במחקר שערכו פסיכולוגים גרמנים שמתמחים בטיפול בספורטאים נמצא שספורטאים בענפים אישיים נוטים לפתח יותר תסמיני דיכאון לעומת ספורטאים בענפים קבוצתיים. המחקר נערך באוניברסיטה הטכנית של מינכן, תוצאותיו הוצגו בכנס שהתקיים בקארדיף שבווילס, ורמזו לכך שבכל מה שקשור לענפים אישיים – לא מדובר רק בבדידותו של הרץ למרחקים ארוכים.

אין את מי להאשים חוץ מ… | צילום: thinkstock

פרופסור יורגן בקמן שהציג את תוצאות המחקר הסביר: "ספורטאים בענפים אישיים נוטים לייחס לעצמם יותר את הכישלון, לעומת ספורטאים בענפים קבוצתיים. הם יותר מאשימים את עצמם, בעוד שבספורט קבוצתי האחריות מתחלקת בין יותר אנשים".

סימפטומים של רגשות אשם, עצב ומחשבות אבדניות

המחקר בדק תחילה 128 צעירים שהיו ספורטאים קבוצתיים מענפים כדורגל והוקי לעומת 71 ספורטאים צעירים אינדיבידואלים שהם שחיינים, מחליקים ושחקני בדמינטון. החוקרים ניסו להעריך את סולם הדיכאון של כל אחד מהם וחיפשו סימפטומים כמו רגשות אשם, עצב ומחשבות אבדניות. התוצאות הראו שהספורטאים בענפים האישיים הראו יותר סימפטומים כאלו.

לאחר מכן עברו החוקרים לספורטאים בוגרים ובדקו 162 ספורטאים גרמנים מהרמות הגבוהות. בענפים האישיים נבדקו טריאתלטים, רוכבי אופניים ושחקני גולף ובענפים הקבוצתיים שחקני כדורגל, כדורעף וראגבי. גם כאן נמצאו הרבה יותר סימפטומים "דיכאוניים" בקרב הספורטאים האינדיבידואלים.

בשורה התחתונה, התוצאות אומרות שספורטאים בענפים האישיים מאשימים בעיקר את עצמם בכל כישלון ספורטיבי. עוד נמצא במחקר שספורטאים אלו חווים באופן עצמי יותר לא רק את הכישלונות אלא גם את ההישגים. זה אומר שבדרך כלל גם תחושות הגאווה שלהם וגם רגשות האשם חזקות יותר לעומת ספורטאים קבוצתיים.

החוקרים ציפו לגלות גם שאצל הספורטאים האישיים יש יותר נטייה לפרפקציוניזם, אבל לפי הידיעה שפורסמה ב"גרדיאן" הם הופתעו לגלות שדווקא לספורטאים הקבוצתיים יש נטייה יותר גדולה לפרפקציוניזם. במחקר צדדי שנערך בנושא נמצא שהשילוב בין פרפקציוניזם ללחץ כרוני גורם לשחיקה אבל לא לדיכאון, בעוד שהדיכאון נקשר לחוסר יכולת או זמן להתאושש מפציעה או מתקופה לחוצה.

עוד ממצא שהאיר נורה אדומה לפי החוקרים היה שיש עלייה גדולה בנטייה לפתח תסמינים דיכאוניים, ליתר דיוק מדובר ב-20 אחוזים מבין הספורטאים הצעירים שמפתחים סימפטומים כאלו לעומת 9 עד 12 אחוז בכלל האוכלוסייה בגילאים האלו.