מזג האוויר הנפלא וגל הפריחה שחולף עלינו בימים אלה קוראים לכולנו לצאת לשדות וליערות. השבועיים שחלפו מהפוסט הקודם נתנו לי הזדמנות לצאת לניווט המקומי במכמורת לזכר לוי עובדיה ולתת לבנות לנווט לבדן, ובשבוע שלאחר מכן להשתתף בתחרות הארצית בתל צרעה.
עשו את זה לבדן | צילום: תומר גמינדר
עוד כתבות בנושא
מה זה בדיוק ניווט ספורטיבי?
איך קוראים את המפה בניווט ספורטיבי?
מה הם ההבדלים המהותיים בין ריצת שטח לכביש?
כפי שהזכרנו, האתגר בניווט ספורטיבי המבדיל אותו משאר ענפי הריצה הוא הצורך לעבור דרך סדרה של נקודות ציון בשטח בעזרת מפה ומצפן. נקודות ציון אלו יכולות להימצא בכל מקום ועל כל עצם שמופיעים במפה וניתנים לאיתור בשטח, מנקודות קלות כמו צמתי שבילים וחורבות בניווטים עממיים ועד שקעים באדמה, פתחי מערות ופינות סבכים או קרחות יער בניווטים התחרותיים.
נקודות הציון מסומנות בשטח על ידי מנסרה משולשת כתומה ולבנה. לפעמים המנסרה בולטת ממרחק, ולפעמים ניתן לראות אותה רק כאשר מגיעים אליה כמו בתמונה למטה. בעקרון, מסלולי הניווט מחולקים לפי רמות קושי, כאשר ברמות הקלות הנקודות בדרך כלל ימצאו על עצמים בולטים וקלים לזיהוי, וככל שרמת הקושי עולה הנקודות יהיו קשות יותר לזיהוי וימצאו במרחק גדול יותר מעצמים בשטח אשר מקלים על מציאתן.
כך נראית נקודת ציון | צילום: גידי זורע
אם נבחן את המפה מהניווט בתל צרעה, ראשית ניתן לראות את הטבלה האדומה המודפסת על המפה: טבלה זו כוללת את נקודות הציוד דרכן יש לעבור, מספרן הסידורי, התיאור שלהן והמיקום שלהן בשטח. לדוגמה נקודה 2 מסומנת במספר 64, והיא נמצאת בצידו הצפוני של בולדר (סלע גדול).
המפה מהניווט בתל צרעה | באדיבות איגוד הניווט הישראלי
בכדי להגיע לנקודות הציון במדויק, אנו נוהגים לבחור נקודה ברורה בשטח וממנה "לתקוף" את נקודת הציון, ולכן מכונה "נקודת תקיפה". מנקודת התקופה אנו נעים אל נקודת הציון או לפי כיוון (אזימוט) ומרחק, או תוך שימוש בתוואי השטח ועצמים בולטים המכונים "נקודות אימות". אם נבחן לדוגמה את נקודה 3 במפה, הנקודה היא בולדר אשר נמצא על הגבול בין שטח פתוח ויער. קיימות לפחות שלוש דרכים להגיע אליה, כאשר נווטים שונים יבחרו בדרכים שונות: נווטים שפחות בטוחים בעצמם (כמוני) כנראה יבחרו להתקדם עם אחת משתי הדרכים מעל או מתחת לנקודה, ונווטים שבטוחים יותר ינועו לאורך קו הגובה בגבול שבין השטח הפתוח ליער.
מי שנעים עם השבילים יבחרו כנראה לתקוף את הנקודה מהעיקולים אשר נמצאים בשניהם בדיוק מעל או מתחת לנקודת הציון. מבחינה זו השביל התחתון עדיף על העליון מאחר שנקודת התקיפה (העיקול בשביל) ברורה הרבה יותר, והתנועה ממנה לנקודה מתבצעת בשטח פתוח. מי שינוע לאורך קו הגובה כנראה ישתמש בשני הבולדרים הנמצאים בשליש ושני שליש הדרך כדי לאמת את המקום ולוודא שהוא מתקדם לאורך הקו הנכון.
בשבוע הבא נמשיך לדבר קצת על אזימוטים ומרחקים, ובינתיים כולכם מוזמנים לנצל את הימים האחרונים לפני בוא הקיץ ולצאת לנווט בטבע עם המשפחה.
