המרוצים בסוף השבוע היו מאוד מרגשים מבחינתי, לא רק בגלל איך שהם התגלגלו, אלא גם כי ההורים שלי באו לבקר אותי ולצפות במרוצים
מאת:ניב ליבנר
בשבת המרוץ יצא מהעיירה campeone ditalia(שלחופי אגם לוקרנו-בשוויץ…) ו- 70 קמ לאחר מכן הגיעה לעיר ווארזה באיטליה. בווארזה השלמנו 4 הקפות, של 25 ק"מ כל אחת, כשבכל הקפה יש עליה אחת של כ- 2 קמ ודי הרבה פניות טכניות שדרשו האצות רבות.
המרוץ התחיל שוב, בקצב מטורף, רק שהפעם זה נמשך כ 40 דק עד שפיליפ ממוס מהקבוצה שלי הצליח לצאת לבריחה יחד עם רוכב מקבוצת ag2r. הדבוקה עברה למוד אימון שבת והצמד פתח פער של עד 8 דקות. כשהגענו להקפות בווארזה הקצב התחיל לעלות (זה לא קרה מעצמו כמובן, ליקאיגאס התחילו ללחוץ…) והקצב גבר מהקפה להקפה.
ניב ליבנר לפני הזינוק לתחרות. מעט שמאלה מאחורי הרכב
(חולצה תכלת,קסדה לבנה ומסגרת משקפיים לבנה)
צילום : מיכאל ליבנר
בהקפה האחרונה הבריחה נסגרה, והיו הרבה נסיונות לייצר בריחה חדשה אבל כלום לא הלך ולעליה האחרונה הגענו כולם יחד. הייתי סחוט ולא הצלחתי לטפס בקצב בו אני רגיל. אנדרי קלוייב, מהקבוצה שלי, הוא אלוף אירופה לשנת 2007 ( י.ב.ע- קלוייב ולינבר סיימו את המרוץ יחדיו, ליבנר מקום 71 וקלוייב מקום 73). המרוץ הזה היה אחד הקשים שעשיתי, ולמרות 50 ק"מ בהם רכבנו במהירות של כ- 30 קמ"ש, המהירות הממוצעת בסיום המרוץ הייתה 43 קמ"ש.
המסלול של יום ראשון היה בעיר לוגאנו, על אותו המסלול בו ניצח יוהאן מוזאו באליפות העולם בשנת 1996. התחרות מורכבת 5 הקפות של כ- 35 ק"מ כל אחת. כל הקפה נראית כמו שמינייה כך שעוברים פעם אחת לכל כיוון בקו הסיום. בכל פינה של המסלול הייתה עליה, כשהעלייה השניה בכל הקפה היא הסלקטיבית יותר.
רכב הקבוצה עם הדגלים של מדינות כל הרוכבים. גם על חולצות הקבוצה מופיעים הדגלים.
צילום: מיכאל לינבר
בעליה השניה, של ההקפה הראשונה, יצאה הבריחה שכללה את דמיאנו קרוזו מליקוויגאז, רוכב של ag2r ועוד שלושה רוכבים ( לא היה לי מספיק חמצן כדי לראות מי). הקצב המטורף גרם לדבוקה להתפורר לרסיסים. אני כבר התחלתי לחשוב לאיזה כיוון אני אמשיך את האימון שלי, אחרי שיורידו אותי מהמסלול ( בחרתי לכיוון העיירה פורלצה, שם התגוררתי עם דוד רזניק ורן מרגליות לפני אליפות העולם 20, 09מקום מדהים).
בגלל שבעליה יצאה סוף סוף הבריחה, הקצב בחוד צנח, מה שאפשר לדבוקה להתגבש בחזרה, ואפשר לי אפשרות שניה. בגלל האופי הקשה של המסלול, הפעם הדבוקה לא התגלגל בנינוחות וכל הזמן עבדו חזק מקדימה ( בעיקר הקבוצה של ויסקונטי וקרמיקה פלמניה-דה רוסה)
כל הקפה נשרו עוד ועוד רוכבים. בעליה השניה של ההקפה הרביעית הבריחה נסגרה, וההתקפות חזרו להיווצר. הפעם הצלחתי להשאר יחסית בחלק הקידמי של רסיסי הדבוקה. כחצי ק"מ מסוף העליה התנפצתי לרסיסים ובוקשי הגעתי לסופה. עד ההתנפצות הייתי בערך הגלגל ה 35-45, קשה לי לדעת בדיוק.
הייתי האחרון מהקבוצה שלי שהחזיק מקדימה. הרבה רוכבים טובים התפרקו לפני, אבל לא מעט עקפו אותי שוב מהרגע שהתפרקתי ועד שהגעתי לסוף העלייה שם תפסה אותי קבוצה די גדולה. יחד נכנסנו להקפה החמישית בערך בפיגור של כדקה. השלמנו עוד חצי הקפה, ובכניסה לחלק האחרון של המרוץ הורידו את הקבוצה שלי, אחרי שהיינו בפיגור של כ- 3 דקות…
סהכ אני מרוצה יותר מהמרוץ של יום ראשון, למרות שלא סיימתי אותו, כי שם הרגשתי שאני יותר קרוב לרמה של הראשונים ולמרות שברור שהדרך עוד ארוכה וצופנת בחובה עוד הרבה עבודה קשה, יש סיבה להמשיך להתמיד ולהשקיע.
קישורים: אופניים, מרוץ אופניים, מרוץ
