במרוץ אייל ה-9, שנערך בשבת האחרונה, השתתפו 4 מחברי קבוצת הריצה של עמותת "אתגרים" במקצה של ה-15 ק"מ. דרור כרמלי, אחד מהרצים כבדי הראייה סיים בהנאה את המרוץ ומבקש מכול אלו שחושבים שזה בלתי אפשרי לבוא לרוץ
מאת:אורית בורנשטיין
עבורנו הריצה דורשת תיאום רב בין הרצים למלווים. להתרגל לקצב של אחד לשני. במרוצים אסור למלווה לעבור את המובל ובעצם המובל הוא זה שקובע את הקצב. כל מה שצריך זה כיוון, המון נחישות, כוח רצון ורצועת בד אלסטי המחוברת למלווה ולמובל על מפרק היד.
חוויותיו של דרור כרמלי אחד מהרצים כבדי הראיה
ככל אדם עם שאיפות, חיפשתי לעצמי מטרה שתדרבן אותי לשפר את הכושר ואת היכולות שלי. לפני כחודש עלה השם מרוץ אייל, התחלתי לברר אצל וותיקי הרצים: מה כל כך מיוחד במרוץ זה? קיבלתי תשובות כמו: "מסלול המרוץ כולל מספר עליות לא פשוטות, ירידות מתונות, קטעי שטח לא סלולים ומה שזכרו כולם כקטע קשה הוא סיום המסלול בעליה ארוכה ותלולה". מה שהופך מרוץ זה למאתגר עבור כל ספורטאי ובמיוחד עבור ספורטאי עיוור או לקוי ראייה. הבנתי שאני צריך להוסיף אימון נוסף בשבוע מלבד האימון הקבוע.
עבדנו והתאמנו קשה (אני, חברי לקבוצה ומלווי) באימוני אינטרוולים, ריצות ארוכות ריצות שחרור. בבוקר המרוץ נפגשנו ברמת השרון, אספנו את הערכות עשינו חימום קל. מד ההתרגשות התחיל לעבוד וכל שנשאר היה לעשות הוא רק דבר אחד – לזנק. מעט אחרי השעה 8:30 יצאנו לדרך מלווי (טוני ואבישי), אנוכי וכאלפיים רצים. הריצה החלה בצפיפות רבה יחסית, ומשום כך מצריך תמרונים מצד מלווי. אך ככל שהמסלול נמשך נפערים פערים בין הרצים ורמת הצפיפות יורדת (המלווה יכול להפסיק להיות "שופל" ולחזור להיות מלווה). במהלך כל הריצה טוני הכין אותנו לבאות ובכל פעם שאחד משך, האחר ריסן והזכיר: שמור כוחות יש לנו עוד כמה קטעים לא קלים. "זה לא נעים למצוא את עצמך עובר להליכה בעליות," ציין טוני. אחרי 10 ק"מ טוני שעדיין לא חזר לכושר מלא הודיע שהוא לא יכול להגביר יותר קצב ושחרר את אבישי ואותי לרוץ קדימה.
האסטרטגיה שלנו הוכיחה את עצמה כאשר הגענו לעליות הקשות בסוף המסלול עם כוחות ולא רק שהמשכנו לרוץ בקצב סביר בעליה, גם מצאנו עצמנו עוקפים רצים רבים בעליה. לקראת הסיום הרשנו לעצמנו להתפרע ופרצנו בספרינט את קו הסיום אותו חצינו בזמן לא רע בכלל, ונשארנו לעמוד לעודד את הבאים. למרות המסלול הקשה ובזכות האימונים, ההכנות וכמובן המלווים המדהימים שלנו. הגענו כל הארבעה לקו הסיום מסופקים ומרוצים מהתוצאות האישיות ובמיוחד חברנו יוסי בן ה-65 שלא מוותר ומוכיח לנו שיש לנו עוד הרבה שנים לרוץ ולהשתפר ממרוץ למרוץ.
הספורט לימד אותנו שאפשר ליהנות בשילוב של זוגיות ועבודה קשה ביחד. באמצעות המרוץ אנו מקווים לעודד את כל הציבור, ובייחוד את בעלי הצרכים המיוחדים, שאפשר ליהנות מספורט בדיוק כמו כל אחד. ואנו קוראים לבעלים צרכים מיוחדים נוספים ולמתנדבים להצטרף לפעילות הברוכה. שמחנו להשתתף במרוץ ואנו מצפים בכיליון עיניים לחצי מרתון בבית שאן.
