מאת:עופר ביידה

למרוצי האוניברסיטה העברית בירושלים יש היסטוריה ארוכה – מה שהחל עם מרוץ מגנס לפני 65 שנה, עבר לא מעט שינויים וכיום כוללים המרוצים שלושה מקצים:
שני מרוצים תחרותיים – מרוץ פרנקל ל-3 ק"מ ומרוץ אמזלג ל-5 ק"מ ומרוץ עממי – מרוץ מגנס ל-2.3 ק"מ.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

המרוץ ל-3 ק"מ אמור להיות מוזנק בשעה 14:30, אבל לא נראה שהרצים והרצות נמצאים על קו הזינוק.
מאחר ולא רצתי אף פעם במרוץ זה, אני שואל את נילי בן יצחק ועמנואל עזוז על המסלול, והאם כדאי לרוץ עם המצלמה הגדולה – תשובתם – יש עליות ולכן לא!

הרצים והרצות סוף סוף על קו הזינוק,

אבל בחלוף עוד דקה (ו-4 דקות משעת הזינוק המתוכננת) עדיין אין זינוק.
אני מחליט שעדיף לי לוותר על צילום הזינוק, לטובת התארגנות למקצה שלי (ל-5 ק"מ) בעוד כ-20 דקות.

בחלוף עשר דקות אני מוכן למקצה שלי (עם המצלמה הגדולה…) – המארגנים ממתינים לראשוני המקצה ל-3 ק"מ.

והנה הם מגיעים – וטבון ימר מאגודת פרנק לוי ירושלים הוא המנצח בזמן 10:29 דקות,

HAMZA SALEH IBRAHEEM BERH מהמשלחת הירדנית במקום השני עם 11:10 דקות,

ו-SALEM MUHAMED SALEM BSHAR גם הוא מהמשלחת הירדנית במקום השלישי עם 11:22 דקות.

מולן גירמן מאגודת פרנק לוי מסיים במקום השישי הכללי והראשון בקטגוריה עד גיל 14 – 11:58 דקות.

הילדים היותר צעירים – שירוצו מאוחר יותר במקצה העממי – צופים בינתיים ברצים במקצה ל-3 ק"מ.

את המנצחת בין הבנות – עידית אוריון מתיכון לידה בירושלים בזמן 15:07 – פיספסתי.
במקום השני (והראשון עד גיל 14) שלוש שניות אחריה סיימה אזהאר נג’ידאת.

בותיינה נג’ידאת סיימה שלישית עם 15:25 דקות,

לפני דזה עלמיתנס – 15:50 דקות.

רצי המקצה ל-5 ק"מ במתיחות אחרונות,

בעוד רצי המקצה ל-3 ק"מ כבר יכולים לנוח.

סבטלנה בחמנד וחווה גרו מחכות גם הן לזינוק, סבטלנה "מזהירה" אותנו מהזינוק הצפוף שמצפה לנו…

והוא מגיע.

לפעמים עדיף לרוץ מרחק קצת יותר גדול (במסלולים החיצוניים), כדי להימנע מהצפיפות וההתלהבות של רבים מהרצים…

בירידה מהמסלול, אחד הרצים שואל אותי איפוא יהיו התמונות.
רבים מהמשתתפים במרוץ הם לא כאלה שנמנים עם קהילת הריצה הרגילה בישראל (למשל תלמידי תיכון שמשתתפים פה), ולכן לא מכירים את אתר האינטרנט "שוונג" (בו מופיע סיכום זה).
אני מציע לו לחפש בגוגל את שמי, או את הביטוי "הרץ המצלם" או אולי "הרץ הנופל" – אחרי שאני כמעט נתקל ברץ שלפני…

ואנחנו עוזבים את שערי האיצטדיון.

לאחר ריצה קצרה בכביש, אנחנו כבר פונים לדרכים אחרות.

הבטיחו עליות, נראה שלפחות התחלת הריצה היא בירידה…

בינתיים הריצה עוברת ללא קושי מיוחד,

הגארמין מודד שהקילומטר הראשון נמשך 1.17 ק"מ ולקח 4:58 דקות.
אפשר אפילו לדמיין שאנחנו ליד הירקון,

אבל העליה מחזירה אותי למציאות…

הפסל בתמונה עם פרי עטו של משורר יפני שין-מין סאקמורה מוצב גם אצלנו, מי יתן והפתגם "אם תרצו יפרח הפרח" המרמז גם להתחדשות המדינה ושלום יתממש גם במקומותינו.

לדוד גוזל ואלעד זיו יש לפחות מה לשמוע באוזניות (מוסיקה?) – כבר 19 שנה שאני משתתף במרוצים ואף פעם לא רצתי עם מוסיקה – אולי צריך לנסות את זה פעם…

מצד שני, למי יש זמן לחשוב על מוסיקה, כאשר מבט על הרצים שלפנינו, מגלה שהעליות מתחילות להיראות יותר מאיימות.

מקרוב זה לא נראה יותר מעודד – אני מתחיל לחשוב על החוכמה והתועלת שבהרשמה שלי לאולטרה מרתון (המקצה ל-30 ק"מ) בעוד שלושה ימים…

"עליה" וקוץ בה – אני בכל זאת מעדיף "עליה" על פני אליה…

אשר פאר מזהה/שואל על כך שאני רץ עם המצלמה הגדולה – אני מאשר שגם אני לא יודע למה, לפחות אפשר לסמן וי על עוד מישהו שכנראה קורא את הסיכומים בטור שלי בשוונג…

אם הקילומטר הראשון היה ארוך לפי הגארמין, הרי שהשני היה קצר – 822 מטר שהסתיימו לאחר 4:25 דקות – סה"כ 9:24 דקות ל-2 ק"מ.

החממה הטרופית הייתה גם היא במסלול שלנו,

אבל פנינו היו מועדות למקומות אחרים.

לפחות חסכו לנו לעלות במדרגות (אם הזכרנו אולטרה…)

נהיה קצת צפוף לרוץ בשביל הצר,

ועוד עליה בפתח,

חבל שאי אפשר לחלוף על פני הסרט סימון והסדרנים לכיוון מה שנראה כירידה…

נו טוב, עברנו גם את העליה הזאת,

לרצים בתמונה, היא עדיין מחכה…

סוף סוף כביש באופק,

אחרי שיצאנו מהשער.

נחמד לראות תלמידי תיכון רבים בין הרצים (חולצות התכלת של תיכון לידה).

מזמן לא הייתה עליה…

לקראת סוף הקילומטר השלישי (לפי הסימונים של המארגנים) – 1.10 ק"מ ב-6:15 דקות.
כצפוי העליות השפיעו לרעה על קצב הריצה שלי.

הפריחה בשני צידי הכביש אולי מפצה במעט על המאמץ.

אולגה חתן-דדון ממשטרת ישראל וירון ארבל מבית הלוחם בירושלים, מתמודדים גם הם עם תוואי המרוץ הלא קל.

יואב דה-שליט ולשן חושן מתאימים צעדים.

אפשר להסתכל על העליה מאחור,

מקדימה,

או מהצד.

עוד רגע גם הקילומטר הרביעי יגיע לסופו, הפעם הוא קצר (לפי הגארמין שלי) – 976 מטר ב- 6:24 דקות.

ירידה – הללויה!
אפשר להגביר קצב,

מאיה כהן תקבל עוד תמונה.

עוד כ-2 דקות חולפות ואנחנו בפאתי האיצטדיון,

שער הכניסה כבר נראה ברקע.

מתחילים את הסיבוב באיצטדיון, שאירח לפני מספר שנים את אליפות ישראל באתלטיקה.

אחותה של מאיה – אותה פגשנו לפני מספר דקות (לא בתמונה) – מעודדת אותה לקראת הסיום,

לרגע אני מפנה לה את המסלול הפנימי כדי שתעקוף אותי, אבל אז מגיע למסקנה המופלאה (בקול רם), שאז לא אוכל לצלם אותה חוצה את קו הסיום…

גבי ינאי והצוות כבר בתמונה, כמו גם השעון המורה 26:34 דקות מהזינוק.
הגארמין מראה 26:36 דקות ומרחק כולל של 5.020 ק"מ (קילומטר חמישי – 953 מטר ב-4:31 דקות).
הזמן הרשמי בתוצאות – 26:32 דקות, מקום 115 מתוך 202 ו-12 מתוך 16 בקטגוריה שלי.

כמו שהבטחתי, תמונה בקו הסיום למאיה כהן.

בדרך לסיום המשפך, נעצור לעוד צילום משותף.

נקודת הביקורת בסוף המשפך, אחריה אפשר סוף סוף להתקדם, לנקודת חלוקת בקבוקי המים.

עם בקבוק המים ביד, אפשר לחזור לצלם את שאר הרצים שמסיימים – למשל איציק אופק,

או רונית שרמן.

השטח פנוי, אפשר להתחיל ספרינט כמו שרצים רבים אוהבים לעשות בסיום,

ולסיים אותו ללא "תאונות" בין הרצים המסיימים או אחרים באזור המשפך.

מרגלית שבר, רצה עם חיוך כשהיא קשורה לווהל שבר.
חבל שבחלוף עוד כמה מטרים היא נתקלה בכבל (אותו ניתן לראות בתמונה שבה הופיע שעון הסיום כאשר סיימתי את הריצה) שהיה מונח על המסלול ותוצאה מכך נפלה.
לא קרה לה דבר, אבל זה איתות לשים לב לקיום המצווה "לא תשים מכשול בפני עיוור" – גם אם זה לא בכוונה.

פרופ’ שאול לדני – ההלך המפורסם – מסיים גם הוא.
ניפגש בעוד 3 ימים באולטרה…

המרוץ העממי – מרוץ מגנס – למרחק 2.3 ק"מ יוצא לדרך.

למשטרת ישראל הייתה כרגיל נציגות מכובדת – עמנואל עזוז, נילי בן יצחק ויוסי כנפו.

טקס הסיום נערך באולם הכדורסל.

הקהל כבר ישוב.

ראשית הברכות של המכובדים,

אחריהן עוד אתנחתא מוסיקלית.

המשלחת הירדנית שהשתתפה במקצים השונים, הובלה גם הפעם ע"י מר מאג’ד אלשהר (במרכז התמונה), שרבים ממשתתפי מרוץ עין גדי ומרתון טבריה, בוודאי מזהים.

הגביעים מסודרים על שלוש שולחנות הממוספרים בהתאם למקום המתאים – מקום ראשון, שני ושלישי – בתקווה שהדבר יאפשר ניהול טקס יעיל יותר.

הרווה אטלי מהסוללים מסיים במקום השני הכללי עם 16:33 דקות.

חברו לאגודה אסרט ממו, ראשון ב-15:54 דקות.

חווה גרו שנייה בין הנשים – 19:54 דקות.

וסבטלנה בחמנד מנצחת עם 18:54 דקות.

פרופ’ לדני וחנוך שחר מקבלים כבוד כשניים מוותיקי המרוץ.

סבטלנה בחמנד היא גם אלופת ירושלים במרוץ.

ואסרט ממו זוכה בתואר המקביל בין הגברים.

מרוץ מגנס (ושאר מרוצי האוניברסיטה) – מרוץ קטן עם היסטוריה גדולה.

קישורים קשורים
תמונות מרוצי האוניברסיטה העברית כולל כל התמונות מכתבה זו כאן