"ההכרה בגודל השינוי היכתה בי כשיצאתי לריצה קלה עם בעלי.
מפאת כבודה של החתומה מטה ובלי להיכנס ליותר מידי פרטים, נגיד רק שבקצב
הריצה שלי, הוא הלך! לידי. אאוצ'." הטור של מרב מילר

מאת:מרב מילר

הרופא אישר להמשיך ולהתאמן, רק המליץ שלא להתחרות. כל מה שעשיתי עד עכשיו, שחייה אופניים וריצה, באים בחשבון, רק למתן מינון וקצב. במבחן המציאות זה עובד קצת אחרת:
 


שחייה, זה החלק הכי פחות בעייתי. לא רק שאפשר לשחות בהריון זה גם מאד מומלץ. וזו לא הפרזה לומר שאפשר לשחות כמעט כל הדרך לחדר הלידה. אופניים, עד שהבטן מקבלת אישיות משל עצמה אין באמת בעיה לרכוב. אלא שכאן מדובר ברוכבת איך לומר בעדינות, מעט שלומיאלית. ומהכרות עם החומר ומודעות למגבלות, החלטתי לדלג על רכיבות השבת בחוץ ולתת לטריינר שלי לעבוד שעות נוספות. המזגן במקסימום, סדרה מטופשת בטלוויזיה ואני מדוושת לי במרץ של אישה הרה וזהירה.
 


ריצה, זו כבר אופרה אחרת לחלוטין. כאן הרגשתי ביתר שאת את השינוי במצב הצבירה. נכון, הריון זו לא מחלה אבל זה לא אותו משחק מסתבר. ההנחיה שקבלתי הייתה לשמור על דופק נמוך יחסית, והבעיה שנפח הדם בגוף עולה משמעותית והדופק טס למעלה מהר יותר מבעבר. המשמעות, שבדופק מאה ארבעים למשל, אני כבר לא יכולה לרוץ באותה מהירות כמו פעם. הדופק נמוך וגם קצב הריצה. אין מה לעשות אלא להוריד הילוך. אני לא חולה, אבל הנתונים השתנו וצריך להתנהג בהתאם. עברתי לריצות איטיות להפליא. לא שקודם היוותי איזה איום לגיזאצ'ו… ובכל זאת.

 

ההכרה בגודל השינוי היכתה בי כשיצאתי לריצה קלה עם בעלי. מפאת כבודה של החתומה מטה ובלי להיכנס ליותר מידי פרטים, נגיד רק שבקצב הריצה שלי, הוא הלך! לידי. אאוצ'. אספתי את האגו שלי ליטפתי את הכרס המתהווה והמשכתי בשלי. נכון ההיריון הוא של שנינו, אבל השוויון מאיתנו והלאה. אין ברירה אלא להיות כנים ולהודות – המילה ריצה אינה במקומה. מעכשיו תקראו לזה הליכות מהירות לכאורה. אני הולכת בפארק ומגוונת עם מכשיר הסקי או האליפטי בחדר הכושר. שם גיליתי שיש המון תוכניות בישול בטלוויזיה.

ובינינו, בימים אלו שנראה כאילו הגהנום הגיע לבקר בחלק הזה של כדור הארץ, כשהלחות והחום בלתי נסבלים ,אני יכולה להודות על ההנחה שקבלתי. מי יכול בכלל לרוץ בחום הזה.

לתוכנית החדשה שלי נוספו אימוני פילאטיס. מאז ומעולם המליץ המאמן לשלב פילאטיס באימונים. יעילות השיטה בשיפור היציבה, בחיזוק והארכה ידועים. שרירי הליבה המוזנחים יברכו על כך לעד. עד עכשיו לא ממש מצאתי זמן לתחוב גם פילאטיס בתוכנית האימונים העמוסה לעייפה. אז בחלק הזה חיפפתי.

עכשיו לאור מצבי החדש החלטתי שהגיעה העת לשלב את הז'אנר בסדר היום הספורטיבי שלי. התפנה לי זמן, כי בכל זאת משך האימונים מתקצר וגם הקילומטרים, אז תירוץ העומס בלו"ז קרס ופינה מקום לשיעורי פילאטיס.

בהתחלה קראתי לזה פילאטיכס. איפה הדופק, המאמץ, הזיעה, לאן נעלמו הסבל והסיפוק שאחרי? נעתי לי בסטודיו הממוזג ממכשיר אחד למשנהו. מחפשת את האקשן, הדופק המוגבר, הרוח בפנים. לקח לי זמן להתחבר לשיטה. כמו כל דבר חדש, הכל היה מאד שונה בהתחלה, שפה זרה לחלוטין. עם יד על הלב, גם עכשיו אני לא מחליפה ריצת שטח משובחת בשיעור פילאטיס אבל אני יודעת שזה חשוב שזה עובד ושזה ישתלם לי גם בעתיד, אחרי הלידה. מאז אני מקפידה על שני אימונים בשבוע. ותודה בשם רצפת האגן.

אז כן אני ממשיכה להתאמן. ולא – זה לא דומה למה שהיה קודם. אני לוקחת הרבה אוויר. מנסה ליהנות מהגיוון באימונים. יותר באיזי, יותר רגוע. אם ההיריון תקין אין שום סיבה להתבטל. פעילות גופנית מבוקרת לא רק שאינה מזיקה אלא לפי כל המחקרים מסייעת בהתמודדות עם המאמץ הכרוך בהריון, ובחזרה לשגרה אחרי הלידה.

ולא פחות חשוב. דווקא בימים שאת הכי קבצ'ית. בחילות הקאות עייפות תהומית ושאר סימפטומים מלבבים, דווקא אז הכי כדאי לאסוף את כל הכוחות ולצאת לאימון קצר. עשרים-שלושים דקות כמה שיוצא, כמה שיכולים. כל טבליות ה"טאמס" שבעולם לא ישיגו את אותה ההרגשה כמו אחרי אימון, גם אם הוא קצר, קליל וכאילו לא מורגש.

שלא לדבר על הצאצא שבדרך. הוא עושה חיים שם בפנים. מסתלבט כשאת שוחה ונרגע כשאת הולכת, כי הליכה מדמה תנועות נענוע. בקיצור כולם מרוויחים. נכון הצרבת הבאה היא רק עניין של זמן, והעייפות תשתלט שוב על כל חלקה טובה אבל בינתיים – הרווח כולו שלנו.

תמונת שער / Ukko.de