מאת:עמי הרמן
 
חובבי המרתונים יעשו הכול כדי לרוץ במרתון מפתה מחוץ לארץ. עמי הרמן ומשפחתו תכננו את החופשה המשפחתית לאיטליה, כשנתגלה לו על קיומו של מרתון בעיר השוכנת לאגם גארדה, היה צורך במסע שכנועים קצר וחודשים של אימון. עכשיו כשחזרו נותר לו רק לספר את הסיפור
עמי הרמן ובנותיו במרתון אגם גארדה
כ-800 ק"מ דרומית למסלול הטיסה של גבריסילאסי בברלין שוכן אגם גארדה, המפורסם בעיקר כאחד מאתרי התיירות הפופולאריים בצפון איטליה. ב-28 בספטמבר, בדיוק בשעה בה הרעימה יריית הזינוק את האוויר הברלינאי הקריר, יצא לדרכו מרתון אחר, קטן וצנוע בהרבה, מן העיירה Limone Sul Garda, הממוקמת בחלקו הצפון מערבי של האגם. מעט יותר מ- 1,400 רצים יצאנו לאחד המסלולים היותר יפים על הפלנטה, עשינו יעדנו לעיירה Malcesine השוכנת לרגלי האגם בצידו הצפון מזרחי.
למרתון הגעתי במקרה. באמת. אי שם בחודש מאי החלו להירקם תוכניות לטיול המשפחתי לאיטליה. אגם גארדה ענה על כל מה שחיפשנו: נוף יפה עם מסלולי טיול רגליים, אטרקציות לכל הכנופיה במרחקי נסיעה שפויים ומזג אוויר משובח.
לאחר ההתבייתות על האזור יכולתי לשוב לעיסוקי האהוב והמטופש: חיפוש ריצות מרתון בעולם ולפנטז על השתתפות בהם. במקרה (באמת, נו) גיליתי שבדיוק יומיים לאחר הגעתנו המתוכננת לאזור יתקיים מרתון אגם גארדה השני. בשלב זה, לאחר שאני משפשף את עיניי ומוודא שוב ושוב שלא התבלבלתי בתאריך, אני נידרש לתכנון אסטרטגי מורכב – איך אני מודיע לאהובתי על ההזדמנות הנדירה שנקרתה בדרכי וכיצד ריצת מרתון היא אירוע המשולב באופן מושלם בתוך החופשה המשפחתית.
באופן מקרי, נקודת מבטה של אהובתי על האירוע המכונן לא תאמה את שלי. לאחר משא ומתן קצר ביותר שלווה ב"חינחונים" ותחנונים התקבל האישור המיוחל לא לפני התחייבותי כי מיד בתום הריצה, כלומר, לאחר יציאתי מהמקלחת הנמצאת בסמוך לקו הסיום וללא קשר למצבי הגופני, הטיול ממשיך לפי התכנית. משמעות ההתחייבות פשוטה – אין "זמן פציעות" וכיווצי שרירים אינם עילה מוצדקת למנוחה. צליעה קלה, גניחות ואנחות מותרים, אך עדיף שיוצנעו.
שמח וטוב לב מסיום המשא ומתן, מיהרתי לבשר לשותפי לריצה שיש לו מספר שבועות לתכנן סופשבוע מרתק באיטליה. ההתלהבות דבקה והסכם עקרוני ניתן. את הבקרים הלחים של חודשי הקיץ הלוהטים בילינו, כרגיל, בשריפת קילומטרים בשדות ובגבעות סביב מקום מגורנו, ובין לבין השתתפנו במרוץ ה-Coastal Challenge משדות-ים לנווה-ים. מספר שבועות לפני היציאה לאיטליה בישר לי שותפי כי לא יוכל להצטרף מסיבות תמוהות הקשורות לעבודה שלו. לשמחתי זה לא מנע ממנו להמשיך איתי את ההכנות לריצה.
ב-26 בספטמבר לאחר לילה ללא שינה המראנו לוורונה. התכנית; השכרת רכב ונסיעה לעיירה Limone, לצורך קבלת שקית ה- Goodies. סימפטיה וחביבות איטלקית קידמו את פני בדלפק המאולתר שהוקם במקום וכעבור מספר שניות, מצויד בשקית עם חולצה איכותית, גרביים, כובע, צ'יפ ובקבוקי שתייה, עשיתי דרכי חזרה למכונית
את שארית היום כמו גם את יום השבת למחרת בילינו בטיולים באזור סירמיונה, בדרום האגם. ביומיים אלה צרכתי בעיקר את המרכיב השני בשילוש האיטלקי הקדוש: PPG (פיצה, פסטה, גלידה) בשילוב לגימת כמויות מים בלתי סבירות בעליל. את שאר המרכיבים צירפתי לתפריט היומי מיד עם תום הריצה.
יום ראשון, 28 בספטמבר – אני מגיע ב"טרמפ" לנקודת ההתחלה כשעתיים וחצי לפני הזינוק. הטמפרטורה מעט נמוכה אולם האווירה במקום מחממת (או לפחות כך אני משכנע את עצמי). עד סמוך ליריית הזינוק אני מקיים את הריטואל הקבוע של שתייה – השתנה. הזמן חלף במהירות. מוזיקה קצבית בעוצמה אדירה מעוררת את שאריות האדרנלין שעדיין לא יצא במחול סמבה. השתרכנו מעט מאחור, המרתון נחשב לקטן וצנוע, ניהולו מופתי ומזכיר אירועים מפורסמים בהרבה. על קו הזינוק אנו מחולקים לקבוצות על פי זמני הריצה שלנו. נאום קצר של ראש העיירה ואנו יוצאים לדרך. 10 ק"מ ראשונים במגמת ירידה קלילה לכיוון העיירה Riva del Garda. הנוף – נפלא, מזג האוויר – מושלם (16 מעלות יבשות ללא רוח) וההרגשה – בשמים. הקצב מעט מהיר מהמתוכנן אבל אם זה מה שהגוף רוצה, למה לבלום?!
חצינו מדרחוב יפהפה מרובה בבתי קפה וזכינו לעידוד מעשרות איטלקים שמסכימים לוותר למספר שניות על האספרסו שלהם לטובת מחיאות כפיים. המסלול פונה לעבר הטיילת של Riva. ממרחק אני שומע מוזיקה קצבית שהולכת וגוברת. לאחר כ- 500 מטר אני מבחין בלהקת אפריקאים מתופפים על תופים אימתניים בקצב מסחרר. הענקתי להם מחיאות כפיים והמשכתי לעבר הלהקה הבאה המרוחקת כקילומטר, שם, עמדו על במה ארבעה צעירים מקומיים שהלהיטו את האווירה ברוק איטלקי סוחף. הודיתי להם גם והמשכתי הלאה. בשלב זה עזבתי את מסלול האגם ופניתי צפונה. הנוף השתנה וחלפנו על כרמים שנבצרו לא מכבר ומטעי תפוחים עמוסים לעייפה. הקצב עדיין היה מהיר והיינו קרבים לחצי המרחק. הקבוצה שרצה לידי קילומטרים רבים תמשיך לארח לי חברה עד בערך הק"מ ה- 30 שם רובם התעייפו והאטו, בודדים הגבירו את ריצתם והתקדמו קדימה.
מהקילומטר ה- 20 עד ה- 40 המגמה היא מישורית עם עליות קלילות לגיוון. בק"מ ה- 25 המסלול התעקל דרומה וחזר לאגם. הבטתי בשעון וראיתי את זמן הריצה – 2.01 שעות. קצב טוב. ק"מ 35 – הקצב שלי מעט איטי יותר אך אני מרגיש די חזק. חלפתי על פני השלט של Malcesine, ואף כי ישנם עוד 7 ק"מ לסיום אני מרשה לעצמי לפנטז על קו הסיום, שם חיכו לי אהובתי ושלושת חברי הכנופיה.
ק"מ 38 – אצנית מקומית עוברת אותי בצעדים גדולים ומהירים. לצידה רוכב אופניים המדרבן אותה ומגיש לה מים מעת לעת. הם מנהלים שיחה תוך כדי. כמה נחמד, חשבתי לעצמי. לאחר כ- 2 דקות נעלמה האצנית מאחורי עיקול.
ק"מ 40
– אני מגיע לישורת ובמרחק של כ- 200 מטר לפנים הבחנתי ברצה החצופה שעברה אותי לפני 2 ק"מ, כשהיא עדיין מלווה ברוכב המדרבן. נדמה לי שהיא מאטה. זהו זמן הנקמה אני מסנן בתוכי. עוקף מי שעוקף אחרון! אמרתי בליבי והגברתי את הקצב.
ק"מ 41 – חלפתי על פניהם, תוך שאני נשבע שאין מצב שהיא עוקפת אותי שוב. 700 המטרים האחרונים במגמת ירידה. אך לפני הבחנתי באצנית נוספת. 'אני חייב להגיע לפניה' הדהד בתוכי קול פנימי וילדותי. זה הזמן לספרינט. הגברתי את הקצב, הגברתי שוב וחציתי את קו הסיום שתי שניות לפניה. איזה ניצחון מתוק. חלפו מספר שניות ושמעתי את קול בני רץ אלי עם מצלמה וחיוך, ולזה כל כך חיכיתי. נשיקה מיוזעת לאהובתי והתקדמתי לעבר תחנת השתייה. מתוך נאמנות להסכם העקרונות שנחתם מספר חודשים קודם לכן, התאוששתי מהר, התקלחתי במהירות יחסית והצטרפתי לאהוביי להמשך טיולי היום.
לאלה מכם המפנטזים על איזה מרתון כדאי לרוץ באירופה בסתיו – אני ממליץ לכם מאוד לפתוח את הראש, לא להינעל רק על ברלין ואמסטרדם ולשקול ברצינות את מרתון גארדה. המסלול אינו רק יפהפה אלא גם מהיר, איכותי ואידיאלי לשבירת שיא אישי. אני מניח שמיותר להרחיב על האפשרויות הקולינאריות של לפני ואחרי.
lakegardamarathon
 
