מאת:גיא אליאס
"מרוץ תרומה? פה בויטנאם? אתה בטוח שלא חלמת איזה חלום על הארץ?" כך ענה לי בהפתעה חברי הישראלי בארוחת השישי האחרונה כשהודעתי לו שמחר קמים ב6 בבוקר ונוסעים לצד השני של סייגון (הו צ'י מין סיטי) . מסתבר שגם בסיגון, ויטנאם אוהבים לרוץ ולא סתם רצים אלא רצים למען מטרה במרוץ שכל הכנסותיו מיועדות לתרומה לחקר הסרטן
ב 30/11/08 השתתפו לראשונה שני נציגים ישראלים במרוץ המסורתי Terry Fox Run .
וייטנאם, מדינה יפיפייה שראתה את אחת המלחמות הקשות של המאה ה20 היא מדינה מתפתחת ונחשבת עדיין לאחת המדינות היחידות שבהם מרוויחים שכר של 1$ ליום, פיתוח הכלכלה והצמיחה היא בקצב גידול מדהים של 8% לשנה אך כהשוואה מדובר בתל"ג לנפש של 720$.
הערים המרכזיות, עיר הבירה האנוי והו צי מין סיטי (סייגון) ,עיר גדולה ותוססת של 8.2 מליון תושבים, מדגישות את הצמא של הדור הצעיר (60% מהאכלוסיה מתחת לגיל 35) לתרבות , מסחר ופעילות פנאי ויום המרוץ היתה דוגמא משכנעת שהם לא מוכנים להישאר מאחור.
אז מי זה ?Terry Fox
בעוד שלרבים מאיתנו, בפרובנציה הישראלית, השם הנ"ל לא אומר דבר, מסתבר שב 60 מדינות בעולם בהם מתקיים המרוץ מכירים היטב את השם .
בשנת 1977 בחור צעיר בן 18 בשם Terry Fox מקנדה נאלץ להיפרד מרגלו כתוצאה מסרטן העצמות ממנו הוא סבל. בבית החולים הוא ראה את סבלם העצום של ילדים רבים מהמחלה ואז גמלה בליבו ההחלטה לרוץ סביב קנדה ולגייס כספים עבור המחקר בסרטן, למסע שלו הוא קרא "מרתון התקווה". למרות שאת המסע הוא לא סיים והמחלה הכריע אותו בשנת 1981, לאחר שהספיק לרוץ כ – 5000 ק"מ בלבד, המסורת שלו חיה דרך מרוץ שנתי לגיוס כספים לחקר הסרטן שהתפשט כבר ב60 מדינות. www.terryfoxrun.org
טרי פוקס – במרוץ התקווה האישי שלו
בהו צי מין סיטי מארחים את המרוץ כבר משנת 1996 כאשר במרוץ האחרון השתתפו כ 10,000 רצים וגויס סכום של כמיליון דולר . האירוע עצמו היה מאורגן למופת, בעזרתם האדיבה של שגרירות קנדה. להפתעתי למרות שחשבתי שיגיעו רבים מהשליחים הזרים שגרים כאן (כ 60,000) , מרבית המשתתפים היו מקומיים. בתי המלון של העיר, חברות הביטוח הגדולות וחברות נוספות אשר מלבד לתרום כסף גם הביאו את המוני העובדים שלהם לקחת חלק במרוץ.
האירוע החל בקריאת "בוקר טוב ויטנאם" ובחימום המוני לקצב תופים ומוזיקה וייטנאמית והזנקה צבעונית עם ריצת כביש מישורי בשכונת הדגל של סייגון (פו מי הו), המרוץ ל 5 ק"מ איננו מרוץ תחרותי ובסיום המרוץ מלבד מים, שכן היה כרגיל חם, חיכו לנו גלידות מיוחדות של בננה וקוקוס ולהקת רוק קנדית ששלהבה את הקהל.
בתקווה שבקרוב הבאה חלק מהמפעל היפה הזה יעבור גם בארץ וגם מדינתנו הקטנה תיתן את תרומתה לחקר המחלה הקשה שתוקפת בכל העולם ללא הבדל דת גזע ומין.
