איך נראה מירוץ החלומות שלכם? באיזה נופים הוא עובר? באיזה מזג אוויר? כמה תחנות מים יש בו, או שמא מחלקים איזוטוני? אתם לוקחים פודיום? אני יודעת איך נראה מירוץ החלומות שלי, כי הבוקר השתתפתי בו
מאת:יעל גורלי
הנופים – פארק הירקון ה"אקזוטי". מזג האוויר – אנשים כל כך מזיעים שנראה כאילו מדובר בכלל במסיבת בריכה. תחנות מים – אחת בלבד, והאמת? הם לא קרים. דוכן מנצחים? מהתוצאות הגרועות שלי ב- 5 השנים האחרונות.
במרוץ החלומות שלי, מי שמסיים לרוץ נשאר בקו הסיום ומעודד את האחרים. במרוץ החלומות שלי, משפחות שלמות מגיעות להשתתף – מי שרוצה רץ, מי שרוצה מתנדב. במרוץ החלומות שלי, המקום השני מקבל את הפרס כי מי שתרם את הפרס השתתף – והגיע במקום ראשון. במרוץ החלומות שלי כולם מקימים ומפרקים ביחד את עמדת הזינוק. במרוץ החלומות שלי, יש בסוף אבטיח קר, ופיקניק מושקע, והמון המון חברים טובים.
"ב- 5:30 בבוקר "צוות ההקמה" הגיע והתחיל להתארגן מתחת לעצים רחבי-צמרת"
צילום: תומר גמינדר
ב- 5:30 בבוקר "צוות ההקמה" הגיע והתחיל להתארגן מתחת לעצים רחבי-צמרת, סמוך לנקודת הזינוק. פתחנו שולחן, הוצאנו את מספרי החזה, סידרנו מחצלת. המשתתפים הראשונים התחילו להגיע, והתכבדו בקפה קר וחטיפי גרנולה ביתיים. תידרכתי את המכווינים, קצת התרוצצתי, וכשחזרתי שמתי לב שמתחיל "להתמלא". השעה עד הזינוק עברה בטיל, והגיע הזמן לתדרך.
"סמוך לנקודת הזינוק. פתחנו שולחן, הוצאנו את מספרי החזה, סידרנו מחצלת"
צילום: תומר גמינדר
כשעליתי על גדר נמוכה לקבל קצת "תשומת לב", עמדו מולי מיליון אנשים (טוב, נו, בערך 90). הסברתי על המסלול והעברנו את "עמדת ההרשמה", שעכשיו הפכה ל"עמדת מים", לנקודת הזינוק. כמה תמונות ויצאנו לדרך. ואז באה לי ההרגשה הזאת של ה"ביחד", כשכולם מסביב רצים באותו מרוץ, ורוכבי אופניים פתאום לא מבינים מי חוסם להם את השביל, ואני עוקפת חברים ונעקפת על ידי חברים. במקומות שבהם ה"הלוך" נפגשים עם ה"חזור" כולם מעודדים, מחייכים. המון המון פירגון.
"עמדו מולי מיליון אנשים (טוב, נו, בערך 90)"
צילום: תומר גמינדר
מגיעה לתחנת המים ויוצאת לעוד סיבוב. אני מתעייפת, הבטן מציקה, ושל מי בכלל היה הרעיון לעבור למקטע שטח בק"מ ה- 7? פייסר נאמן מחכה לי בסוף המקטע ונוזף בי על הקצב. אני מנסה להגביר, וכתף ימין מנסה לצאת מהמקום. "היום את רצה כבר עשר שנים", אני אומרת לעצמי, "את יכולה לסיים את זה במאוץ". אבל מי שם את נקודת הסיום כל כך רחוק?!
"מגיעה לתחנת המים ויוצאת לעוד סיבוב"
צילום: תומר גמינדר
הרץ האחרון מגיע וזוכה לתשואות. אנחנו מחזירים את "עמדת המים" לעצים והופכים אותה ל"עמדת פיקניק". מרוץ האבטיחים מתחיל, עם 5 משפחות (חלקן אורגניות, חלקן פחות, אבל משפחה היא משפחה) ו- 5 אבטיחים גדולים ומאיימים. 600 מטר עם אבטיח, תקשיבו – זה לא פשוט בכלל!
מרוץ האבטיחים
צילום: תומר גמינדר
חלוקת פרסים, תודות, תרומות. נאספו 1440 ש"ח, והם ייתחלקו בין עמותת נגישות, חולי סרטן, אקי"ם, אלו"ט ו… אפשר לפתוח את הפיקניק! אנשים שאף אחד לא ביקש מהם עוזרים לנקות ולארגן. צוות ההקמה מפרק את העמדות. אני עוברת עם האופניים להוריד את שלטי ההכוונה, והולכת להגשים חלום נוסף – לישון.
"חלוקת פרסים, תודות, תרומות. נאספו 1440 ש"ח"
צילום: תומר גמינדר
אלפי תודות לכל מי שעזר לי! ולא רק כי עזרתם טכנית, אלא כי הייתם חברים שלי, וכי יכולתי לסמוך עליכם בעיניים עצומות. תודה לתורמי הפרסים: יורם מאיזופרו, מרב מהגרנולה ועופרי מהפוסטרים. תודה לשוונג על מספרי החזה והקידום. תודה לכל המשתתפים, מקווה להיפגש בעוד הרבה ריצות.
התוצאות-כאן
הבלוג של יעל גורלי– רצה על זה
יעל גורלי – מתמחה במשפטים, רצה, מתאמנת בקונג פו שאולין ומדושת (אבל ממש לאט)
קישורים: ריצה
