מאת:עופר ביידה

החלק הראשון של הסיכום שלי למרתון ישראמן 2013 בתל אביבכאן

בסיומו של החלק הראשון של סיכום זה כתבתי:
האם לקחתי צמיד בצבע לבן שיסמן שסיימתי הקפה שנייה?

ועכשיו ההמשך:

נראה לי שכן.
 

מייק מוסט מרצי רעננה בטוח לקח,
כמו שמראה התמונה הבאה

.

אייל מויאל עם חולצת Go Long שלו מצלם אותי,
כשהוא מדבר על להגיע רחוק,
אצלו מרחק איש ברזל הוא גם לא הגבול…

 

מייק ואני ממשיכים "בטיול" של שבת בבוקר בפארק.

 

כאשר אנחנו נכנסים לעוד מנהרה (הפעם מתחת לגשר הירקון),

 

המובילה מבין הנשים שרי בשי חולפת על פני.
 
לפני מרתון טבריה האחרון בו השתתפה שרי,
היא התלבטה ושאלה בפורום אתלטיקה בתפוז,
לגבי השפעת מזג האוויר הקר הצפוי,
על לבוש הריצה המומלץ.

אני הגבתי (בצחוק כמובן),
שבשביל שרי מרתון כמו בטבריה,
זה כנראה בחזקת חימום,
לאור העובדה שהיא רצה במרוץ סובב עמק האחרון 216 ק"מ,
וסיימה בהצלחה כמה מרוצי 100 מייל..

נראה שכמו אילנית חזן אותה פגשנו כבר מספר פעמים,
שבאה לנסות לשפר תוצאה במרחק קצר (מרתון),
כך גם שאיפתה של שרי.
 

אני מחליט לתת לה את הכבוד,
ופותח בספרינט שבסיומו אני משיג אותה,
לפני שהיא שוב מתרחקת,
בדרכה למקום הראשון בין הנשים,
ושיפור של יותר מ-5 דקות משיאה ממרתון טבריה האחרון.
 

במפגש הקודם שלי עם אורלי יאקל (בו הופיע גם מייק מוסט בתמונה),
העדשה כנראה לא הייתה נקייה,
הזדמנות טובה למקצה שיפורים.

 

לצד מקומות בהם כמות המעודדים גדולה,
יפה לראות גם קבוצות קטנות של מעודדים ומעודדות,

 

ואפילו תוך שימוש בכלי נגינה פחות שגרתיים…
אם במרתון ברלין 2010 פגשנו מעודד עם פעמון,
אז גם פה אפשר לגוון!!!

 

תחנת הריענון ליד גשר בבלי כבר כאן,

 

אני שולף את הג'ל שלקחתי בתחנה בנקודת הסיבוב בטיילת תל ברוך,
ומנצל את הזמן גם לעוד תמונות בתחנה.
 

כמובן שאני לא מוותר על משקה איזוטוני,

 

לפני שאני נפרד מהתחנה אחרי קצת פחות משתי דקות,
לביקור שלישי על גשר בבלי.

אני לא זוכר שהיה פה צלם בשני הביקורים הקודמים,
אולי אני לא הצלם היחיד שנע ממקום למקום..

.

היו בפארק גם רצים שלא התחרו במרתון,
למשל קים דרמון .

 

הקשתות של גשר הירקון מאחור,
וגלעד רוזה בדרך לעקוף את שרון פרימור ואותי בהקפה שלמה,

 

חלק מהרצים עוקפים אותי כל כך מהר,
שרק בזכות הצמיד הירוק אפשר לדעת שהם כבר אחרי 3 הקפות…

 

אחד הדברים האהובים עלי כשאני מתקרב לגשר הלבבות והכוכבים,

 

הוא לנסות לצלם את עצמי בעזרת המראה שלידו.
הפעם זה כנראה פחות הצליח,

 

אז "נסתפק" בלצלם את עידן קורין…

 

מרכז החתירה דניאל הוא סימן היכר בולט של אזור זה,

 

וכמובן שלא נימלט מהגשר שבקצהו.
 

נקודת הביקורת שלצד גשר התערוכה מלאה קהל מעודדים,
וזמן הביניים שנרשם לי הוא 2:51:55 שעות.

 

נראה שבכל הקפה נוספת בה אני חולף פה,
החברים שהנחתי בפגישה הראשונה איתם,
שהם מהקבוצה של משה פרץ,
מגלים יותר התלהבות (ללא קשר אלי כמובן)…

 

כשתי דקות חולפות,
ואני שוב בחנת הריענון ליד גשר רידינג הישן בואכה טיילת תל ברוך,
חוץ מבלונים צבעוניים וחיוך, מחכים לנו בקבוקי מים ופלחי בננות.

 

הבטחתי בחלק הקודם של הסיכום,
שאילנית חזן תעבור אותי גם היא בהקפה שלמה,
והנה זה בדרך לקרות,
רגע אחרי שתצטייד במים מידיה של מירב פרי.

 

את אילנית שמגבירה צעדים ומתרחקת ממני אני כבר לא אתפוס,
אבל את "צלם הבית" עומר מנוס שמגיע ממול,
המצלמה שלי דווקא כן "תופסת",
בתמונה נטולת מצלמה מצידו…

 

ליאת סורסקי ועופר אבישי מ-easy speed מופיעים ממול בצעדים קלילים,
למפגש שני שלי איתם היום.

 

כשתי דקות מפרידות בין שני גשרי רידינג,
הישן – לידו אנחנו עוברים בהלוך אבל רצים עליו רק בדרך חזרה,
והחדש, שלא קשה לזהות שהוא ארוך יותר וגם רחב יותר.

 

נראה שמאירה טוכמאייר מרצי רעננה,
מתלהבת ממפגש שני עם המצלמה שלי.

רפי בן עמי מביט קדימה,
בכל זאת התוצאות הרשמיות מספרות לנו,
שבעוד דקות ספורות הוא מסיים את המרתון!!!

אפרופו המצלמה שלי,
לא זוכר מתי החלפתי סוללה,
במצלמה היותר מהירה וטובה שמצלמת ברצף,
אבל כנראה שהתמונה הקודמת,
הייתה האחרונה בה השתמשתי בה,
לפני שגם הסוללה השנייה התרוקנה,

ואילו התמונה הזו,
כבר צולמה במצלמה הפחות טובה,
שמסתפקת בצילום ב"בודדת"…

 

אביטל רותם יכולה להיות רגועה,
זה לא ישפיע על כך שהיא מככבת גם בסיכום זה,
כמו בזה של המרתון הרשמי משנה שעברה.

מרתון תל אביב הרשמי שתוכנן לשנה זו,
לא היה אמור להפגיש אותנו כזכור מתחילת סיכום זה,
אז לפחות מבחינה זו,
היא כנראה "הרוויחה" בכל זאת משהו מהביטול…

 

גולן בן שושן יכול להתחיל לחייך,
לקראת התחלת הקטע האחרון שלו במרוץ של היום.

 

בדרך כלל רוכבי האופניים רכבו במהירות סבירה שלא סיכנה את הרצים והרצות,
כמו הרוכבת שבתמונה הבאה.

למרות זאת בחלק אחר של המסלול  בטיילת זו,
"התרגזתי" מעט על רוכב אופניים,
שחלף על פני במהירות יחסית גדולה,
וניסיתי להעיר לו על כך בזמן שהוא מתרחק ממני…
 

השלט שבתחנת הרענון שבנקודת הסיבוב בטיילת תל ברוך,
מבשר שעברנו כבר 28.8 ק"מ,
כלומר קצת יותר משני שלישים ממרחק המרתון.

הנוהל הרגיל, ג'ל אחד הוא לעכשיו ואחד הוא למחר,
בעצם לכיס המכנסיים לתחנת הריענון ליד גשר בבלי,
לפחות זה מה שנדמה לי שעשיתי גם בסיבוב הזה,
אבל לא הייתי חותם על זה ממרחק של כמעט שבועיים שעברו מאז…

 

אודי בן יעקב מאיילות בדרך לסיבוב בפעם האחרונה,
לקראת סיום המרתון כאחד מאותם רצים,
שישלימו 3 מרתונים בחודשיים (טבריה, ירושלים ומרתון זה), 

הוא גם יעלה לפודיום בשלושתם בקטגוריית הגיל שלו – כל הכבוד!!!

 

עליזה וגיל לוטם כבר בסיבוב האחרון גם כן,
עליזה תסיים במקום הראשון בקטגוריית הגיל שלה.

 

מועדון רצי רמת השרון גם מיוצג במרתון,
עם דקלה טייף וגיל עז-ארי.

 

רחלי (רייץ') חומסקי במרתון הראשון שלה,
בהצלחה!!!
 

תל אביב היא לא ניו-יורק אבל לפחות יש בה ים לא רע.
ליאת שלום ומאיר אורבך מצטלמים על רקע נוף פסטורלי זה.

 

כשהרץ "תופס" את נתיב האופניים,
לפעמים "דיירי" הנתיבים השונים מחליפים צדדים.
 

גשר רידינג (החדש) עמוס לעייפה,
השאלה רק לכמה רצים ורצות יש עוד יותר מהקפה שלמה כמוני..

.

עוד דקה חולפת וכמות האנשים קטנה.

אני כבר מהרהר,
במה יעסקו חידות הטריוויה של יובל חץ בהקפה הנוכחית,
 

אבל יובל לא נראה בשטח,
מיכל רג'ואן עם פלחי בננות זה בהחלט תחליף ראוי.

 

אולי מיכל מנסה גם לברר לאן נעלם הכרוז יובל?

 

כנראה שלא…

אבל אני לא מפספס את הזדמנות,
לתמונה משותפת לפעמיים מיכל – גרונדלנד את רג'ואן.

 

תוך כדי אני גם ננזף על כך שאני מפריע לרצים ולרצות,
וגם זוכה להתנצלות על הנזיפה…

 

לפני שאני ממשיך בדרכי אל הגשר,
שם אמיר קסלר נראה מרוצה מהרקע של התמונה,

 

בדרך לסיום ההקפה לפני האחרונה.

 

הפעם אין ספק שאני מבחין בכוסות משקה איזוטוני ליד יהודה גולן הבלתי נלאה,
כמובן שאני לוגם אחת או שתיים ללא היסוס.

 

התעלומה לאן נעלם הכרוז יובל חץ נפתרה,
מה לעשות יש כבר רצים ורצות שסיימו ורבים ממשיכים לסיים את הריצה.

לא ברור לי אם נשארתי לעמוד שם,
מתוך עניין לראות על מה מייקי כץ מדבר עם מישהו שאני לא מזהה,
או שסתם עומר ברק בהקפה הזו ולא בקודמת כמו שחשבתי קודם,
יגער בי להמשיך כדי שלא להפריע לצוות המדידה,

בכל מקרה, אני כן זוכר שלא זכרתי לקחת צמיד ירוק,
שיאשר שסיימתי את ההקפה השלישית.
מזל שיש לי הוכחות אחרות שאני נכנס להקפה האחרונה להיום…

 

חגי אשלגי – אחד מאנשי "שוונג" שמאחורי המרוץ,
שואל אותי להתרשמותי,
ואני עונה בשלב זה, שמבחינת תחנות ריענון,
 זה המרתון הכי טוב שרצתי בו בארץ.

 

אני חוזר לרוץ,
 

בעוד חגי חולף שוב לידי,
כאילו הייתי מוביל אחד המרתונים הגדולים,
עליהם הוא מרבה לכתוב בטור שלו "עולם תחרותי" באתר "שוונג"…

 

עוד תמונה לאמיר קסלר,
אותו פגשתי לפני זמן לא רב,
על גשר על מים לא סוערים,
 
 

לפני שאני ממשיך במלאכת צילום הגשרים על גדות הירקון,
והפעם ברקע גשר הלבבות והכוכבים,

 

ואחריו מגיע שוב תורו של גשר הירקון,

 

שריצה תחתיו,

 

תיקח אותנו למפגש אחרון,
עם תחנת הריענון שליד גשר בבלי…

 

למעט בקבוקי מים,
נראה שיש ניסיון לעצב סטיקרים עם סלוגן חדש לרצי מרתון,

 

בתור מי שלא ממש תולה סטיקרים מסוג זה (או אחרים לצורך כך) על הרכב,
אני מעדיף להתרכז במשקה האיזוטוני שמחכה בשולחן הבא…

34.1 ק"מ כבר עברו, קצת יותר משמונה קילומטרים לסיום!!!

 

פרידה אחרונה להיום מגשר בבלי,

 

כנראה שמספר הרצים והרצות שאראה בקטע זה כבר לא יהיה גדול,
מזל שהמצלמה היותר איטית,
היא כבר זו שצריכה להתמודד עם המשימה הפחות קשה…

הגיע הזמן להראות שיש בפארק הירקון נופים אחרים חוץ מגשרים,
למשל אי הפיראטים שבלב האגם בפארק…

 

או קיר הטיפוס שבספורטק שכנראה רבים מכירים.

 

יום יפה כמו זה שבו התקיים המרתון,
יכול להיות מנוצל חוץ מריצה או רכיבה על אופניים,
גם להחלקה על רולרבליידס,

 

וכמובן להליכה.

 

באזור זה שליד גן הבנים פגשתי את מיכל שחף,
אותה הכרתי לראשונה כשהייתה דוברת הוועד האולימפי,
לפני שעברה לתפקידים בעיריית נתניה בה היא עובדת עד היום.

מיכל שהייתה ממתעמלות המכשירים המוכשרות של ישראל,
נכנסה להיכל התהילה של פנימיית המחוננים של וינגייט,
בזכות זכייתה בתחילת שנות התשעים,
באליפות אירופה לנוער בקפיצות ובמקום החמישי הכללי.

עם כזה רזומה, הפקדתי בידיה את המצלמה,
שאליה עברתי קצת יותר משעה קודם לכן,
ושלפתי את המצלמה השנייה,
בתקווה שהסוללה שלה תעניק לי עוד מספר שניות של חסד.

מיכל צילמה תמונות טובות,
הפרצופים שעשיתי תוך ניסיון לצלם אותה שנקלטו בהן,
קצת פחות מצאו חן בעיניי.

אחד היתרונות כאשר מצלמים אותך במצלמה שלך,
שאתה יכול למחוק את התמונות…

התמונות שאני צילמתי את מיכל לעומת זאת,
לא שרדו את הסינון שלי,
עקב כך שהפעם היחידה בכל הריצה,
שאחת האצבעות שלי נכנסה לתמונה,
ללא שהוזמנה כמובן, הייתה במקרה הזה…

ניפרד ממיכל,
לא לפני שאתחייב שבכל זאת תהיה לפחות תמונה אחת שלה,
בהמשך סיכום זה.

גשר מרכז החתירה מופיע ממול לביקור אחרון להיום,

 

מזל שאחרי כל עלייה,

 

מגיעה ירידה!

 

אני עומד בהתחייבותי מלפני זמן לא רב,
שבכל זאת תהיה תמונה של מיכל שחף.

סיפרתי בחלק הראשון של הסיכום,
שמיכל גרונדלנד אותה פגשתי בתחנת הריענון ליד גשר רידינג הישן מספר פעמים,
לא תהיה הנציגה היחידה של ההתאחדות לכדורגל שנוכחת במרוץ.

מיכל (שחף) מספרת לי,
שהיא מחפשת את מנכ"ל ההתאחדות אורי שילה שרץ את המרתון.

בינתיים אני לא יכול לעזור לה באיתורו על המסלול.

 

לחברים ולחברות בנקודת ביקורת ליד גשר התערוכה,
כבר אין הרבה עבודה בשלב מאוחר זה של היום,
ונראה שגם זמן הביניים שלי נפקד משום מה…

 

מזל שהמצלמה שלי יכולה לאשר שעברו בערך 4:18 שעות,
כאשר אני מתחיל את הקטע האחרון של הריצה לכיוון רידינג, טיילת תל ברוך ושדה דב.

 

מירב פרי לעומת זאת עדיין בפעולה עם מים ופלחי בננות ביד.

כנראה שלא מזיק להיות בוגרת מרתונים מאורגנים היטב בחו"ל,
כדי לדעת עד כמה זה עוזר וחשוב,
להתייחס לרץ או הרצה האחרונים כמו לאלו הראשונים!!!

 

אריאלה חוטקובסקי וערן מורבציק בדרך לסיום,
אני עדיין רץ בכיוון ההפוך…

.

לפני קצת יותר מארבעים דקות פגשתי את חגי אשלגי על אופניו,
ואמרתי לו את דעתי המפרגנת על איכות תחנות הריענון במרתון זה,
אני חוזר על דברי גם בפניו של מנכ"ל "שוונג" ניר ברק,
כאשר הוא נעצר לידי.

 

את מרי גבע קרוב לוודאי פגשתי בעבר גם במרתונים בחו"ל,
עם חברי קבוצת הריצה של צה"ל.

נחמד להיפגש במרתון בארץ,
שמזכיר במקצת, חלק מהדברים שאהבנו שם.

 

לידיעת הקוראות מיכל שחף ומיכל גרונדלנד,
אורי שילה מופיע מולי עם הגופיה הצהובה והכובע האדום.

בתמונה גם רונן הרשקו.

 

מפגש לפני אחרון עם גשר רידינג החדש (אחרון בכיוון הזה),
הוא זמן טוב למדוד כמה זמן לוקח לי לעבור אותו,

 

התשובה המתקבלת היא דקה ושתי שניות.

 

קבוצת הריצה שמאמנת אלופת ושיאנית ישראל במרתון נילי אברמסקי,
שייצגה אותנו באולימפיאדת אתונה,
נקראת:
Run Like Nili

שרון פרימור היא אחת המתאמנות בה.

 

האם תמר פוקס מקשיבה להמיית הגלים?
כנראה שהיא מעדיפה את מה שמשמיע נגן המוזיקה שלה…

 

החולצה של ארז יהודה,
כנראה באה לוודא שידעו כולם,
שזהו המרתון הראשון שלו,
כמובן כדי לפרגן,
לפחות בעזרת תמונה ואזכור בסיכום זה!!!

 

טלי פרחי מתארגנת תוך כדי החזקת ידיים לתמונה קבוצתית,
השאלה אם של הצלמת השנייה בתמונה או שלי…

 

אני ממשיך לצלם קבוצות של רצים ורצות שמגיעים ממול,

 

וגם כאלה שבנתיב שלי,
כמו חן שדה מקבוצת מישהו לרוץ איתו – סטודנטים רצים בירושלים.

 

האם תחנת הריענון נראית כבר באופק?

 

פחות חשוב מאיפה אפשר להבחין בה,
כי הביקור האחרון בה,
משמעותו קצת פחות משלושה קילומטרים לסיום…

 

אני אומנם לא צריך עוד חופן של ג'לים בשלב זה של המרתון,
אבל יפה ומעודד לראות,
שיש עדיין לא מעט כאלה,
גם לרצים ולרצות שסוגרים את המרוץ.

 

פגשתי את רותם שטילמן בהקפה קודמת,
למרות שאני יודע שהיא לא אחת שמוותרת,
ניסיתי לשכנעה כבר אז לפרוש למראה הכאב על פניה,
אבל לדבריה הבעיה היא רק דלקת טורדנית באחת מרגליה,
לא משהו שריצות ליל הירח של דורון שלמון בעמק יזרעאל,
לא לימדו אותה להתמודד איתו,

חוץ מזה, אי אפשר לטעון שמצב הרגליים שלי בתקופה האחרונה,
ממש "עודד" אותי לרוץ את המרתון היום,
אז מי אני שאתווכח איתה…

רותם תסיים כשתי דקות אחרי, כל הכבוד!!!

 

מתחילים להרגיש את סוף הריצה,
ואפשר כבר יותר ליהנות מהנוף,

 

אחרי שאמרתי גם לחגי אשלגי וגם לניר ברק את דעתי על תחנות הריענון,
גם גבי אטל אותו פגשנו בתחנת הריענון ליד גשר בבלי לפני יותר משלוש שעות,
שומע ממני פירגון דומה כאשר הוא נע כעת על המסלול,
עם בקבוקי מים יחד עם רכב נוסף (לא בתמונה),
 
כנראה שמים לא יהיו חסרים היום לרצים ולרצות,
גם לא לאחרונים.

 

אפשר טרמפ?
נו טוב, לא באמת שאלתי את זה…

 

אבישי בן שושן כרגע מאחורי,
אבל יקדים אותי בסיום במקום אחד וארבע שניות.

 

ניפרד מגשר רידינג החדש גם בכיוון הזה,

 

מה קורה פה???
מעניין האם זהו סוג של עידוד משולב במשחקי מחבואים…

 

תחנת ריענון אחרונה,

 

לפני שניפרד גם מגשר רידינג הישן.

 

גשר התערוכה המבשר על אזור הסיום,
כבר נראה באופק מצד שמאל,

 

וכעבור פחות מדקה קצת יותר מקרוב.

 

מירב פרי הצטרפה ליובל חץ ליד אזור הסיום,
ועומר ברק מאותת לי לאחר מספר שניות שנחמד שהחלטתי לעצור,
אבל זו לא הכתובת הנכונה,
ועלי לפנות שמאלה,

 

אל עבר שער הסיום…

 

זמן רשמי 5:02:23 שעות.

אני שמח לפגוש את מייק מוסט מרצי רעננה,
איתו רצתי חלק מהריצה,
ולהרים כוסית של מים לחיי המרתון ושאר המשתתפים.

 

אחרי התאוששות קצרה ושתיית משקה איזוטוני,

 

אני "מושך" את המצלמה הגדולה מהידיים שברשותם הופקדה,
כדי לצלם חלק מהרצים שעדיין על המסלול,
למשל עידן בהט שמתקרב עכשיו לסיום.

 

קצת תמונות אווירה:

נתחיל עם גילי קפלוטו שנראית מאושרת,
אחרי שסיימה כבר לפני יותר משעה את המרתון הראשון שלה,

 

נמשיך עם איתן דביר ואיציק אלעזר,

 

וניפרד מהתמונות עם לודה אסאולנקו,
שבזמן כתיבת סיכום זה "מככבת" במדור "ספורטאי השבוע של שוונג".

לידה בתמונה מיכל שחף,
עוד פיצוי על "הריסת" התמונות שבהן צילמתי אותה מצלמת אותי…

 

איכות התמונות שלי בטקס הסיום,
לא הייתה משהו ולכן הן לא עברו סינון ועברו מן העולם…

ועכשיו הזמן לעוד קצת מילים.

סיכום ומסקנות:
1. בשביל מרתון שאורגן בתוך מספר ימים,
מתחם הכינוס והסיום (לפחות כאשר הגעתי אליו) נראה בהחלט מספק,
גם אם כמובן ללא יריד מציגים (אקספו) ופינוק של מרתונים גדולים.

2.מזג האוויר היה בהחלט טוב וכנראה שההחלטה לקיים את המרוץ ביום שבת,
ולא בשישי בהתאם לביטול המרתון הרשמי המקורי הייתה נכונה,
גם אם פגעה ביכולת של רצים ורצות דתיים להשתתף בה.

הרוח שהפריעה לנו בחלק החוזר מנקודת הסיבוב בטיילת תל ברוך,
הייתה נדמה לי קצת פחות קשה,
מזו שפגשנו בדרך מעין גב למעגן במרתון טבריה האחרון.

מצד שני שם היה מדובר בקטע אחד ארוך,
ופה היא התחלקה לקטע קצר בהרבה שחזר על עצמו כל הקפה מחדש.

3. העובדה שהמסלול היה מחולק לארבע הקפות של 10.5 ק"מ,
אולי קצת יצר שעמום ואפילו ייאוש כלשהו בהקפות האחרונות,
שלא לדבר על מה כבר יש לי לכתוב בסיכום זה שוב ושוב על אותם תמונות ונופים,
אבל נראה שמבחינת תחנות הריענון זה דווקא עזר.

מספר תחנות קטן אבל עם הרבה מים,
משקה איזוטוני בתדירות סבירה
ובננות וג'לים של פאוור בר (הג'לים האהובים עלי בצבעם הצהוב המוכר),
נתנו לי לרגע לחשוב שאני בחו"ל מבחינה זו,
ממש מרתון בסימן פצצת אנרגיה צהובה!!!
 
4. כמות המתנדבים בכלל ובעיקר בתחנה שליד גשר רידינג הישן הייתה מאד מרשימה.
באותו אזור כמו גם בנקודת הסיום של כל הקפה (ליד גשר התערוכה ומסעדת מיסטיק רוז)
היו גם חוץ ממתנדבים רבים גם מעודדים רבים,
מצא חן בעיני גם לראות את ראשי שוונג כמו גם מנהל המרוץ מייקי כץ,
נוכחים בנקודות שונות על המסלול.

5. במרתון טבריה שנערך חודשיים קודם לכן סיימתי ב-6:14:52 שעות לעומת 5:02:23 שעות היום.

הכושר שלי בעקבות (אי) האימונים שלי לשתי ריצות אלו,
כמו גם מצב הפציעות ברגליי (גיד אכילס וברכיים שמציקים מדי פעם) לא היו שונים.

ההבדל הוא שבטבריה "נגמרה" לי האנרגיה אחרי בערך מחצית המרחק,
ופה היא הספיקה לכל הריצה,
עצרתי רק בתחנות הריענון לדקה או שתיים או לשיחה קצרה עם אנשים שפגשתי בדרך.
 
בשיעורי גיאומטריה בתיכון נהגנו לרשום: מ.ש.ל. (מה שהיה צריך להוכיח)!!!

הבדל של יותר משעה בריצת מרתון אומר דרשני לגבי רצים חובבים כמוני,
ולכן מספר דקות לאחר סיום הריצה כתבתי בפייסבוק:

"אחרי שרצתי (וגם הלכתי) ביותר מ-20 שנה יותר מ-20 מרתונים בישראל,
אני יכול לומר שמרתון ישראמן 2013 בו רצתי היום,
מבחינתי כרץ חובב – הוא המרתון הכי טוב שרצתי בו בארץ,
ואני אומר את זה ללא קשר לעובדה שאני מוכר כ״רץ המצלם״ של ״שוונג״
בעלת המותג ״ישראמן״ שאירגנה היום את המרתון."

קישורים קשורים
סרטון שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר