מאת:עופר ביידה
חלפה כבר כמעט שנה מאז מרתון אמסטרדם 2011, המרתון האחרון שלי בינתיים בחו"ל,
אחרי שנתיים רצופות במרתוני הסתיו בחו"ל (ברלין 2010 וכאמור אמסטרדם 2011),
כנראה שהשנה אסתפק במרתונים בישראל בהם רצתי ב-2012 – טבריה ירושלים ותל אביב.
דרך אחרת לכפר על כך, היא לכתוב סוף סוף את הסיכום שלי למרתון אמסטרדם הקודם,
פחות משלושה שבועות לפני המהדורה החדשה שלו, שאמורה להיערך בסוף חודש אוקטובר 2012
נחזור יותר משנה אחורה – למה דווקא אמסטרדם?
אחרי שנים רבות בהן "נדנדתי" לעומר ברק (ממייסדי האתר "שוונג") שהגיע הזמן שירוץ שוב מרתון ורצוי בחו"ל,
הוא מפתיע אותי בכך שהוא מספר לי שהוא אכן שוקל זאת ולבסוף אף נרשם למרתון אמסטרדם .
התפקידים מתהפכים ועכשיו הוא מתחיל ל"נדנד" לי האם נרשמתי כבר…
לבסוף, רק חודשיים וחצי לפני הזינוק למרתון אני נרשם,וכמו תמיד בתקווה שהפעם אתאמן,
אני מציין זמן צפוי של 3:30 שעות, שהוא מהיר במספר דקות מהשיא שלי ממרתון ונציה 2005.
למרות תקוותי, הזמן עובר ובניגוד למרתון ונציה הנ"ל אליו התאמנתי במשך 4 חודשים,
אני מסתפק בכך שמדי פעם אני מצטרף לאחת הריצות של עומר (פעם בשבוע פחות או יותר)
וגם לכמה מהריצות הארוכות, מעל מדד ה-20 קילומטרים.
ברור כבר שאפשר לשכוח משיאים אבל אפשר לקוות בכל זאת לחוויה.
במרתון ברלין שנה קודם הייתי במלון ללא רוב הישראלים, מאחר והזמנתי את הטיסה והמלון
כשבוע לפני מועד המרתון, הפעם אני משתפר ובעזרתו של קובי בכמן מפרוגרס ספורט
(אותו אני מכיר מימיו כעורך "עולם הריצה"), אני מזמין בזמן "שיא" של 11 ימים לפני המרתון.
בזכות זה, הפעם אהיה במלון עם קבוצה גדולה של ישראלים, בחסות מיזונו ישראל שתוביל מירב פרי.
אנחנו נוחתים בבוקרו של יום שישי, מתמקמים במלון באמסטרדם,
ומהר מאד מתארגנים לצאת אל האקספו (יריד המציגים) לשם איסוף ערכת המשתתף.
האקספו נערך ב-Sportahallen Zuid, שנמצא לא הרחק מהאצטדיון האולימפי שממנו יוזנק גם המרתון.
בניגוד לברלין הפעם לא צריך לצעוד לאורך אולמות ארוכים של טרמינל נמל תעופה ישן,
אבל השילוט ברור,
ואחרי פחות מחמש דקות מהגעתנו לאקספו אני מוצא את מספרי המשתתף של מקצה המרתון.
באמסטרדם מתקיימים מקצים נוספים ביום המרתון – חצי מרתון ו-8 ק"מ.
דוכני האקספו נפרשים מתחתינו,
והשלב הבא הוא איסוף חולצת המשתתף.
האקספו "קצת" פחות מרשים מזה של ברלין, ואפילו זה של מרתון ירושלים 2011 היה יותר גדול,
כך שאחת האטרקציות היא "קיר החתימות והברכות" של סקאוני…
כמובן שגם מקומם של הישראלים והעברית לא נפקד, גם אם ברוך ג'מילי לא היה כאן…
אני ממשיך לחפש דברים מעניינים,
אבל לא מפספס עוד ישראלים, למשל מאיר יפרח ממועדון "איילות" – מוותיקי הרצים,
או ירון רוכין, שייצג כבר בלא מעט מרוצים בארץ, את בית הלוחם כמו גם את משטרת ישראל,
אם אני זוכר נכון,ירון החליט שבכל זאת ברוך ג'מילי שווה אזכור…
גם קבוצת הריצה של צה"ל כבר כאן, מירי ודוד לוי כמו גם מישאל דגן.
אפילו פסטה כמו במתחם האקספו בברלין אי אפשר לקנות פה,
נראה שכמו ביום הראשון שם, גם היום אני אשאר די רעב…
רגע לפני שאפרד מהאקספו ליום זה,
אני בודק את תקינותו של שבב המדידה.
בוקרו של יום שישי עלה,
גם עומר ברק ורעייתו הדר מגיעים לאמסטרדם,
ושמים את פעמיהם אל האקספו.
השלט עם המוטו של המרתון – I am Amsterdam,
קצת ארוך מדי, אבל זה כנראה מה שאומר, מי שלא יודע לצלם…
התור בכניסה,
מרמז אולי, שכמות הבאים היום לאקספו, גדולה מאתמול .
למרות זאת, גם עומר כבר עם חולצת משתתף אחרי פחות מעשרים דקות מהגעתנו אל האקספו.
מאחר ולא הזמנתי (כשנרשמתי למרתון) כרטיס לארוחת הפסטה מטעם המארגנים,
ניסיתי לראות יום קודם בלא הצלחה (ככה זה כשלא שואלים), איפה רוכשים כרטיס במקום,
עומר שכן הזמין מראש מגלה את הדוכן המתאים שחמק מעיניי,
וכך אני מגלה שהיום זה כבר מאוחר מדי, כי אזלו המקומות…
אני "נגרר" אחרי עומר לקנות מכנסי ריצה חדשים,
וכמובן לא מוותר על רכישת עוד גרבי לחץ משובחים,
מאותו המותג, אותו פגשתי לראשונה שנה לפני כן, באקספו של מרתון ברלין.
כמובן שגם עומר לא מוותר על צילום קיר הברכות של סאוקוני,
ואני כרגיל מצלם את מי שמצלם…
הסקרנות "מושכת" אותנו אל האצטדיון האולימפי,
שם נמשכות ההכנות לזינוק שיתרחש בעוד 20 שעות מעכשיו.
עומר והדר זוכים לתמונה על רקע זה.
התעלות של אמסטרדם קצת מזכירות לי את ונציה,
אבל כנראה שבכך יסתכם מבחינתי הדימיון בין שני מרתונים אלו…
בעוד חלק מהישראלים כמו עומר וירון רוכין מבקרים בארוחת הפסטה,
אני "מגייס" את נתן ליפשס ובת זוגו אורית שמש – שירוצו את חצי המרתון – לארוחת פסטה משלנו .
לא במפתיע אנחנו פוגשים במסעדה בה הם בחרו עוד ישראלים וישראליות,
שהעדיפו גם הם ארוחת פסטה פרטית…
בוקר המרתון הגיע, היה קצת מוזר במהלך הנסיעה באוטובוס,
לחזות בשמש זורחת בשעה מאוחרת יחסית, למה שאנחנו רגילים מהארץ,
כנראה שזו אחת הסיבות לכך, שהזינוק הוא רק בשעה תשע וחצי בבוקר.
בכל מקרה יש עוד כשעה וחצי לפני הזינוק, ואנחנו כבר באזור האצטדיון האולימפי.
לפני שנה במרתון ברלין,
כאשר הגשם הפך את השימוש במצלמה הגדולה שם ללא אפשרי,
פניתי כלאחר ייאוש למצלמה הקטנה של קנון,
שלא ממש הצליחה לנפק תמונות ספורט טובות.
מצלמה זו נמצאת גם כאן,
אבל המקסימום שאתן לה לצלם, הן כמה תמונות לפני הזינוק,
למשל כמו זו של אסרט ממו…
אסרט הוא אחד מרצי העילית הישראלים שירוצו כאן,
כמו גם גזאצ'ו יוסף במה שיהיה מרתון הבכורה שלו.
שעה לפני הזינוק אני מחליט להיפרד מהבגדים החמים,
ובחלוף עוד כרבע שעה (קצת מלחיץ לגרוב גרבי לחץ),
מוסר את התיק האישי לעמדות שמירת החפצים.
חצי שעה לזינוק ואני בכניסה לאצטדיון, תמונה אחרונה בעזרת מצלמת הקנון,
לפני שאני שולח אותה לנוח, באחד מנרתיקי המצלמות שעל צווארי…
זמן קצר לפני צאתי לאמסטרדם, רכשתי 2 מצלמות קטנות, איתן ארוץ היום.
נתחיל עם המצלמה מבית סוני שהיא היותר טובה מבין השניים.
זמן לא רב אחרי כניסתי לאצטדיון אני פוגש מספר ישראלים:
נועם ליבנה, כלמי אלקלעי ויובל עופר.
יובל אף היה איתי במלון ונפגשנו מספר פעמים במהלך טיולנו ברחובות אמסטרדם.
אני נפרד מהם,
בדרך לאזור הזינוק המיועד לרצים פחות מהירים…
אין ספק שמראה הקהל ביציעים מוסיף התרגשות באוויר.
בשלב הזה שער הזינוק עוד רחוק אז נסתפק בשער הסיום…
לא ברור אם זו ההתרגשות או הקור אבל כולם כבר רוצים לצאת לדרך!!!
למרות שזה לא נראה כך בתמונה, עכשיו כנראה ניתן האות לזינוק,
אנחנו כבר בשלב הריצה ושער הזינוק הכחול כבר נראה ברקע.
מבט אחרון על האצטדיון,
לפני שנצא לרחובות העיר.
שנה קודם, במרתון ברלין כמעט ולא פגשתי רצים ורצות ישראלים במהלך הריצה,
כנראה שלעובדה שסחבתי איתי שם את המצלמה הגדולה הייתה השפעה גדולה על כך.
הפעם אני פוגש שני ישראלים כבר בתחילת הריצה,
אי אפשר לטעות בחולצה עם הסמל של מועדון "אנדיור".
תמיד נחמד לעבור תחת שער בשלב חשוב בריצה (בתחילתה, או לקראת סופה).
שעון טיימקס כבר אין לי הרבה שנים ועמדתי בפיתוי באקספו לקנות דגם משוכלל שלהם,
אבל הגארמין 305 עדיין עבד אז (בניגוד להיום),
ולשמחתי המחשב שלי עדיין זוכר את זמני הביניים,
מה שיאפשר ללמוד יותר על הריצה שלי מלפני כמעט שנה.
גם נציג עם החולצה הזוהרת של מועדון "איילות" נצפה רץ באמסטרדם.
לפני דקות מועטות נפרדנו מפסי המטרו לטובת כביש רגיל,
והגארמין מזכיר לי, שהצלמים בתמונה "ארבו" לנו,
באזור סיום 2 הקילומטרים הראשונים, אותן עברתי ב-11.5 דקות לערך…
אם כבר אנחנו רצים בפארק,
אז כדאי להביט גם לצדדים כדי לחוות את נופיו.
החיסרון בשלב זה הוא הצפיפות,
אבל מהר מאד אנחנו חוזרים לרוץ בכבישים הראשיים…
נראה שבאזור זה יש יותר רצים מקהל של צופים, שלא לומר מעודדים,
אבל סיומו של הקילומטר החמישי – 28:43 דקות לפי הגארמין,
מביא גם את תחנת הריענון הראשונה.
כמו בברלין גם פה בכל חמישה ק"מ התחנה כוללת גם משקה איזוטוני.
לצערי, ידעתי מראש שבתחנה הראשונה באמסטרדם לא צפויות להיות בננות,
אלא רק בתחנות הבאות.
מי שקרא את סיכומי למרתונים האחרונים שרצתי,
כבר יודע שאני מתייחס לבננות כאל הג'ל האולטימטיבי…
אני ממשיך לרוץ קדימה ומדי פעם לצלם גם לאחור, כדי לוודא שאני לא אחרון,
לפני שמתחילים להופיע ממול רצים שמשיגים אותנו כבר בכמה קילומטרים טובים…
את המובילים מבין הגברים כנראה פספסתי,
אך חלק מהרצות המובילות כנראה כן נקלטו בעדשת מצלמתי.
לא קל לתפוס בתמונה גם את הרצים והרצות וגם את נוף הבתים, אבל לפעמים זה מצליח.
משמח לראות שקהל הצופים בקטע זה, קצת יותר גדול מתחילת הריצה.
דעתי מוסחת לפתע כאשר מיכל רג'ואן חולפת על פני ביעף,
אני מניח ששאלתי אותה משהו כמו איך רק בשלב זה היא עוברת אותי,
את התשובה אני כבר לא יכול לזכור.
בכל מקרה מיכל תסיים יותר משעה לפני,
ובימים אלו ממש (של כתיבת סיכום זה) היא אחרי עוד מרתון מוצלח, הפעם בברלין.
מבט כמעט אחרון לרצים בצד השני של הכביש,
לפני שדרכנו נפרדות,
ואנחנו חוזרים לרוץ על כל רוחב הכביש…
משום מה כנראה שלא צילמתי שלטי קילומטרים כמו שאני עושה בד"כ,
לפי הגארמין, רצתי את שני הקילומטרים האחרונים ב-10:40 דקות לערך,
ו-זמן כולל של 39:23 דקות לשבעת הקילומטרים שעברנו עד הלום.
אני שמח לפגוש עוד רץ ישראלי, גם אם המצלמה שלי לא כל כך משתפת פעולה,
מילא לצלם בלי חצובה, אבל כאשר עוד הבדל מהצלם שבתמונה,
הוא שאני מצלם נגד השמש, זו כבר בעיה יותר משמעותית.
לפתע אני מזהה בקהל את מירב פרי,
שכזכור מתחילת הסיכום היא ראש המשלחת של הרצים מטעם מיזונו ישראל.
מירב תרוץ את מקצה חצי המרתון שיוזנק רק בעוד שעות מספר,
אבל היא לא מוותרת על עידוד רצי המרתון המלא – תודה רבה!!!
צפוף קצת הייתי אומר,
ועכשיו כבר לא…
לפני קצת יותר מעשר דקות היינו בצד השני של הכביש,
ועכשיו אנחנו מקדימים את הרצים שמגיעים ממול.
עוד ישראלים נקרים בדרכי, הפעם אני פוגש את מעיין אברון וניר סמוגורה,
קצת לפני שאנחנו נכנסים לעוד שדרה.
את השלט שמבשר על סיום הקילומטר העשירי לא פספסתי,
השעון הרשמי מראה 58:41 דקות,
אבל הזמן האישי שמדד לי שבב המדידה (לפי התוצאות הרשמיות) היה 55:55 דקות,
הגארמין אישר את הזמן עד כדי טעות של שניות בודדות.
אני תוהה היכן תחנת הריענון השנייה,
ובחלוף עוד מספר דקות, היא מופיעה כנראה בסמוך לסוף הקילומטר ה-11…
הכוסות הממותגות של המשקה האיזוטוני מרצפות את הכביש.
את נעמי ווינשטוק פגשתי כבר בלא מעט מרתונים ומרוצים אחרים,
ניסיונותיי "לשכנע" אותה, לבצע קפיצה כמו שזכה לצלם בעבר צלם "שוונג" אורי מרשנסקי,
שוב לא צלחו…
נראה שאני פתאום "תחת מתקפת ישראלים":
אריאל הלר מצטרף לחגיגה,
וגם מישאל דגן מקבוצת הריצה של צה"ל, אותו כזכור פגשנו באקספו, מופיע לפתע מלפנים…
לא בדיוק ברור לי מה ניסיתי לצלם בתמונה הבאה, והיא גם לא ממש יצאה חדה,
כנראה שהצל של הצלם הייתה סיבה מספיק טובה להשאיר את התמונה.
לא נקפח גם את הצד השני של הכביש.
אחד הדברים האהובים עלי הוא לנסות ולצלם כלי טיס שמרחפים מעלינו במהלך הריצה,
וגם הפעם המסוק לא "ימלט" מכך, גם אם השמש קצת מפריעה.
הנוף קצת השתנה לנו, גם על צילום אגמים אני משתדל לא לוותר…
הגארמין יראה בעוד זמן קצר על עוד שלושה קילומטרים שעברתי,
הפעם ב-16:56 דקות – סה"כ 13 ק"מ ב-1:12:53 שעות.
אגם משמאל, גשרים מעלינו, לרגע נדמה היה לי שאני רץ בפארק הירקון…
הגארמין מראה שבפעם הראשונה היום לקחתי זמן ביניים לקילומטר בודד – 5:30 דקות.
עד שלב זה, הקצב שהגארמין מדד לי (כאשר זכרתי לקחת זמני ביניים)
נע בערך בין 5:25 ל-5:40 דקות.
התמונה הקודמת הייתה האחרונה בשלב זה שצילמתי עם הסוני,
מאחר והסוללה הראשונה של מצלמה זו התרוקנה.
אני "מתעצל" בשלב זה להחליף סוללה ועובר למצלמה השנייה מבית קודאק.
מצלמה זו פשוטה (וזולה) בהרבה, היא למשל לא יודעת לצלם תמונות ברצף.
והסוללות שלה הן סוללות AA רגילות, אני מצטייד מראש בסוללות כאלה מסוג ליתיום,
כדי שהארגיה שלהן לא תיגמר לפני שתיגמר אנרגיית הריצה שלי…
בחלוף שלוש דקות והתמונה הראשונה ממצלמה זו יוצאת אל האור.
דווקא בשלב שאנו חולפים על פני רצים ממול, אני נאלץ להסתפק בתמונות בודדות.
שתי דקות נוספות חולפות ושלט שעליו המילה Finish מופיע ממעל,
לא בדיוק ברור לי מה אמור היה להסתיים באזור מוצל זה.
בשולי התמונה אני מבחין (רק עכשיו) בשעון המוסתר ע"י הרץ בכחול.
לפי הגארמין הקילומטר ה-15 עכשיו כבר מאחורינו.
האם העובדה שזהו הקילומטר האיטי ביותר שלי עד עכשיו,
והראשון מעל 6 דקות – 6:40 דקות ליתר דיוק,
קשורה להתעסקות עם החלפת המצלמות, אני כבר באמת לא זוכר…
אנחנו חוזרים אל אור השמש,
בדרך לפגוש את הרצים ממול כאשר הפעם אנחנו כבר בצד השני.
אנחנו נפרדים מאזור הריצה המשותף לשני הכיוונים,
ואני די מתאמץ להכניס ל"פריים" גם רצים ורצות וגם את טחנת הרוח שממול!!!
אבל עזבו אתכם מטחנות רוח כאשר עוד תחנת ריענון נגלית לעינינו,
וסוף סוף התחנה מציגה גם "פצצת אנרגיה צהובה" – בננה!
השאלה האם כאשר אנרגיה מסוג זה מגיעה רק אחר 15 ק"מ ולא 5 כמו בברלין,
תהיה לכך השפעה על הריצה שלי – נחכה ונראה…
אפשר לחזור לריצה,
רק כדי ששוב לא אצלם שלט של סיום קילומטר נוסף…
הגארמין מעדכן שאת הקילומטר ה-16 (1.040 ק"מ לשיטתו) עברתי ב-7:15,
כנראה ש"חניית הבננות" השפיעה על האטה זו…
לא לגמרי מובן לי הסיבה שסרטי הסימון בתמונה הבאה,
ניסו להבטיח את הריצה במרכז הכביש,
במיוחד לאור העובדה שנראה שהיו כאלה שהתעלמו מהם…
אפשר לחזור לרוץ בחופשיות ללא מגבלות.
ממש התאמצתי לצלם רצים וחותרים ביחד – בסוף זה הצליח.
זמן טוב לעבור לצד השני של הכביש,
אולי בזכות זה הצלחתי סוף סוף לצלם שלט סימון קילומטרים…
את הקילומטר ה-18 רצתי לפי הגארמין ב-6 דקות.
אני מתחיל לחשוש שהתקווה שלי, אולי בכל זאת לסיים את המרתון בפחות מ-4 שעות,
כנראה שכבר לא תתממש.
אם הזכרתי קודם בהקשר לאגם את הירקון,
בית כמו בתמונה הבאה כנראה לא אמצא מול שפת הירקון…
הירוק היום ירוק מאד,
אבל גם צבעם של הבתים נחמד מאד.
הקילומטר ה-19 שוב איטי במקצת מקצב של 6 דקות לקילומטר.
כמות הקהל שוב עולה במקצת,
עם הכנסנו לרוץ בין בתים .
אפילו תזמורת מתגלה לאוזנינו .
תחנת הריענון שמגיעה בעקבות סיום הקילומטר ה-20,
אפילו מציגה בקבוקים אישיים ש(עדיין) לא נאספו.
הבנות על חלוקת המים/משקה איזוטוני מחייכות למצלמה,
והבננות מחייכות אלי…
ראיתי כבר הרבה שיטות לתלות שלטי עידוד לרצים ורצות,
לתקוע אותם בדשא זה חדש גם לי.
הנוף פשוט שבה את ליבי ואני מצלם אותו לא פחות מאשר את מסלול המרתון.
השער המבשר על מחצית המרחק כבר פה,
השעון הרשמי מראה 2:06:43 שעות
ואילו הזמן האישי שנמדד לי לפי התוצאות הרשמיות הוא 2:04:04 שעות.
לפי הגארמין את הקילומטר ה-21 עברתי כבר בקצב של 6:30 דקות,
נראה שחששותיי לגבי יכולתי לסיים היום את המרתון בפחות מ-4 שעות אכן היו מוצדקות,
גם לפי זמן מחצית המרחק וגם לפי ההאטה המתמשכת שלי .
הסירה ממול, נראית לפי שלט הפרסום שעליה כקשורה למרתון,
לכן גם אותה אני מזכה בתמונה.
סבב הצילומים ממשיך עם עוד בתים,
כמו גם מרחבי דשא עם סוסים ברקע.
אולי בגלל זה שוב פספסתי את השלט לסיום הקילומטר ה-22…
הבלונים בתמונה הבאה מבשרים על קבוצת פייסרים (מכתיבי קצב) שהשאירו אותי מאחור!!!
השביל הבא המיועד להולכי רגל נראה מאד מעניין והשלט בתמונה אולי מבטיח,
אבל באנו לכאן כדי לרוץ – לפחות בינתיים…
אני שוב מעדיף לצלם בתים בגדה השנייה של האגם,
על פני שלט הסיום של הקילומטר ה-23…
לפני כשלושת רבעי השעה חזינו בסירה עם חותר/ת יחיד,
עכשיו אנחנו משודרגים לשני חותרים/ות בסירה שמכילה שלושה נוסעים.
הצד השני של הכביש מעניין לא פחות לאור כמות הקהל "הגדולה" שבתמונה…
הקילומטר ה-24 כבר "מזמן" מאחורינו ונראה שנפרדנו גם מהאגם,
לטובת סיום הקילומטר ה-25.
השעון הרשמי מציג זמן של 2:32:03 שעות
והתוצאות הרשמיות רושמות לי 2:29:22 שעות,
ואפילו הגארמין מהנהן על כך בהסכמה.
אנחנו בדרך חזרה לריצה בכבישים יותר ראשיים,
אבל זה יחכה לחלק השני של הסיכום…
החלק השני של הסיכום שלי למרתון אמסטרדם 2011 כאן
קישורים קשורים
סרטון שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
