מאת:דפנה שב
תמיד לפני מרתון טבריה משהו משתנה באויר. המרתון היחיד שיש בארץ אז ההתרגשות מובנת. חודשים של אימונים, ולרוב הרצים היה זה המרתון הראשון. אין יותר מרגש מזה…
התאחדות הספורט בבתי הספר (בתחרות בשנת 20072008
מרתון טבריה היה גם המרתון הראשון שלי (2005). אבל לפני המרתון היו דברים אחרים.
המרוץ הראשון שלי לעשרה קילומטרים היה מרוץ להבים ה-16. זה היה בחודש נובמבר שנת 2003, לפני קצת יותר מארבע שנים. לפני המרוץ כבר התחלתי להתאמן ועשיתי לפחות שתי ריצות של המרחק (10 ק"מ) לפני המירוץ עצמו. חשבתי שייקח לי שעה ולא ציפיתי בכלל למה שבאמת התרחש. 1:13:26 שעות – חמישית מהסוף.
אני חושבת שאפילו הרכב המאסף עקף אותי, כי כבר היינו בכניסה ליישוב אז אולי הם לא הרגישו צורך ללוות אותנו יותר (המרוץ בגירסתו הקודמת כלל קטע בשטח).
נזכרתי ברגע הזה ותהיתי מאיפה נחה עלי הרוח להמשיך לרוץ, למה לא התיישבתי על המדרכה בצד הדרך וחיכיתי לאבא שלי שיבוא לקחת אותי עם האוטו. ידעתי לפי הזמן בשעון שהוא בטח סיים את הריצה שלו (3 ק"מ) ויצא לכיווני. אז לסירוגין הלכתי ורצתי ובאמת פתאום ראיתי את אבא שלי, קומץ אנשים וקו סיום.
מזל שיש קו סיום, זה מדהים איך כשחוצים אותו כל הכאבים מתפוגגים כלא היו וחיוך מתחיל לבצבץ על הפנים. אולי היתה זו ההרגשה הזו שגרמה לי לא להכריז על פרישה מוקדמת.
מאז עברו המון קילומטרים. המון קווי סיום,
וחלום גדול אחד – להיכנס למרתון בוסטון.
למה בוסטון?
מרתון בוסטון נחשב לאחד המרתונים היוקרתיים והותיקים בעולם. הוא יתקיים השנה בפעם ה-112!!! על מנת להשתתף צריך להיות בעל תוצאה ממרתון קודם ומאושר על ידי איגוד האתלטיקה העולמי. זמני הכניסה מותאמים לגיל ולמין.
שני רצים בכירים מישראל רצו במרתון בוסטון בשנות השמונים: יאיר קרני וזהבה שמואלי, ופניתי אליהם לשמוע קצת רשמים על המרתון המפורסם.
קרני התייחס דווקא, לעצם, היותו של המרתון הותיק והיוקרתי ביותר. "בשביל ההיסטוריה רצים באתונה, בשביל הקהל רצים בניו-יורק, בשביל התוצאה בברלין אבל בוסטון הוא הנחשב ביותר".
על המסלול עצמו קרני מספר: "הוא טריקי ביותר, מתחיל בירידה אבל בין הק"מ ה-28 לק"מ ה-32 יש עלייה מתונה אבל ביצ'ית".
על העלייה הזו שמעתי רבות,
HEARTBREAK HILL
נוהגים לכנות אותה.
זהבה שמואלי סיימה את בוסטון בתוצאה של 2:44 שעות, אמנם 4 דקות משיאה אבל תוצאה שמיקמה אותה 6 בין הנשים. הזיכרון החזק של זהבה מבוסטון הוא דווקא החמימות של האנשים, שמקבלים את הרצים עם הרבה אהבה, יוצאים לעודד בכל מזג אויר.
ומזג האוויר בבוסטון הוא אף פעם לא צפוי. היו ימים של חמסין, רוחות חזקות ולפעמים יכול גם לרדת שלג.
אז למה בכל זאת?
לפני שנתיים בערך גיליתי את הסיפור של רוברטה גיב, הבחורה שהתגנבה למסלול בבוסטון מתוך השיחים ורצה ללא מספר, כיוון שנשים לא הורשו להשתתף במירוץ. שנה אח"כ, ב-1967 קתרין סוויטצר הצליחה לקבל מספר רשמי (כיוון שנרשמה תחת ראשי התיבות של שמה ) וסיימה את המרחק בזמן של 4:20 שעות. באותה שנה גם רוברטה רצה באופן בלתי רשמי בזמן של 3:30 שעות. לאחר המרתון קתרין סוויטצר הושעתה מאיגוד האתלטיקה האמריקאי בטענה שרצה במירוץ שהוא לגברים בלבד, וכי רצה מרחק הגדול מהמרחק שמותר לנשים לרוץ על פי התקנון.
קתרין סוויטסר במהלך המרתון מותקפת ע"י מנהל המרתון שניסה להוריד אותה מהמסלול בשנת 1967
היום כמובן הכל השתנה. קתרין סוויטצר לקחה מתוך התנסות זו את העניין ברצינות, ונשבעה להביא לשינוי. כך קרה שב-1984 התקיים באולימפיאדה מקצה המרתון לנשים בפעם הראשונה. עברו הרבה שנים והמון מאבקים על מנת להוכיח שנשים יכולות לרוץ את המרחק, ויותר מזה, גם לעשות את זה מהר.
כשנחשפתי לסיפור של קתרין סוויטצר חשבתי לעצמי,אני רוצה לרוץ בבוסטון. דווקא במקום שבו נשים עשו הסטוריה.
זה לא היה קל. במרתון טבריה 2007 השגתי את הקריטריון לבוסטון, והחלטתי לוותר על טבריה 2008 על מנת להתכונן כראוי למרתון בוסטון, שייערך ב-21 באפריל הקרוב.
זמן הכניסה לבוסטון תקף לשנתיים, וכך יצא שאני ארוץ בבוסטון דווקא בשנת האולימפיאדה. יום לפני המרתון עצמו, יערכו במסלול מיוחד בבוסטון המבחנים האולימפיים לנשים. שלושת הרצות המנצחות ייצגו את ארצות הברית באולימפיאדה בבייג'ין.
אתם כמובן יכולים להבין מה המשמעות של קיום המבחנים האולימפיים לרצות המרתון האמריקאיות ולנשים בכלל, דווקא בבוסטון.
השבוע, אחרי שעמדתי בקו הסיום בטבריה והתרגשתי עם כל המסיימים קיבלתי עוד קצת מוטיבציה לקראת המסע האישי שלי.
אני אהיה בבוסטון על מנת לסקר את כל המאורע הגדול, את המבחנים האולמפיים, את הריצה שלי ועוד כמה הפתעות בדרך…
מידע על מרתון בוסטון והמבחנים האולמפיים :
אתר מרתון בוסטון
