעובר עליי בימים אלו.

רק אזכיר בתמציתיות שהמטרה במה שכתבתי היא מודעות. כך כתבתי: הייתי אלופת עולם בקטגוריית הגיל שלי, אבל היום, בעקבות טיפולי הפוריות שאני עוברת, יותר מכל חשוב לי להעביר מסר משמעותי לספורטאיות הצעירות. ספורט תחרותי זה מקצוע. בגילאים צעירים אנחנו פחות חושבים על הטווח הארוך, פחות חושבים קדימה. אנחנו כל הזמן עסוקים באימונים ובהמשך על איך משלבים אימונים עם החיים, איך משיגים כל מה שנדרש בשביל להצליח. היום, במבט לאחור על מסלול החיים שעברתי אני לא מצטערת על שום דבר. כמובן שאני מאוד מסופקת מההישגים שלי וכן גאה בדרך הלא פשוטה שלי.

מובילים לפתרון

וכך אני מגיעה לחלק השני של הכתבה, לאחר שראיתי והבנתי שיש צורך לא רק לשים את הפנס על הבעיה אלא גם לנסות להוביל לפתרון עבור ספורטאיות צעירות.

בשביל הקריירה המקצוענית שלי בענף הלא אולימפי של אשת ברזל, עשיתי פרויקטים לגיוס כספים עבור תחרויות, לקחתי הלוואות וכל שקל שעבדתי וחסכתי היה חשוב. בענף לא אולימפי כאמור, אין תמיכה משום גוף. גם אם עברה בראשי המחשבה שאולי כדאי לעשות שימור פוריות, ישר המחשבה השנייה הייתה על כסף. וכן התקווה שלא אצטרך טיפולים היות ואני מאוד בריאה (זה לא אמור להיות במצב כזה). הפתרון שלי הוא שחייב להיות חוק בריאות במסגרת משרד הבריאות וקופות החולים שכל ספורטאית עילית מעל גיל 25 תהיה זכאית לשימור פוריות במסגרת הקופה ללא עלות וזאת כזכות על כך שייצגה את המדינה. הרעיון הוא שאנחנו מייצגות את המדינה והמדינה בבוא היות תייצג אותנו. בשביל זה צריך שהמדינה תשנה את התפיסה לגבי ספורטאים בכלל ותשקיע בספורטאים יותר מפרס על מדלייה באולימפיאדה.

מה דעתן ודעתכם? אשמח לתגובות שלכם על מנת שאוכל לקדם את הנושא.