אורי התכונן למרתון תל אביב. הביטול הבלתי צפוי שלו הביא אותו לרוץ במרתון בעיר האורות, יחד עם עוד 46,000 רצים
מאת:אורי אלמן
מרתון
מה בעצם אומרת המילה הזו? כנראה שלכל אחד היא אומרת משהו אחר, אבל הדבר היפה הוא שאין אחד שנשאר אדיש אליה או שלא גיבש עמדה ברורה כלפיה.
עבורי, מרתון זו מילה שטומנת בתוכה ערכים רבים שמלווים אותי כבר הרבה שנים: התמדה, נחישות, מחויבות, אושר, הגשמה, יעדים.
קצת פחות מיומיים אחרי המרתון הראשון שלי בפריז, כשאני עוד מנסה לעכל ולהכיל את החוויה של המרתון וכל שעה שעוברת מעלה לי זיכרון נוסף מהמסלול שרצתי, מהאנשים שליוו אותי ושליוויתי, מקהל, מהנופים המיוחדים. המילה מרתון אומרת עוד קצת דברים חשובים.
ההתחלה
אז איפה הכל התחיל? אם נחזור כמה חודשים אחורה בזמן, מתישהו בסוף השנה האזרחית הקודמת, באחת מריצות הנפח של סופ"ש עם לירון וירון, זרק אחד מהם: "נו, אז מתי עושים מרתון?" הרקע לזה היו כמה ריצות של חצאי מרתון ברחבי הארץ במקומות מקסימים כמו עמק המעניינות, תל אביב ואילת. אחרי שהזרע נטמן, התחלנו לשאול את עצמנו, האם באמת אנחנו בשלים לזה? ואם כן אז מתי ואיפה בכלל לרוץ מרתון שלם?
הפור נפל בריצה שנערכה כשבועיים לאחר מכן עם חברי הטוב, ניר, שכבר לקח על עצמו את היעד של המרתון לפני כמה חודשים וזה בכלל אחרי שרק לפני כשנה הוא התחיל לרוץ.
שריינו מקומות למרתון ג'ילט בתל אביב, הורדנו תוכניות אימונים מהאתר של שוונג, התייעצנו עם חברים מנוסים שכבר רצו מספר פעמים את המרתון – תודה מיוחדת לגיא שליווה וייעץ לאורך כל השלבים השונים של האימונים והגברנו את קצב האימונים. פתאום הריצות של סופ"ש הפכו לריצות של כמעט 3 שעות, גשם, קור, חושך לא הרתיעו אותנו וכמעט בכל מזג אוויר יצאנו לרוץ.
הגוף כואב. עומס האימונים המוגבר נתן את אותותיו וכל מיני שרירים שלא ידענו על קיומם, התחילו לכאוב. אז פגשתי לראשונה את דודי הפיזיותרפיסט שליווה אותי בחודשים האחרונים. אגב, לכל מי שרוצה לרוץ לא בצורה מסודרת ומתוכננת שמתאימה לו וליכולות שלו אני ארמוז שתקציב הפיזיותרפיה שלי בחודשים הללו היה גבוה יותר מתקציב האלכוהול שלי, וזה סימן לא טוב. ועכשיו ברצינות, תודה ענקית מגיעה לדודי שהצליח להעמיד אותי מחדש על רגליים כל פעם מחדש.
|
מרתון. זה לא דומה לשום דבר אחר
פיזית הגוף מתחזק, רצים עוד ועוד ופתאום מרחקים שפעם נראו בלתי אפשריים, נהיים שגרת אימונים, 26, 28,30,32 ק"מ, כל אימון הוא בעצם יעד חדש שעדיין לא נכבש.
מנטלית, מתחילים לדמיין את המרוץ. מה עושים בכל קטע, איך מתחילים, איך מסיימים. כמובן לא כמו במבצע סבתא: "הכי מהר שרק אפשר ולאט לאט להגביר."
הפחד מקיר הוא גדול. אישית עדיין לא פגשתי קיר אבל שומעים סיפורים של רצים מנוסים וותיקים ומבינים שזה שם, האזור המסוכן. ההגעה אליו בריצה עצמה היא לא אופציה ולכן מתכננים את הריצה בזהירות. מודעים למגבלות וליכולות.
אכזבה
אנחנו כבר בחודש מרץ, בערך שבוע לפני הריצה מודיעים לנו על דחייה של ריצת המרתון עקב תנאי מזג האוויר. אני כבר נמצא בטייפר. הגוף רגוע ומוכן לריצה ואז הכל זז בשבוע. אכזבה. כמו כל רץ מרתון שמודע לקשיים ולמגבלות, נערכים מחדש. מתייעצים איך לרוץ בשבוע הזה. מה בכלל לעשות, האם להתחיל לרוץ מהר שוב ריצה ארוכה אחת או לוותר ולהישאר בטייפר עוד שבוע. גם כל החברים המלווים שרוצים לעזור ולפרגן בליווי של חלק מהמרוץ מתארגנים לשבוע שאחרי.
הופכים את הלימון ללימונדה.
ואז מגיעה הבשורה שגם שבוע לאחר מכן המרתון לא יתקיים והפעם הוא לא נדחה אלא בוטל.
קשה לתאר את האכזבה. חודשים של אימונים פתאום נראים מיותרים. מתסכל. אחרי 24 שעות של אכזבה פנימית קשה, החלטתי יחד עם ניר וירון שהולכים לרוץ את מרתון פריז. כמו רצי מרתון אמיתיים אנחנו לא נכנעים. לא מוותרים על היעד בגלל המצב ומחליטים לנסוע לפריז לרוץ את המרתון המלא. תוך 24 שעות הזמנו טיסות, חיפשנו באינטרנט חברים שקנו סלוט לפריז ומשום מה לא יכולים לרוץ שם (בגאווה גדולה רצתי עם השם "דמבו" בפריז), הזמנו מלון וקדימה לדרך.
|
אורי אלמן במרתון פריז
|
פריז
בדיעבד, זו הייתה הזדמנות מיוחדת לרוץ בפריז את המרתון הראשון. עיר האורות קיבלה אותנו בחום ובאהבה.
הגודל של הריצה, המסלול המיוחד, עשרות אלפי הרצים ומאות אלפי המלווים והאוהדים שעמדו לאורך כל המסלול יצרו חוויה בלתי נשכחת. אפילו מזג האוויר שלאורך החודש האחרון היה קר מאד חייך אלינו ועלה ל 7-8 מעלות שזה קרוב למושלם. יצאנו לריצה יחד עם קבוצה גדולה של חברים רצים שכבר שנה מתכוננים לריצה: ניר, ירון, איציק, אורלי, רועי, יוסי, רונית, דיקלה, יובל, לאה, מיטל, אייל ומירב (ואני מקווה שלא שכחתי אף אחד מהרצים), נחושים וחזקים, עם תכנון לרדת מ 4 שעות ועדיין לסיים את הריצה בריאים ומחייכים. קבוצה ענקית של רצים מישראל, פריז בידינו (וברגלינו).
נקודת הזינוק בשדרות הניצחון יחד עם עוד 46,000 רצים הייתה עוצמתית ומרגשת ונתנה לנו כח אדיר ליציאה לדרך. מסלול הריצה שעבר ברחובות פריז, ביערות הסמוכים אליה, במנהרות הדרכים ועל גדות הנהר שחוצה אותה הוא אחד המסלולים היפים שיש באירופה ואני רצתי אותו. נקודת ההתרגשות הגבוהה ביותר שלי הייתה בשלט של הקילומטר ה 40. התרגשתי. מעולם לא ראיתי את הקידומת "4" בריצות שלי. משם כבר היה ברור ששום דבר לא יכול לעצור את הריצה. בדיעבד מתברר ששני הקילומטרים האחרונים היו הכי מהירים בכל הריצה. כנראה שהאדרנלין השתחרר והריצה כבר הפכה ממחושבת לספוטנית. ההגעה בסוף לשדרות פוש והשלט עם המספר 42 ק"מ לקראת קו הסיום יד ביד עם ניר שרץ איתי את כל הריצה היו שירת הברבור של ריצת המרתון הראשונה שלי.
כיף גדול להיות רץ מרתון. סיימתי בזמן של 3:59:05 שעות.
10.4.2013
אורי אלמן – מנכל ושותף בחברת המחקרים TRI מחקרים אסטרטגיים. מוסמך במנהל עסקים בתכנית למנהלים של האוניברסיטה העברית בירושליים ואבא לשניים. רץ מזה שנתיים.
