יש הטוענים כי בעולם המודרני האדם מנותק מעצמו וקיים רק כביטוי של אוסף מספרים המייצגים מדדים אובייקטיבים שהמציא המדע. הדבר נכון במיוחד בתחום הרפואה שם האדם הינו אוסף של מדדים מדעיים שעל פי הם נקבעת בריאותו ואף אם הוא חי או מת. אדם בעל א.ק.ג שטוח נחשב מת ולא יעזור לו אף אם יקום ויתהלך בחדר
מאת:רן אפק
הספורט המקצועני, כמו מרבית הדוקטרינות, שואף גם הוא להיחשב כתחום מדעי, ועל כן פיתחו מגוון מכשירי מדידה שנועדו לשפר את ביצועי הספורטאים ולייעל אותם. אך גם במקרים אלו, מומלץ כי ספורטאי יקשיב בראש ובראשונה לגופו ורק אחר כך יסתייע במכשירים דיגיטליים ואלקטרונים שיספרו לו "מה, מיהו ומהו".
מקובל הוא שבכדי להגיע לכושר לב-ריאה צריך להגיע לדופק מטרה, או לפחות ל- 65% מהדופק המקסימאלי, ולשמור על רמות אלה של דופק מטרה לפחות 20 – 60 דקות.
ישנן 2 דרכים לבדוק דופק מקסימאלי, האחת במבחני מאמץ במעבדה והשנייה לחשבו על ידי הפחתת הגיל מ- 220. שימו לב שהשיטה השניה היא הרבה יותר זולה.
את המספר של הדופק המקסימאלי יש להכפיל ב- 0.65 וב- 0.85. שני המספרים הללו מייצגים בהתאמה דופק מטרה של 65% ו- 85%. שבין שתי התוצאות הללו, זהו טווח הדופק המטרה הנדרש לאימון אירובי יעיל.
צילום: heartratemonitoradvisor
אם לא מתאמנים בטווח דופק מטרה אז בעצם מתאמנים "על עיוור" – מעט מדי או יותר מדי. ככל שהאימונים יתקדמו, הדופק ירד באותה עצימות אימון ויהיה קשה יותר להגיע לדופק המטרה. זה סימן טוב, דבר שאומר שהלב פועל חזק ויעיל יותר מקודם, תודות לאימונים.
אחת השיטות היא בדיקה בעורק הצוואר. באמצעות האצבעות מרגישים פעימות בשקע בצוואר, צמוד לגרוגרת. אולם שיטה זו בעייתית ואינה מדויקת, שכן לחץ על עורק זה מאיטה באופן מיידי את הדופק – אחרי כ- 10 שניות של בדיקת הדופק, הוא יורד ב- 3 עד 12 פעימות בדקה. כתוצאה מירידה מיידית בדופק בבדיקה זו, אנשים מסוימים אפילו יכולים לקבל סחרחורת ולהתעלף. בדיקת דופק אחרת הנפוצה בקרב רופאים מתבצעת מתחת לשורש האגודל (בחיבור היד לזרוע). בדיקה זו נעשית באמצעות הנחת אצבעות המורה והאמה ולא באמצעות האגודל, שכן הוא בעל דופק משל עצמו. יש למדוד 10 שניות ולהכפיל בשש, על מנת לקבל דופק לדקה. לשם כך, צריך שעון עם מחוג שניות. שיטות אלה אינן מדויקות וחיסרון נוסף הוא הצורך להפסיק את האימון בכדי למדוד את הדופק, דבר שמביא לירידת הדופק במהירות.
שיטות אחרות לבדיקת דופק הן יקרות ולא בהכרח מדויקות יותר. ביניהן ניתן למצוא בודקי דופק "פוטו-אלקטרים", כמו באופני כושר – אותם גלילי מתכת הניתנים לאחיזה, העובדים היטב, כל עוד שעומדים ולא מזיעים. כאשר מזיעים או נמצאים בתנועה, יש להם נטייה להשתולל והסטייה אף יכולה להגיע ל- 50 פעימות לדקה. אם כן, השיטה האמינה ביותר היא רצועת חזה המשדרת את קצב הלב באופן אלחוטי לשעון יד, כמו זו של חברת פולאר. חלק מהדגמים גם מצפצפים כשעולים או יורדים מדופק המטרה (המוזן למחשב-שעון). הבעיות העיקריות ברצועות החזה הם שחלקם לא עמידים לזיעה וכאשר יש תשדורת אלחוטית קרובה אחרת, כגון רדיו אוזניות, מחשב אופנים אלחוטי או מכשיר סלולארי, פעולת קריאת הדופק משתבשת.
יש לי חבר שטוען שמד דופק מביא להתקפי לב. נניח ספורטאי רץ קרוב לדופק שיא שלו ורואה בשעון הדופק שהוא עם דופק גבוה מדי. ספורטאי זה עלול להילחץ וכתוצאה מכך, לחץ הדם שלו יעלה, ויחד איתו גם הדופק, ואז הוא נלחץ עוד יותר. כך בעצם הוא מזין את מעגל הקסמים, עד שהוא מקבל התקף לב.
כך או אחרת, חשוב להתאמן בדופק המטרה, ולמעשה השיטה הטובה ביותר לדעת אם אתה נמצא בטווח דפקים נכון בזמן אימון, זה לרוץ בקצב שבו ניתן לנהל שיחה או להחליף מספר מילים עם פרטנר הריצה.
רן אפק– טריאתלט מזה 10 שנים, מאמן מוסמך ( מטעם NFPT) בספורט הסיבולת, חושב על ספורט, אוכל והנאות אחרות
