טיפוס של 850 מטר בדרכי עפר לאחת מפסגות ההר קאזבגי שבגאורגיה מספיק כדי לזכות את מרתון קזבג בתואר "אולטרה מרתון"
מאת:דניאל מורגנשטרן
במרתון טבריה בינואר 2011 היה, בין השאר, גם ביתן צנוע של חברת "אקו טיולי שטח", שבישר על "מרתון הרים הרפתקני בהרי הקווקז" בשבת, 10 בספטמבר 2011. ביקור באתר האינטרנט ושיחת הבהרה טלפונית גילו שהרעיון המטורף שייך לישראלים. רן שילון עשה את המסלול ברגליו וזהו המרוץ השני על ההר קאזבגי שפסגתו המושלגת ועטוית הקרחונים מתנשאת לרום של 5,033 מטר. לא רצים על הקרחון, די בטיפוס של 850 מטר בדרכי עפר לאחת הפסגות (שמגיעה לגובה 2,570 מטר) כדי לזכותו בתואר "אולטרה מרתון" לגדולים בלבד.
גאורגיה ארץ מבטיחה: הרים גבוהים עם קרחונים ושלג נצחי. עמקים ירוקים, נחלים, נהרות שוצפים. ביניהם מנזרים וכנסיות לרוב, כיאה לארץ בה נוצרה הנצרות במאות השלישית והרביעית. נתוני יסוד מבטיחי עניין, אך לא מבטיחי משתתפים. בראשית הקיץ השתעשעו המארגנים בתקווה לצרף אליי קבוצת רצים, אך פרט לרביטל מאייר העלו חרס בידם, וכך נותרנו שניים מתוך 27 רצי המרתון השלם.
נחתנו בטביליסי הבירה בליל חמישי. בשישי בבוקר שמנו פעמינו צפונה בדרך המלך הצבאית אל עבר הכפר קאזבגי שלמרגלות ההר הנושא אותו השם, בסמוך לגבול הרוסי. במרכז הכפר משוטטות פרות ברחובות בלתי סלולים, ישנו מלון קטן, שתי מסעדות וקיוסק הפתוח 24 שעות ביממה. התמקמנו באכסניה זעירה המשמשת את חוקרי המכון לאקולוגיה אלפינית של האוניברסיטה הממלכתית. לפנות ערב שבנו למרכז וציפינו לתכונה של ערב אירוע גדול. תחת זאת פגשנו מספר זרים, ואת המארגנים שהודיעו שהזינוק נדחה לשעה 10:00.
התעוררנו לבוקר שבת מעונן וקריר, 11 מעלות ורוח חזקה. ברחבה שבחזית המלון, בגובה 1725 מטר, הוקמו בינתיים שני אוהלים למטה המרתון. דגלי מדינות המשתתפים נתלו בחזית המלון, והוקם גם שער סיום מתנפח. לקראת השעה 10 הגיע די.ג'יי עם מערכת כריזה שהחלה לפלוט הוראות והנחיות בגאורגית.
כמה מילות ברכה, ב-10:07 ניתן האות ויצאנו לדרך. חצינו גשר לעברו המערבי של הנחל ורצנו על דרך עפר בוצית וחלקה. לעיתים נאלצנו לחפש מעקף לשלולית גדולה שכיסתה את הדרך או לצואת פרות וחזירים שריפדה כל אתר. בדרכנו חלפנו ב-Arsa וב-Akoti, עד שהגענו לכביש סלול בק"מ השישי. רצנו בשוליו נגד כוון התנועה בעליה מתונה וממושכת של 4 ק"מ, עד שהגענו לכנסייה שניצבה על כתף בולט ב-Garbani עם נוף מרהיב. לצידה תחנת ביקורת שנייה מצוידת במשקה איזוטוני, שפע ג'ל, בננות ושתי נערות חייכניות. 10 ק"מ, 60 דקות.
מכאן ירידה רצופה שאפשרה תשומת לב לנופים המשתנים. רביטל, בהיותה אחת משתי הרצות היחידות והיחידה שרצה את המרתון השלם, זכתה לקריאות התפעלות ועידוד בעיקר מפי גברים גאורגים צעירים בכפרים הרבים בהם חלפנו. התחנה השלישית מוקמה בצומת הכפר Sion, עוד שני ג'לים, פה ושם השמש מציצה לכמה שניות. עלינו על כביש משובח שסלילתו הושלמה לאחרונה, הפעם במורד עמק, לאורכו של נחל עם רוח גב והרגשה נפלאה.
עברנו בין שדות מרעה, איכרים שערמו חציר, ואחרים שהובילוהו בעגלה רתומה לחמור לקראת החורף הקר והממושך. ריחות החציר המתייבש ליוו אותנו בקילומטרים הבאים. תחנה שתייה נוספת, שעתיים וחצי, ואנו בק"מ ה-22. עברנו את (מה שהיה נדמה) מחצית המרחק. רביטל טרחה להציץ מדי פעם בשעון העצר כדי לבדוק את קצב הריצה. אותי זה ממש לא הטריד.
גם הזהירות עלינו
נקודת הסיבוב הייתה בכפר עלוב למראה, אך מוצף במים רבים. התחלנו לשוב על עקבותינו, הפעם במעלה העמק מול רוח נגדית חזקה ומייבשת, הקצב יורד. למרות זאת חברנו לשלושה רצים עד לתחנה שבק"מ ה-28. חלפו 3:22 שעות מהזינוק. עתה שבנו לרוץ צפונה על הכביש הראשי לעיירה קאזבגי. הדרך עמוסה במכוניות ובמשאיות לרוב. המושג "זהירות בדרכים" אינו קיים באוצר המילים הגאורגי. בקיצור: גם הזהירות עלינו.
מנוחה קלה נוספת ומתחילה עלייה מפרכת של 850 מטרים לאורך 5.5 ק"מ, ראשיתה בכפר טארגי ואחריתה בסמוך למנזר הנמצא באלפינה (מעבר לקו חיגור היער) בגובה 2570 מטר. דרך העפר צרה תלולה ומתפתלת, רצופה אבנים ומהמורות. כל ג'יפ עמוס החולף בנהימות מנוע, ובדילוגים, מותיר ענן אבק מאיים ומגרש. אט אט אנו מטפסים במעלה המפרך. כאשר השביל נכנס ליער הוא נעשה מעט יותר נסבל. מדי פעם אנו מנסים לרוץ שוב אך רגלינו מוציאות כרטיס אדום. הק"מ ה-38 הוא הקשה מכולם. עוד מאמץ אחרון והנה רואים מרחוק את האוכף עם הצלב – תחנת ביקורת לפני אחרונה בפסגה. הק"מ ה-39, הזמן 5:38 שעות מהזינוק. מתחבקים ומצטלמים ומתכננים את הירידה.
שיפוע השביל בירידה כפול משיפועו בעליה. רוחב השביל 30 ס"מ, רצוף אבנים קטנות המאיימות להחליק ממנו לתהום. הנוף הניבט בינות לעננים ולערפל – מהמם. הוא דומה לנוף מחלון מטוס. למען האמת הירידה מסוכנת וקשה שבעתיים מהעלייה. בחלקה הראשון פשוט יורדים על הישבן… בק"מ ה-40 אנו שבים לדרך הרכב ושוב אפשר לרוץ… עד שהשביל נבלע בינות לחצרות בתי האיכרים והרפתות. אז צריך לשוב ולדלג מסלע לאבן.
ההתרגשות לקראת שער הסיום גוברת, והנה אנו כאן, זוכים להכרזת הכרוז על הגעתנו. זמננו היה 6:32 שעות ולא היינו האחרונים. יפני בודד הגיע כמה דקות אחרינו.
דניאל מורגנשטרן – יליד מושב בית יצחק בשרון אב ל 4 וסב ל 6 נכדים בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בכלכלה ומוסמך במנהל עסקים ובלמודי עיר ואזור, גמלאי של שרות המדינה. בתפקידו האחרון שמש כמנהל המחלקה לספנות נמלים ורכבת במשרד התחבורה. לאחר מכן שמש כיועץ הסביבתי לשלטון המקומי. מזה 25 שנים בעליו של משרד לייעוץ כלכלי וסביבתי, פעיל בתנדבות בהנהלות גופים חוץ ממשלתיים בתחומי איכות הסביבה: החברה להגנת הטבע, פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה, מלר"ז. עוסק עשרות שנים בסוגים שונים של ספורט סיבולת: טיפוס אלפיני, משחי חופים, תריאטלון וריצות מרתון , חצי איש ברזל
