בכל קנה מידה מדובר פה באירוע. האבא השתתף במשחקים האולימפיים וכעת שני הבנים שלו ממשיכים את דרכו האולימפית, אם כי לא באותו ענף ספורט ויתחרו במשחקים האולימפיים של טוקיו. אתם אולי חושבים שמדובר בסיפור דרמה ששווה להפוך לסרט על נחישות והישגיות, אבל בבית משפחת שגיב חיים את הסרט הזה כבר מספר שנים.

משפחה ספורטיבית. שחר (מימין), רן ושמי שגיב | צילום: אלבום פרטי

ד"ר שמי שגיב (שם-טוב סבג) שבעברו היה אחד מרצי המרתון הבכירים בארץ עם שיא אישי של 2:18 שעות בשנות השמונים והופעה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984, סיפר בעבר כי כששחר בנו הבכור היה בן שנתיים, הוא חזר מאימון בוקר ונהנה לראות את הזיעה שלו מטפטפת עליו. "אשתי צווחה עלי, אבל אני הרגשתי שאני מושח אותו בזיעה שלי כדי שהוא יספוג את האהבה לספורט. בדיעבד אומרים לי שזה היה מין סוג של טקס, כמו שהיו מושחים פעם בשמן". כנראה שפעולת המשיחה הניבה פירות כיוון ששחר ורן, ילדיו של שמי, הם היום שני הטריאתלטים המובילים בישראל ושניהם השיגו את הקריטריון לטוקיו ויתחרו.

לקראת המשחקים האולימפיים של טוקיו, קיימנו ראיון משולש עמם, על מנת להבין את הקשר המורכב והספורטיבי ביניהם.

שמי שגיב, מה התחושה ששני הבנים שלך במקביל השיגו את הקריטריון לטוקיו?
"התחושה ששני הבנים שלך מגיעים למשחקים האולימפיים היא עילאית. בתור אתלט שהשתתף במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984, אני יכול להתחבר להרגשת ההישג שלהם. אבל כשמדובר גם באבא שהוא גם מאמן, גם מנטור וגם מורה היא תחושה של הישג אדיר לי, למשפחה, לאיגוד הטריאתלון ולמשפחת הספורט בישראל".

מה הדגש החשוב ביותר שאתה יכול להגיד לשחר ורן ביום התחרות?
שמי: "תחרות הטריאתלון היא מקצה גמר. זהו כמו משחק גמר גביע והכל יכול לקרות. בעיקר בהעדרו של האלוף האולימפי במשחקים האולימפיים האחרונים אליסטר בראונלי, שבעצם לקח פיקוד על התחרות, נראה שאין ספורטאי דומיננטי כמוהו והכל פתוח והכל יכול לקרות. צריך לבוא מוכן ולדעת לנצל הזדמנויות במהלך התחרות, בעיקר ברכיבה. מנגד גם להיות חכם, תנאי מזג האוויר הקשים יכתיבו כללי התנהגות קפדניים וצריך להיזהר לא לשרוף עצמך מוקדם מהרגיל".

תחושה עילאית. משפחת שגיב מתאמנת | צילום: אלבום פרטי

מה יהיה היתרון של שחר שאותו אתה מאמן בריצה, על פני שאר המתחרים בטוקיו?
שמי: "בכלל, היתרון של שחר הוא, שהוא יודע להגיע מוכן ולהתחרות טוב בתחרויות החשובות. בנוסף, היתרון שלו הוא שהוא רוכב מעולה, יודע לשבת באופן חכם בפלטון, יודע להגיב וליזום מהלכים. מאוד חשוב יהיה לדעת להתנהל חכם באופניים, גם בגלל שיש שם קטעים טכניים וגם בגלל המאמץ שיושקע ברכיבה שיכריע את היכולת בריצה במזג האוויר הקשה הצפוי בטוקיו".

מה יהיה היתרון של רן?
שמי: "היתרון של רן שהוא יגיע משוחרר, אין עליו לחצים או ציפיות וזה משחרר את רן לתת תחרות טובה. אם הוא יצליח לרכוב טוב, בריצה הוא יכול לרוץ עם כל אחד. רן רץ מעולה במיוחד כשהתנאים קשים".

כאבא וכמאמן, כיצד אתה מנתח את כל אחד מהם ברמה המנטלית לקראת התחרות?
שמי: "שחר מגיע לתחרות יותר ממוקד ויותר מוכן. הוא יודע שיש ממנו ציפיות וגם הוא מצפה מעצמו להישג מכובד. הוא יודע שהוא יצטרך להיות מקדימה בתחרות והוא מגיע נחוש ומוכן ליזום מהלכים, להיות אולי בקבוצת הבריחה ברכיבה, נחוש לרדת לריצה עם הראשונים. עבור רן אנחנו רואים בטוקיו קרש קפיצה למשחקי פריס בעוד 3 שנים שלשם רן מכוון גבוה. עבור רן המיקוד יהיה לעבור את שלב הרכיבה עם מינימום בזבוז של אנרגיה. ככל שהוא יידע לצלוח את הרכיבה בשלום כך סיכויים שלו להפתיע יגדלו".

 שחר של יום חדש 

שגרת האימונים של שחר שגיב די דומה כעת לדרך שבה הוא מתאמן כל הזמן. הוא ממשיך לעבוד באותה צורה כמו שהוא והצוות שלו עובד מורגלים והם לא עשו שינויים יותר מדי גדולים בתקופה הזאת ופשוט עובדים חזק, כפי ששחר מספר.

שמי שגיב (מימין) ושחר. "העיקר ליהנות" | צילום: באדיבות שמי שגיב

שחר, מה החששות לקראת טוקיו כשאתה יודע שאתה מגיע להתחרות עם הספורטאים הטובים בעולם בענף הטריאתלון, יש חששות?
"אין לי שום חששות, זה אותם ספורטאים שאני מתחרה איתם כמו בכל השנה ואני חלק מהם".

ואיך זה מרגיש להיות שם על אותו מסלול עם אחיך?
שחר: "זו תחושה מדהימה להגיע למקום הזה ביחד, לעמוד על קו הזינוק על הבמה הכי גדולה בעולם של הספורט העולמי ולדעת שאתה מגשים את החלום שלך יחד עם אחיך. זו הרגשה מדהימה".

מה הטיפ הטוב ביותר שקיבלת מאביך?
שחר: "לא לשכוח גם ליהנות קצת בדרך ולא לחשוב שאני לא מסוגל לעשות פה דברים מדהימים".

ביום שאחרי התחרות בטוקיו תרגיש הקלה ותיקח חופשה, או שתחזור לנוהל אימונים רגיל?
שחר: "אקח בטח שבוע שבועיים הורדה בעמוס ואחזור לעניינים, יש עוד הרבה תחרויות השנה והסבב העולמי ממשיך ואני רוצה להמשיך להתחרות ולעלות בדירוג העולמי".

איזה מקום אתה חושב שתסיים בטוקיו?
שחר: "נשאיר את ליום התחרות לדעת".

 RUN שגיב, RUN! 

רן, ספר לנו על התחושות כשהודיעו לך שהשגת את הקריטריון לטוקיו?
"הייתי ממש בסערת רגשות. קודם כל זו היתה תחרות ראשונה באמת הרגשתי שאני מתחרה כמו שאני יודע, אחרי הרבה מאוד זמן וכמובן הבנתי שקבעתי את הקריטריון לטוקיו. זה היה מסע ארוך מאוד וחלמתי הרבה זמן על הרגע הזה, בלי לדעת אם לבסוף הוא יגיע או לא ולשמחתי הוא הגיע בסוף. כמובן שהייתי מאוד מאושר וישר התקשרתי הביתה לשמוח עם האנשים הקרובים אלי. השיחות הראשונות היו לאורי זילברמן המאמן הלאומי שליווה אותי במהלך רוב הקמפיין ואימן אותי מגיל 15 וביחד נכנסו למסע הזה. התקשרתי גם ליניב אשכנזי המתאם שלנו מהיחידה לספורט הישגי שהאמינו במה שעשינו כל הדרך וכמובן לאבא".

רן שגיב (באמצע) באחת התחרויות שלו כילד | צילום: אלבום פרטי

עד כמה האמנת שאכן תצליח להשיג את הקריטריון. הרי במקור התכנון שלך היה להגיע לפריס 2024.

רן: "בסוף עונת 2017, רק אחרי שנה אחת בעילית, הייתי בפגישת סיכום עונה עם המאמן הלאומי אורי זילברמן והחלטתי שאני רוצה ללכת על המשחקים האולימפיים של טוקיו 2020. הוא זרם איתי. כמובן שלא הבנתי באמת כמה זה יהיה קשה. השנה הראשונה היתה מאתגרת מאוד, אבל לקראת אמצע עונת 2019 עשיתי כמה תחרויות טובות וזה פתאום הרגיש מציאותי. האמת שניסיתי כמה שפחות לחשוב על זה כדי לא להתאכזב בסוף. פשוט חשבתי על להתחרות טוב ופחות על האולימפיאדה".

ספר על תכנית האימונים שלך עד ליום התחרות בטוקיו.
רן: "היא די דומה למה שעשיתי עד עכשיו, אנחנו לא משנים הרבה דברים לפני תחרות כל כך חשובה, אלא מנסים לחדד את מה שצריך, דברים קטנים ולעבוד מאוד ספציפי לתחרות".

על מה אתה צריך להקפיד ביום התחרות עצמה ברמה המנטלית?
"להתחרות בצורה התקפית ולא הגנתית".

איך זה מרגיש להיות שם על אותו מסלול עם אחיך רן?
רן: "מרגש מאוד. שנינו גדלנו עם החלום הזה וזה יהיה פשוט מטורף להיות שם ביחד. אבל בתחרות הוא יהיה עוד אחד מתוך 55 מתחרים.

מה הטיפ הטוב ביותר שקיבלת מאבא שלך שהיה בלוס אנג'לס, לקראת המשחקים האולימפיים?
רן: "ליהנות מהחוויה".

ביום שאחרי התחרות בטוקיו תרגיש הקלה ותיקח חופשה, או שתחזור לנוהל אימונים רגיל?
רן: "בטוח שנהנה קצת מהזמן בכפר האולימפי וניקח טיפה זמן לעכל את הכל, אבל יש עוד הרבה תחרויות חשובות העונה ואני ארצה להמשיך להראות בהן מה אני שווה".

איזה מקום אתה מעריך שתסיים בטוקיו?
רן: "אני לא עושה הערכות כאלו".