מאת:עופר ביידה

מרוץ צהלה התקיים בפעם הראשונה לפני שנה, וכולם שיבחו אותו על בכורה מוצלחת, כולל בסיכום שלי שפורסם לאחר המרוץ, בטור זה.

מקום הכינוס גם השנה מועדון הספורט צהלה.
בשנה שעברה הגעתי לאזור החנייה קצת מאוחר, ואך בקושי מצאתי חנייה – השנה אני מקווה להצליח יותר במשימה זו.
איתי נוסע גם יהודה גולן, שמכיר טוב את כבישי הארץ, אבל משום מה השלטים עם הכיתוב – מרוץ צהלה – כאשר אנחנו כבר באזור צהלה, לא ממש עוזרים לנו, למצוא את מועדון הספורט/הבריכה.

אנחנו חונים לבסוף ליד כניסה לכביש שכבר חסום עם סרט סימון, ומהר מאד מגלים עוד רצים, כמו אוסקר טוזמן, עמית נאמן ובנו נועם, ועוד אחרים, שגם הם לא ממש יודעים לאן ממשיכים.

בסופו של דבר, אנחנו פוגשים רץ שחזר מנקודת הרישום, ומעדכן אותנו שהיא רחוקה כמה מאות מטרים, וכדאי לנו לקרב את הרכב לשם – כמו שהוא מתכוון לעשות.

אולי בגלל הקושי של חלק מהרצים למצוא את אזור הכינוס, אני מצליח למצוא הפעם חנייה יותר טובה…
בדיעבד, מתברר שהשלטים שראינו, היו בעיקר על מסלול הריצה והודעה לתושבי השכונה, על סגירת הכבישים.

כ-25 דקות לפני השעה שבע – שעת הזינוק למרוץ ל-15 ק"מ בו אשתתף – אני סוף סוף באולם, מחכה בתור לעמדות הרישום.
התור מתקדם מהר, החולצה נראית איכותית, למרות שלא לגמרי ברור לי, למה מידת XL היא הקטנה ביותר שאני יכול לקבל…

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

אני מקבל צ’יפ למרות שהבאתי את הצ’יפ הקבוע – במקור המרוץ היה אמור להימדד ע"י חברת רילטיימינג כאשר הצ’יפ נמצא במספר החזה, אפילו הוצע למשתתפים (באימייל שנשלח לנרשמים) לאסוף אותו ביום שישי – יום לפני המרוץ.

למזלי, לכדה את עיני הודעה בפורום "שוונג" (ריצה וטריאתלון בתפוז), בו התבקשו הרצים להביא את הצ’יפ של חברת ChampionChip, מאחר והמדידה תתבצע ע"י חברת 4Sport.
גם הפעם (כמו במרוץ ספארי ר"ג) אני מחליט לרוץ עם הצ’יפ הקבוע.

התארגנות אחרונה וקצת מתיחות באזור החנייה,

לפני שנמשיך לכיוון הזינוק.

רוב הרצים והרצות כבר מוכנים,

ואורי קירשנבוים – מנהל המרוץ מתחיל בתדרוך.

הכיתוב TOP 10 הנראה על הכביש, מציין שזהו המקום השמור לרצי ורצות העילית.

נילי אברמסקי "גוערת" בחוה גרו, על שהיא לא מצטרפת אל מקומה במרוץ זה – בין רצות העילית.
אורנה בלאו הוותיקה, מברכת בוודאי את הלן וולפסון הצעירה, וכמובן שגם עמרי הולצמן, כבר לא זר לרצי העילית וחובבי הריצה בארץ.

שעת הזינוק (7 בבוקר) מפציעה, כמו השמש מבין העצים,

ואנחנו יוצאים לדרך.

גם השנה התחלת המרוץ היא על כביש (בשנה שעברה המרוץ הארוך ביותר היה למרחק כ-9 ק"מ).

השנה, בנוסף למרוצי הבוגרים ל-5 ק"מ ו-10 ק"מ, נוסף מרוץ זה למרחק 15 ק"מ, ששמו בישראל ה-Black Race
מרוץ זה מוגבל בזמן ל-1:45 שעות, והבטיחו לנו שיהיו בקרים בדרך שייבדקו, ויבקשו מרצים שלא עומדים בקצב להפסיק את הריצה, עקב חפיפה עם המקצים הבאים.
לא בדיוק ברור לי אם מדובר בבקרים אנושיים, אבל לפחות בינתיים – הנה השטיח והבקר הראשון – שיקרא וירשום, את מעברנו לידו, כ-4 דקות מהזינוק.

סבטלנה רימסקי ובן ליפשיץ בתמונה – מעניין אם הם שמו לב, לכיתוב על הכביש, לידו חלף בן – ברגע צילום התמונה…
רק עכשיו, בעת כתיבת סיכום זה – כשבועיים לאחר המרוץ – אני שם לב, למה שנראה כמו הסימון 1000, מתחתיו קו, ולצידו חץ קטן.

האם זה אומר שזהו הסימון לסוף הקילומטר הראשון?
לפי זמני צילום התמונות, חלפו כ-4:50 דקות מהזינוק, מה שמרמז שזה ייתכן, אבל אני לא יכול לחתום על כך בבטחה.

את אסא אורבך פגשתי בעבר, במרוץ האולטרה במקצה ל-30 ק"מ – היום נסתפק במחצית המרחק.

אנחנו פוגשים עוד שטיח בקרה.
השלט על העץ דווקא מצביע לצד ימין עם המילה חנייה – ליד השלט הזה כנראה חלפתי בחיפושי אחר נקודת הכינוס – עדיין לא הבנתי מה הקשר בין שלט זה, לנקודת הכינוס במועדון הספורט…

מולי בליי, הוא רץ וטריאתלט ותיק – למרות זאת, נראה שלא נפגשנו הרבה פעמים, במרוצים בהם השתתפנו במקביל.

לאחר כ-11 דקות של ריצה, אנו פוגשים את נקודת השתייה הראשונה,

זמן קצר לפני שנעבור לקטע העיקרי של הריצה – בשטח.

בחלוף כדקה, רגלינו כבר מהדקות את רגבי האדמה.

שילוב מוזר קצת, בין חולות לבנינים קרובים ברקע, זאת כנראה התפאורה במרוצי שטח, המתקיימים בעיר הגדולה.

יניב שלום ואיתי אהרונסון (בגופיה הצהובה מאחור), בוודאי נהנים בינתיים מהריצה בין שדות למטעים.

אומנם "רק" כשבועיים וחצי חלפו ממועד המרוץ, אבל אני לא לגמרי זוכר את השיחה הקצרה שהתפתחה ביני לבין איתי.
אני זוכר, שהיא עסקה בין היתר בתמונות שלי, ובכך שנעזרתי בו (ובשעון הריצה שלו), לדעת את המרחק שעברנו עד כה – בשליש הראשון של הריצה.

עוד מספר דקות חולפות, ואנחנו בנקודת השתייה השנייה.

אולי המים יעזרו לנו לעבור את "העלייה הקצרה" שבתמונה…

אסף גור זוכה לתמונת רקע נחמדה, למרות שאין כמו תמונות עם רקע הר התבור למשל.

ממשיכים בהקפה גם בצהלה.

אלי סער מספר לי שלפני זמן לא רב, הוא שקל קרוב ל-140 ק"ג, מה שמראה שלא צריך להשתתף בתוכנית הטלוויזיה "לרדת בגדול", כדי להשיג הצלחה דומה – כל הכבוד!

גם אלי משאיר אותי כבר מאחור.
אני מנסה להיזכר האם המסלול של המקצה ל-9 ק"מ בשנה שעברה, עבר במקום זה,

אני לא זוכר שרצנו במנהרה בשנה שעברה…

אחד המוטיבים החביבים עלי במרוצים בהם אנחנו רצים במנהרה, הוא לצלם לפני הכניסה אליה (כמו בתמונה הקודמת),
בתוכה – במקרה זה, תודה לגיורא אבן צור (בתמונה הנוכחית) על שיתוף הפעולה,

וביציאה ממנה (בתמונה הבאה).

רחלי חזן הוותיקה, מתמודדת גם היא עם המקצה הארוך.

עוד סימן שהרחקנו לכת (רוץ) השנה, הוא הבניין הייחודי של IBM ישראל (השוכן בפארק אזורים בפ"ת), הנראה ברקע (ניבט מהצד במרכז התמונה, משמאל לעמוד החשמל).

השמש מפריעה לי קצת, לצלם את הגשר שנקרה "לפתע" בדרכינו,

בכל זאת, נעבור את הגשר…

לרגע קצר, גם הצמחייה הופכת לעבותה יותר,

אבל בחלוף דקה, אנחנו מגיחים החוצה, ועטרה רון מצטרפת לאולגה חתן-דדון, לתמונה משותפת.

גם עטרה ואולגה, משאירות אותי מאחור,

אבל אני לא מתייאש, גם אם עוד חיצי הכוונה בדרך, לא מספקים את התשובה לשאלה – מה המרחק שרצנו עד עכשיו…

גם רצה ותיקה כמו אולה הדר, לא יכולה לעזור לי בשאלה זו היום.

בחלוף דקות ספורות, המכוונת מעדכנת אותנו שנותרו 6 ק"מ לסיום.

מספר דקות קודם (אם אני זוכר את המיקום נכון), שאל אותי אחד הרצים שרצה לפרוש בגלל פציעה (או הרגשה לא טובה, אני כבר לא זוכר, אבל זה לא עקרוני), איפה ניתן לעשות זאת.
לצערי לא הייתה לי תשובה טובה לשאלתו, ואף אדם לאורך הריצה (ליד שטיחי הבקרה או נקודות המים) לא הזכיר אפשרות כזו – מצד שני, הקצב שלי היה מהיר בהרבה, מהמגבלה המתוכננת של 1:45 שעות.

עוד 20 שניות חולפות ואנחנו בנקודת השתייה השלישית.
אם את המרחק בין נקודת השתייה הראשונה לשנייה רצתי בערך ב-14 דקות, הרי שאת המרחק לנקודה זו לקח לי עוד 23 דקות לעבור, ולא האטתי בצורה כל כך משמעותית.
לדעתי היה צריך להוסיף נקודת שתייה, בין הנקודה הקודמת, לזאת אליה הגענו עכשיו.

השלטים הכתומים על העמוד באמצע התמונה, מראים בעליון מביניהם חץ שמאלה, ובזה שמתחתיו רשום משהו, הניסיון שלי בזמן כתיבת סיכום זה, לקרוא את הכתוב ע"י הגדלת התמונה – העלה חרס בידי…

אוסקר טוזמן הוותיק, מאותת לי שהוא הגיע, ויש זמן לתמונה – לפני שגם הוא "יברח" לי…

הסרט משמאל והחץ מימין מכוונים אותנו לשביל הנכון, שוב אני רואה בדיעבד שמתחת לחץ היה עוד שלט – ושוב אין לי מושג מה היה כתוב בו.

העלייה הבאה נראית לי מוכרת, ונראה שאנחנו שוב חוזרים, לשבילים בהם רצנו בשנה שעברה.

נקודת המים הרביעית מופיעה כבר אחרי כ-8 דקות בלבד מהקודמת – אכן שיפור ניכר.

אביתר קציר ושקד גרין, אולי היו שמחים כמוני, לבקש טרמפ, מהרכבים הנוסעים בכביש שלידנו,

אבל בינתיים נסתפק בעוד מפגש עם שטיח בקרה,

ונוסיף תמונה בשביל גיבוי.

עוד חבורת רצים ורצות מגיעה אלי, ביניהם – דורון שלמון, יעל דנק, מירי בויום ואיתן כסיף.

השלטים בכביש מנסים "לפתות" אותנו להמשיך לחיפה או אריאל דרך כביש 5, רעננה דרך כביש 4 – או שמא לבקר בכביש 6.

אנחנו בוחרים להמשיך ישר,

אל נקודת המים החמישית, שמגיעה כ-10 דקות אחרי הנקודה שקדמה לה.

האם גם בשנה שעברה רצנו בחול יחסית עמוק?
אולי אורני פטרושקה (מימין בתמונה), או אבי גוט (שלצידו) זוכרים – כי אני כבר לא…

דורון הרמן מנסה לעזור לי, למצוא נקודה טובה, בה השמש לא תפריע לי – לצלם אותו.

חולצת הריצה ממרוץ הלילה של נייקי הפכה להיות פופולארית מאד במרוצים שנערכו מאז, כמו גם בריצות אימון בפארק הירקון, ומקומות אחרים בארץ.

אבישי ירקוני, רץ איתה היום בתור גופייה.

לאחר פחות מדקה אבישי פוגש שטיח בקרה (לא מאויש) נוסף,

וכדקה בעקבותיו, נגלית בפנינו נקודת המים השישית, במרחק של כ-5 דקות מהקודמת.
אין ספק שהריצה בחולות העמוקים (יחסית), מצדיקה לא מעט נקודות מים, אבל נראה לי שמיקום נקודות החלוקה לאורך המרוץ, לא הייתה אופטימאלית…

האם החולצה של מרוץ צהלה, תהפוך גם היא לנפוצה במרוצים הבאים – לפי התגובה של רון טלמור – אולי.

עוד שלט בוהק מבצבץ לא הרחק מלפני (משמאל לרץ שבתמונה).

אני מחליט לעשות מאמץ ולפענח את הכתוב בו:
עוד שני קילומטרים נותרו לסיום!

זמן קצר לאחר השלט, מופיעות קצת ממטרות, שמעוררות דאגה אצל המצלמה הגדולה שלי.
כדי להרגיע את חששותיה, אני עובר לרוץ על רגבי השדה החרוש (לא על הצד הירוק כמובן).

מהר מאד, אני מחליט שזה לא היה רעיון טוב, וחוזר לשביל – שם רץ בכיף – רענן כהן.

מבט אחרון בסיכום זה אל השדות החרושים – איתם בתמונה חיים חכם,

לפני שנגיע לצומת.
למרות שסרט הסימון הצבעוני (בתמונה מימין) לא ממש מתוח כדי לחסום את הגישה לשביל מימין, וגם החץ במרכז התמונה "משתלב" טוב עם החולות – אין לי ספק שעלי לפנות שמאלה…

וכך עשינו.

בצומת אליה אני מגיע בחלוף כארבע דקות, כבר יש שני מכוונים – שמעודדים אותי שהסיום קרוב.

אבל לצערי, לא ניפטר כל כך מהר מהחולות.

ניסיונותיי כאשר כבר הגעתי לכביש, לצלם את המסוק שריחף ממעל (בהנחה שהוא קשור למרוץ) – לא צלחו, אז נסתפק בכלי תחבורה יותר צנועים.

נראה שגם אותי היה מי שצילם.

עוד קצת והכניסה אל מועדון הספורט נגלית לפני למרחוק – השמש שוב מקלקלת לי את התמונה, או שהרצפה עקומה…

המכוונים לא מותירים לי ספק לאיזה כיוון אני צריך לפנות – עוד מעט כנראה נבין למה…

והנה שער הסיום במלוא הדרו.

עוד ריצה לא קלה מגיעה לסיומה.
סיכום ביניים – זמן רשמי לפי התוצאות – 1:26:40 שעות, מקום 151 מתוך 184 ו-26 מתוך 31 בקטגוריה שלי.

הרץ הראשון אותו אני פוגש לאחר שחציתי את קו הסיום הוא וודג’ זבדיה – מהרצים המובילים בארץ.

וודג’ מספר לי את מה שקרה, כאשר שלושת המובילים נכנסו לסיום.
מסתבר שזהר זמירו, אסרט ממו והוא עצמו, הגיעו קרובים אחד לשני, לכניסה למרכז הספורט, ובניגוד אלי – לא כיוונו אותם לפנות ימינה.
זהר ואסרט פנו שמאלה אל עבר סרט סימון כחול שנמתח בצד זה, בעוד וודג’ מתעשת ראשון וממשיך לכיוון השני, אל שער הסיום אותו חציתי (זמן רב אחריהם כמובן) גם אני, כפי שהראו התמונות הקודמות בסיכום זה.

וודג’ מספר לי שעקב כך הודיעו המארגנים – שהפרס הראשון יחולק בין שלושת הראשונים, במקום ששלושת הפרסים יחולקו לפי המיקום – כמו בכל מרוץ.
לטענתו, הוא לא אשם בטעות של זמירו וממו, ולכן לא צריך – "לשלם" עליה – ע"י חלוקת כספי הזכייה.

נחזור לכך בהמשך הסיכום.

זאב מזל מאיילות מסיים אף הוא בהצלחה, את הריצה התובענית.

לא חסרים מחלקי מים בסיום.

גילת רווה אור ועידית רייכרט משמשית, מסיימות ביחד את הריצה.

זהבה שמואלי כבר מתכוננת ומחלקת פליירים למרוץ אייל (לזכר בנה) שייערך כמו תמיד ברמת השרון, בשלהי חודש נובמבר הקרוב.
איתה בתמונה מיכאל זיו – יו"ר איגוד הטריאתלון החדש ותושב השכונה צהלה.

בסיכום מרוץ ספארי ר"ג שפורסם לפני כשבוע סיפרתי, על הקושי להוציא אל הפועל את דואתלון ניר פורז שנערך אף הוא מדי שנה ברמת השרון, והיה אמור להתקיים כמה ימים לפני פרסום סיכום זה (אמצע אוקטובר).
בינתיים הושגה הסכמת כל הגורמים המעורבים (רשויות מקומיות ומשטרה) והתחרות נדחתה לאמצע נובמבר – שבוע לפני מרוץ אייל…

בדרך להחזיר את הצ’יפ המיותר אותו קיבלתי בטעות, אני פוגש להקת תיפוף שנותנת קצת קצב למי שכבר סיים את המרוץ.

הצ’יפ כבר הוחזר, הכריך עם הגבינה הצהובה (ועל כך יודו בוודאי צמחונים כמוני), כבר בידי.

רצים ורצות רבים, בוודאי מנצלים את הקפיטריה לנוח ואולי לאכול או לשתות משהו.
אני מחליט שמיץ הגזר יכול לחכות לסיום האירוע,

וממשיך שוב אל אזור הסיום, אליו אמורים להגיע כבר רצי המקצה ל-5 ק"מ.

דובב מזור, שמופקד היום בין היתר על המיקרופון, מבשר שכל רצי המקצה ל-15 ק"מ כבר סיימו.

את הרצים הראשונים בין הגברים במקצה ל-5 ק"מ, לא הספקתי לצלם – מארי אליאס מאנדיור (בתמונה), סיימה ראשונה בין הנשים ובמקום העשירי הכללי במקצה זה.

פול סמיט (משמאל בתמונה) מסיים ראשון בין גילאי 55-59, ואילו מאיר דפס (מימין) מסיים מיד אחריו, ובמקום השלישי מבין הנערים בגילאי 14-16.

נמשיך עם תמונת אווירה, של שניים שסיימו זה מכבר את המקצה ל-5 ק"מ – עידו שינברגר (משמאל) ורועי חסילביץ – איתם בתמונה ניבה זיו.
את ניבה – אלופת ישראל בקפיצה משולשת – אני פוגש בדרך כלל בתחרויות אתלטיקה, היום היא באה לעודד את החבר שלה.

נחזור למסיימי המקצה ל-5 ק"מ – יפתח שפריר מגביר את הקצב לקראת הסיום,

וגם תמר קנטי ישראל, חלפה כבר על שטיח הבקרה – שאמור לעזור לכרוז – לזהות את הרצים והרצות, שמתקרבים אל שער הסיום.

נפנה מבט גם אל הצד אליו לא צריך לרוץ, מיד אחרי הכניסה למרכז הספורט – כפי שלמדו בדרך הקשה, זהר זמירו ואסרט ממו…

המקצה ל-2.5 ק"מ לילדים הוזנק לפני פחות מרבע שעה – והנה המנצחת הכללית במרוץ – הילי בר-און בת התשע, כל הכבוד!
גם במקום השני סיימה ילדה – גילי קירשנבוים בת ה-13, הבת של (מנהל המרוץ אורי) – אותה כנראה פיספסתי.

עוז מלמלה מסיים במקום החמישי והראשון מבין הילדים עד גיל 12.

רוי זילברשטיין יסיים שני מבין הילדים עד גיל 9, וטליה וגנר ראשונה מבין הנשים, במקצה העממי לאותו המרחק.

עדי הלוי בדרך למקום הראשון לילדות עד גיל 12, יובל בלזר (מאחור בתמונה) יסיים שני מבין הילדים עד גיל 11.
איתו בתמונה, יסיים ירון בלזר שתוצאתו נרשמת מחוץ לתחרות – מאחר ומקצה זה מיועד לילדים.

דןדן בן השש, מרחף גם הוא לכיוון הכניסה למרכז הספורט, בדרך לסיום 2.5 הקילומטרים.

ניפרד מהמקצה ל-2.5 ק"מ עם עדי גבע שמסיימת במקום השני לילדות עד גיל 11, ובמקום טוב באמצע במקצה זה.

עוד מספר דקות חולפות, וראשוני הרצים ל-10 ק"מ נגלים לעינינו – יאיר טננבאום, בדרך אל הניצחון.

הדר כהן יסיים שני,

לפני שריג שפיגל שישלים את שלושת המנצחים, וינצח בקטגורית הנערים בגילאי 17-18.

ד"ר זוהר שדה – שמאמן רבים מצעירי צהלה לקראת הצבא – מסיים ראשון לגילאי 45-49.

ירון פריד מדגים סגנון ריצה נכונה.

נתקדם קצת במסלול, חזרה אל הכביש – יורם קייזר, מודה על כך ועל התמונה.

עידו פסקרו בן העשר מתקרב לסיום המקצה – השאלה היא רק איזה???

יותר מאוחר (בזמן הטקס), ורד אופיר – תספר לי שהבת שלה חמוטל (בת ה-13), רצה קרוב ל-10 ק"מ, למרות שזינקה למקצה ל-2.5 ק"מ.
בדיעבד מסתבר שלא מעט ילדים טעו, ורצו לפחות 7 ק"מ – כנראה שגם עידו היה אחד מהם – זמנו בסיום היה 48:00 דקות.

כל הכבוד על הנחישות, ראוי היה למצוא דרך לפצות לפחות את הילדים – אבל בל נקדים את המאוחר…

חלק מהרצים והרצות, עברו משום מה לקראת הסיום, לרוץ על המדרכה, אבל גם שם הם לא "נמלטו" מעדשת המצלמה – עמליה בריל הייתה אחת מהן.

גיל גבע מסיים (כנראה) את המרחק הנכון ל-10 ק"מ,

וכך גם עינב ונויה לוי.

מה שאי אפשר לומר לגבי מאור ברק…

שרון דובר רצה 10 ק”מ,

ואילו ולדימיר דבוגובסקי, כרגיל הלך אותם.

ואם כבר הליכה, הייתה גם צעדה עממית (להבדיל מהליכה תחרותית כמובן) למרחק 5 ק"מ – ורד יצחקי צלחה אף היא את המרחק.

נראה שהקילומטרים המיותרים אותם רץ, לא קלקלו לעודד רפפורט את המצב רוח.

נופר בר-נתן, צועדת גם היא אל סיום צעדת 5 הקילומטרים.

טובי פישביין מנופף לי לשלום – כאילו אין לו בתוצאות הרשמיות, מלבד התוצאה – גם תוצאה משוקללת…

נחזור לכך בהמשך.

נקבל בינתיים את פניהן של עוד צועדות – ביניהן, דניאלה נדב וסיגל אילת-אדר.

הזכרתי מוקדם יותר את חמוטל אופיר בת ה-13, הבת של ורד (ואודי – גם הוא רץ ותיק, והשתתף היום – כמו ורד – במקצה ל-15 ק"מ).
ורד כזכור, סיפרה לי שחמוטל רצה 10 ק"מ במקום 2.5 – אז הנה היא, זמן קצר לפני הסיום המיוחל – שהגיע הרבה אחרי המצופה…

יותר משעה חלפה כבר מהזינוק של המקצה ל-10 ק"מ, ואני קצת מתפלא לזהות רק עכשיו, את דמותה המוכרת של ג’סיקה ספקטור.
ג’סיקה, חצי מסבירה חצי מתלוננת שהיא רצה 15 ק"מ.
מתברר שגם לא מעט מרצי המקצה ל-10 ק"מ טעו ורצו מרחק ארוך יותר – במקרה זה את המסלול של המקצה ל-15 ק"מ…

זה גם מסביר את הנקודה שכתבתי קודם לגבי טובי פישביין.

בטקס הסיום אליו נגיע יותר מאוחר בסיכום זה, ייאמר לרצים, שתחושב לרצי ה-10 ק"מ שרצו 15 ק"מ – תוצאה משוקללת – על בסיס זמן הביניים שלהם, בשטיח הבקרה האחרון לפני שטעו במסלול.
לפיכך זמנה של ג’סיקה הרשמי הוא 1:15 שעות, והמשוקלל 50:03 דקות.

סיפור דומה, אפשר להניח – קרה גם לשלום פינטו, שיסיים מספר שניות אחרי ג’סיקה.

בזמן צילום התמונה הבאה, לא כל כך הבנתי, למה כליל לנגר בת התשע – שתשתתף זמן קצר לאחר מכן, במקצה ל-600 מטר (וגם תנצח בו) – ממש מתאמצת לעודד ולמשוך את מרוה (לנגר) בת ה-13.

בדיעבד, אחרי שמרוה רצה מה שהיה אמור להיות 2.5 ק"מ – ב-1:06 שעות, אפשר להבין למה – כל הכבוד לשתיהן!

גם מספר המשתתף עם הספרה אחת, לא הציל את אריה הירש ממודיעין – מללכת לאיבוד במסלול לא לו, ולרוץ 5 קילומטרים מיותרים היום.

נעבור למשתתפים יותר צעירים, ונקווה גם יותר שמחים בשלב זה.
המקצה ל-1200 מטר, מוגדר כעממי, למרות זאת הילדים והילדות ירוצו עם צ’יפים ויזכו למדידת זמנים.

הילדים יוצאים לדרך.

הילדים היותר צעירים ירוצו 600 מטר, לשם כך הם מתחילים לצעוד – 600 מטר בדרך לקו הזינוק שלהם.

נחנו קצת בצל, לפני שהגענו אל קו הזינוק.

וגם מקצה זה, יוצא בדרכו אל מועדון הספורט.

רצים קדימה,

וגם עולים על המדרכה.

הנה ורד אופיר, שאת הבת שלה חמוטל כבר פגשנו – הבת אביגייל, בדרך למקצה "שלה"…

עלמה גרונדו וליה סובל מסיימות את המקצה ל-600 מטר.

לא כל כך ברור לי, אם חלק מהילדים והילדות רצו ללא צ’יפ, ולמרות שכן רצו עם מספר משתתף, לא מופיעים בתוצאות.

לאיתמר חשין בן החמש לא הייתה בעיה כזאת, ואם הוא שכח משהו – זה בטח לא היה הצ’יפ – כי התוצאה שלו מופיעה אחר כבוד בתוצאות הרשמיות.

נמשיך לשני המקצים האחרונים ל-200 מטר – הראשון לגילאי 4-5, יהונתן מזרחי בן החמש ייצג את היותר גדולים שירוצו מרחק זה.

אביגייל אופיר בת השנתיים, אותה פגשנו על ידיה של אימא ורד לא מזמן, תייצג את המרחק, במקצה לגילאי 2-3.

נראה שתמו המקצים, והבריכה קורצת לי.
טקס הסיום שאמור להתחיל בשעה 11, לא נראה שיתחיל בזמן, וכך אני כן ממשיך להתרעננות בבריכה.

לפתע הטקס מתחיל, ובאיחור של כמה דקות, אני מגיע אליו גם כן.
כמות הגביעים מזכירה לי קצת טקסי סיום בתחרויות טריאתלון…

ניתן כבוד למנצחות במקצה ל-15 ק"מ, בתמונה – המנצחת הלן וולפסון – ואיתה, ריקי סלם, נילי אברמסקי, חוה גרו ונועה ברקמן.

נילי מבקשת לברך בשם הרצות, ובנוסף על התודות למארגנים, אומרת שהיא בטוחה שהבעיות שנתגלעו השנה, יתוקנו עד הפעם הבאה.

נעבור לשלושת המנצחים – וודג’ זבדיה, זהר זמירו ואסרט ממו.

כזכור, הזכרתי קודם שהמארגנים רצו לחלק את הפרס הראשון בין שלושת הראשונים, בגלל הטעות בכניסה לסיום.
בדיעבד, לפי כתבה שפורסמה על המרוץ בעתון "מעריב" – ימים ספורים לאחר קיום המרוץ – כנראה שזמירו ויתר על כך, והפרסים חולקו כפי שתוכנן מלכתחילה.

קהל רב, נשאר לכבד את הטקס.

שי פיפמן מדבר ומודה אף הוא למארגנים, בשם הרצים.

המנצחות במקצה ל-15 ק"מ לנשים בגילאי 50-54 – רחלי חזן, לפני אולה הדר ואורלי חסון.

המנצחים במקצה ל-10 ק"מ לגברים בגילאי 40-44 – אבי חנינה, לפני רוני גוסרסקי ויורם קייזר.

המנצחים במקצה ל-10 ק"מ לנערים בגילאי 17-18 – שריג שפיגל, לפני בר בן ארי ועידו דיאמנט.

המנצחים במקצה ל-5 ק"מ לגברים בגילאי 19-29 – דניאל אישטה, לפני מתן ברלב ועידו שינברגר.

המנצחות במקצה ל-5 ק"מ לנשים בגילאי 19-29 – מארי אליאס, לפני מורן גרינשטיין.

המנצחות במקצה ל-2.5 ק"מ לילדות עד גיל 9 – הילי בר-און, לפני סיון אורבך.

ניפרד מטקס הסיום עם המנצחות במקצה ל-2.5 ק"מ לילדות עד גיל 13 – גילי קירשנבוים (בתמונה עם אבא אורי – מנהל המרוץ), לפני בר ארבל.

נסכם:

שנה שעברה המרוץ קבע סטנדרטים חדשים להצלחה של מרוץ חדש, השנה אולי הגדלת מספר המקצים והמרחקים, הובילה בסופו של דבר לכך שהיו תקלות, מהן חלק די משמעותיות:

1. השילוט למקום הכינוס/חנייה, צריך להיות ברור וכך שלא ניתן לטעות בינו לשלטי ההכוונה של המרוץ עצמו.

2. סגירת השבילים שבהם לא צריך היה לרוץ במקצה בו השתתפתי (15 ק"מ) הייתה טובה, אבל השילוט לא ממש בלט לעין, ואם היו סימוני קילומטרים, כנראה שהרבה רצים לא ממש ראו אותם.

3. נראה שנקודת מים נוספת (כפי שציינתי במהלך הסיכום – בין הנקודה השנייה לשלישית) הייתה עוזרת, אולי על חשבון אחת מהנקודות, שכן היו בקילומטרים האחרונים של המסלול.

4. כפי שהזכרתי בסיכום, לא ממש היתה ברורה הדרך, בה היו אמורים לעקוב ולוודא, אם רץ מסויים חורג מהקצב ומגבלת הזמן של המקצה ל-15 ק"מ – ומה אמור לקרות במקרה כזה…

5. כמות כל כך גדולה של רצים במקצה ל-10 קילומטר שטעו ורצו 15 ק"מ, מלמדת שזו כבר תקלה רצינית – אחד הרצים סיפר לי בטקס הסיום, שגם הוא ועוד מספר רצים, המשיכו במסלול הלא נכון, ורק לאחר כמאה מטר, הגיעו למסקנה שטעו וחזרו למסלול הנכון.
הוספת תוצאה משוקללת, היא אולי פתרון חלקי, אבל לא בטוח שמספיק, כאשר מדובר בקרוב ל-40% מהרצים במקצה זה.

6. לא זכור לי שצויין בטקס הסיום נושא הטעות במקצה ל-2.5 ק"מ לילדים או הדרך לפצות את הילדים עליה.

בניגוד לטעות במקצה ל-10 ק"מ, שהוזכרה בכתבה בעתון "מעריב" (עליה סיפרתי בשלב מוקדם יותר בסיכום זה) לא הוזכרה תקלה זו שם בכלל.
לדעתי זו תקלה חמורה בהרבה מזאת של הבוגרים, ולא ממש ברור לי איך אפשר היה לא להזכיר אותה ולהתייחס לסיבה לכך שקרתה.

7. בכתבה המוזכרת ב"מעריב", דובר על שדרוג המרוץ למרתון מלא בשנה הבאה.
הפוטנציאל והיכולת אולי קיימים (למרות שלא בטוח כמה ביקוש יהיה למרתון שרובו בשטח), אבל הדרך נראית לי עוד ארוכה – במיוחד אם לא מדובר במרוץ קטן, ויש רצון להגיע לכמות משתתפים מכובדת, ביחס למקובל בארצנו הקטנה.

בסופו של דבר ניתן לומר שלא הכול היה שחור במרוץ, אבל גם לא להיפך.

להתראות במרוץ צהלה בשנה הבאה.

קישורים קשורים
תמונות מרוץ צהלה – כולל כל התמונות מכתבה זו כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר