מאת:דפנה שב
רצה המרתון סוניטה וויליאמס לא השתתפה במרתון בוסטון השנה, היו לה תוכניות אחרות במקום. היא נאלצה מתוקף תפקידה כאסטרונאוטית לצאת לחלל, אך כמו מרתוניסטיות גדולות אחרות היא לא וויתרה ורצה בחלל 42 ק"מ, בדיוק כמו בוסטון, קטן עליה
לפני שהתחלתי לרוץ, הייתי מביטה בנשים שרצות למרחקים ארוכים בהערצה רבה. אבל, אם יש דבר שיכול לכבוש אותי אלו הן נשים שפרצו גבולות והוכיחו שהן יכולות לעשות את כל מה שחלמו. יש מעטות שאפשר להגיד שהמשפט "השמים הם הגבול", לא חל עליהן, כי השמים זה פשוט קרוב מדי. כך כבשה אותי סוניטה וויליאמס, האסטרונאוטית הראשונה שרצה מרתון בחלל. היא היתה רשומה למרתון בוסטון באפריל 2007 אך המשימה לחלל אילצה אותה לוותר.
סוניטה וויליאמס, האסטרונאוטית הראשונה שרצה מרתון בחלל
האסטרונאוטית והמרתוניסטית הגיעה לביקור בארץ הקודש, בעקבות חמש שנים למותו של אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון. כששמעתי על הגעתו של הצוות מנאס"א, החלטתי שאני אצור קשר עם סוניטה ויהי מה!
המצב האידיאלי מבחינתי היה ליצור קשר עם הגורמים הנכונים ולקחת את סוניטה וויליאמס בכבודה ובעצמה לריצה בפארק הירקון. אולם נוכחתי לדעת שאני כנראה הוזה. האסטרונאוטים הגיעו לארץ מלווים בבני משפחה, ויש להם לו"ז צפוף משולב בהרצאות ובהופעות ציבוריות רבות. נאלצתי להפעיל את הקשרים שלי (תמיד טוב שמישהו במשפחה קשור איך שהוא לנאס"א) וכך התגלגלתי לכנס שנערך באוניברסיטת תל- אביב. המתנתי בציפייה ארוכה, שכללה איחור של שלושת רבעי שעה של האסטרונאוטים, והרצאה נוספת של מדענית מנאס"א, באנגלית כמובן. הסטודנטים בבניין פיזיקה כנראה היו יותר מרותקים ממני. מאוחר יותר שקמתי לשאול את השאלה שלי, הם גם הסתכלו עליי בפליאה. כאילו אומרים, איך בזבזת שאלה על ריצה ולא שאלת על החיים בחלל?
בסופו של דבר סוניטה וויליאמס ועמיתה עלו לדבר, והראו לנו קטע וידאו מתוך החיים בתחנת החלל. מאד משעשע. לא פיספסו גם כמה שניות מרגעי הריצה של סוניטה. למעשה היא רצה 42.195 ק"מ על מסילה. הרעיון היה לרוץ את מרתון בוסטון בחלל, באותו הזמן שהוא מתקיים על כדור הארץ, אלא שלא ניתן היה לדמות גם את תוואי השטח.
האסטרונאוטים הסבירו כי בתחנת החלל, כדרך קבע, ישנם מכשירי כושר רבים, בין היתר גם מסילת ריצה, וזאת כדי שחברי הצוות יוכלו להתאמן. כיוון שיש לחוסר המשקל השפעה על השרירים האסטרונאוטים מחויבים לעשות פעילות גופנית כל יום. באומץ ובגבורה, הרמתי את ידי כשהיה זמן לשאלות, ובאנגלית די טובה,לנוכח האולם המלא, שאלתי את סוניטה, איך היה לרוץ מרתון בחלל? סוניטה חייכה אלי וענתה תשובה מענינת,"כל ריצת מרתון היא כואבת, לא משנה איפה. בחלל על מנת להשוות את משקל הגוף הייתי צריכה לקשור את עצמי. כך שאת החצי הראשון רצתי עם 85% ממשקל גופי ובחצי השני עם 75%. מהרצועות שהייתי קשורה בהן נהיו לי שפשפות בצוואר ובמותניים,כך שזה לא היה כל-כך נעים".
האם את מתכננת לרוץ את מרתון בוסטון גם על כדור הארץ? שאלתי אותה, "נרשמתי למרתון אוסטין בפברואר, ואני אנסה להיכנס למרתון בוסטון. לא יכולתי לדמות את הריצה בחלל למרתון בוסטון, שמעתי שיש שם כמה עליות", היא השיבה. הריצה של סוניטה בתחנת החלל ארכה כ-4:25 שעות. היא הסבירה שעשתה זאת על מנת להעלות את המוטיבציה לעסוק בפעילות גופנית בקרב ילדים. סוניטה בת ה-43 תצטרך לרוץ 3:50 שעות על מנת להשיג את הזמן הנדרש לקבוצת הגיל שלה כדי להשתתף במרתון בוסטון, אני לא צופה שום בעיות כיוון שב-2006 היא רצה במרתון יוסטון 3:30:31. אני כמובן אשמח לפגוש אותה על המסלול.
קישורים:
מרתון בוסטון
סוכנות החלל NASA
