מאמן הכושר אלון אבנד יצא למסע אופניים בשביל ישראל מהצפון ועד הדרום. בחלק הראשון הוא סיפר על ההכנות לקראת המסע. בחלקו השני הם יצאו לדרך והגיעו עד הישוב שחרות משם הדרום רק נעשה יפה יותר
מאת:אלון אבנד
יום 13 משחרות עד באר אורה – יצאנו תוך ידיעה שזה אמור להיות היום המרשים ביותר במסע. התחלה בחאן שחרות, עליה לתצפית הר ברך וירידה לנחל עתק הבטיחו יום של נופים מדהימים. אולי בגלל המחשבה על היום המדהים הצפוי לנו , אולי אווירת החאן הפסטוראלית ואולי פשוט זחיחות לקראת סוף המסע, אבל שלא כמתוכנן, החלטנו להתחיל את היום בסינגל שראינו ממעלה החאן "רץ" לכיוון הכללי שלנו הוא בקעת עבדה. הסינגל שהמשיך לעומק השטח על גבעות בתוליות היה מקסים למראה וגם נראה היה שמולך בכיוון הנכון. לאחר כמה קילומטרים כשכבר יכולנו לראות את בקעת עובדה הגיע הסינגל לסופו על מצוק הצופה לבקעת עובדה והתברר שהוא כנראה מסלול טיולי גמלים למתארחים בחאן שחרות.
לאחר בדיקה מהירה של הסביבה מול המפה ומתוך הבנה שלא חוזרים את כל הדרך, ראיתי שביל עיזים שיורד ברכס הבא לבקעה. רכבנו מעבר לרכס, והצלחנו לאתר את שביל העיזים. ירדנו בשביל עם סלעים ומדרגות שהיה קשה להולכי רגל ולא כל שכן עם האופנים בידיים. בסופו של דבר שילמנו מחיר קטן יחסית על הספונטניות אבל במסע ארוך עם פוטנציאל לבעיות רבות אני לא ממליץ לקחת הימורים כאלו ואותי זה חיזק לדבוק בתוכנית בהמשך היום.
עלינו על שביל הסימון לכיוון הר ברך ואז כאילו להמחיש את שנאמר קודם הרגשנו רוח נגדית שהאטה את קצב ההתקדמות שלא כמו בימים האחרונים. המשך היום היה מדהים ביופיו ולדעתי היפה ביותר במסע, אך הרוח הנגדית הפכה אותו גם לאחד הימים הקשים בו. הגענו למנוחת צהרים מותשים ובאיחור. למזלנו היה המשך המסלול במורד מעלה הסיירים בכיוון מזרח ללא רוח. הדבר שאושש אותנו ושיפר את מצבינו בזמנים.
יום 14 מבאר אורה עד לטאבה – בהר שחמון הנמצא ממש מאחורי העיר אילת ישנם מספר סינגלים נחמדים שנפתחו באדיבות רוכבי השטח מהסביבה וגיליתי אותם באחד מהנופשים שעשינו באילת. הסינגלים עולים ויורדים על הגבעות כמו רכבת הרים ומגיעים לנקודה הצופה מלמעלה על העיר והמפרץ. לאחר שנהנינו בסינגלים והצטלמנו על רקע העיר יכולנו להמשיך לכיוון נחל שלמה. את נחל שלמה טסנו בירידה לכיוון הים ולא פסחנו בדרך גם על סיבוב קטן בנחל יהושפט לכיוון שביל ישראל ש"רץ" על הרכס וצופה על הגבול עם מצרים.
כשהגענו לים כבר הייתה הרגשה סוף. רכבנו לאט בטיילת חוף הנסיכה ומשם פילסנו את דרכנו בין המוניות והאוטובוסים על מנת לצלם תמונות לסיום במסוף טאבה. לאחר התמונות חתכנו לחוף הים ונכנסנו לטבילה טובה בים סוף נהנים מרגעי השלמת המסע המופלא של חציית הארץ לכל אורכה.
נתונים וסיכום:
מיסוד שביל ישראל באופניים הינו פרויקט המתבקש לאור חשיבות שני הנושאים המשתלבים באופן טבעי כל כך: שביל ישראל – המחבר מספר ערכים ונושאים החשובים לנו מאד במציאות של השנים האחרונות. נושאים כמו חינוך לאהבת הארץ, חיבור למולדת דרך "הרגלים", הכרת הנופים, האנשים והאוכלוסיות השונות בישראל, שמירת הטבע והסביבה בה אנו אמורים לחיות עוד שנים, וכמובן פעילות גופנית מתונה ובריאה בעידן הישיבה הממושכת מול הטלוויזיה והמחשב.
אופניים המצאה שקיימת כבר שנים כפיתרון זול ויעיל של תחבורה ובשנים האחרונות עולה בהדרגה הפופולאריות שלהם כפיתרון אידיאלי לבעיות המודרניזציה בהפחתת זיהום וצפיפות בערים הגדולות, בפעילות גופנית מתונה ובריאה ובאהבה ושמירה על הסביבה. לשביל ישראל באופניים קיימות כבר מספר הצעות למסלולים של ואני מניח שככל שיותר אנשים יעשו את הפרויקט כן יגדלו הרעיונות בנושא עד שיסומן רשמית מסלול רציף המתאים כולו לאופני שטח.
בבניית המסלול שאני ודויד ביצענו השתדלתי לבחור בשבילי טיול יפים תוך שמירה על שני עקרונות: כמה שפחות כביש, ואכן למעט קטעי חיבור קטנים בכבישים צדדים כשלא הייתה אפשרות גישה אחרת, המסלול כולו בדרכי שטח. כמה שפחות קטעי הליכה עם האופנים, וגם כאן למעט קטעים קצרים של טיפוס, ירידה או מעברים מקומיים לא היו הליכות ממושכות. השבילים ברובם היו דרכי 4X4 נוחות ומעט הסינגלים שעברנו היו זורמים ברמת סינגל בארי.
למרות שהמסלול שלנו סטה משביל ישראל הרגלי בעיקר בחלק הצפוני מסיבות עבירות קשה של צמחיה וטופוגרפיה, אני חושב שיתרונו הגדול בזה שהוא מתאים לרוב אוכלוסיית מטיילי האופניים ברמת הקושי שלו ויכול להוות בסיס למסלול עממי "שכל אחד יכול" לבצע ולחוות את חציית הארץ לכל אורכה.
לסיום אני רוצה להודות לדויד, חבר יקר שקט וצנוע, עם הרבה חוכמת חיים שהיה שותף מלא לחלום ולביצוע שלו, וגם היום ממשיך לפרגן ולעזור במה שאני מבקש. תודה גדולה לאריה אבי היקר שמלווה אותי דרך קבע בשגעונותיי הרבים, ממרתון טבריה בגיל 15 בלבד ועד טיולי האופניים בשנים האחרונות. תמיד נמצא בכל מקום שצריך, עם העזרה המתאימה והצ’ופרים. אחרונות חביבות תודה מיוחדת לנשים סימה ואורית ששחררו אותנו למשך החודש ופרגנו כל הדרך במסע הנהדר הזה.
הסיפור המלא של המסע באתר: אימון נכון עם אלון
